מה משותף לרב אליקים לבנון, הרב אמנון בזק ופרופסור אשר כהן? שלושתם קראו לפיצול הציונות הדתית לשתי מפלגות – בית יהודי ותקומה. "במקום לריב לאורך כל הדרך טוב יהיה אם לכל זרם תהיה מפלגה משלו" מצוטט הבוקר הרב בזק ב'סרוגים'. אף אני הקטן כתבתי באתר זה לפני כחצי שנה בעד אחדות בין מאוכזבי בנט למאוכזבי דרעי, ואף דווחנו בשבוע שעבר על מגעים בין אורי אריאל לאלי ישי.

אך אני חושב, שכרגע מאוחר מכדי להיפרד. שלושה דברים מהותיים השתנו, והפכו את הפיצול לכמעט בלתי אפשרי. ראשית, מכיוון שאחוז החסימה עלה משמעותית הצלחתה של המפלגה החדשה תלויה בחיבור לאלי ישי שנכון לעכשיו השלים עם דרעי, לאחר הבטחה של האחרון שישי יכהן כמספר 2 וכשר בכיר בממשלה הבאה. מן הסתם תרמה לשלום הקוסמטי העובדה שפטרונו של ישי, הרב עמאר, נבחר לרבה של ירושלים ומשכך נמנע ממנו להנהיג מפלגה.

שנית, הפוליטיקאים שלנו הצביעו ברגליים. אם בימים הקשים שההלכה הייתה מותקפת על ידי מבול חוקים ליברליים של אנשי יש עתיד ואלעזר שטרן, שטבון ואריאל היו מתפצלים, הייתה למהלך לגיטימציה ציבורית. הפרישה הייתה על רקע מחלוקת ערכית לגיטימית מאד. כעת, הפיצול ייראה כמאבק עלוב על שריון נוסף, והציונות הדתית, שונאת הפיצולים, תדע להעניש את רודפי הכיסאות בקלפי.

שלישית, בואו נרים עיניים מחוץ למפלגתנו ונראה מה קורה מסביב. גוש הימין בסכנה גדולה, שלא לומר קיומית, מכיוון שליברמן וכחלון שברו שמאלה ומצטרפים, עדיין לא במוצהר, לקמפיין ה'רק לא ביבי' שמנהלים הרצוג, לפיד ולבני, בסיועם של העיתונאים הבכירים, שכמו שכתב קלמן ליבסקינד כבר איבדו את הבושה על חוסר האובייקטיביות המוצהר שלהם.

לשינויים אלו ניתן להוסיף את העובדה שרוב הבעיות בקואליציה הנוכחית נבעו מהעובדה שהחרדים לא היו בממשלה, וכיון שנתניהו למד בדרך הקשה שהדרך לממשלת ימין מתפקדת עוברת רק דרך בני ברק, לכן כבר כמעט אין צורך במפלגה תורנית עצמאית.