בעקבות פרסום המודעה, ובה הקריאה לחיזוק העלייה להר הקודש, שעליה חתומים עשרות תלמידי חכמים, ובתוכם לא מעט אשר תורת הראי"ה זצ"ל היא תורתם, והרצי"ה זצ"ל הוא מורם ורבם, יש מקום לשאול, כמתאבקים בעפר רגליהם– ילמדונו רבותינו – הכיצד?

והלא דברי הרב זצ"ל ברורים ומפורשים – "… ויראים וחרדים הם כל עדת ישראל להכנס אל מקום המקדש מפני הטומאה … ולא הי' עולה על הדעת, שאיזה בן תורה, יהי' מי שיהי', יעשה כזאת …" (משפט כהן, סימן צו). ובסוף אותה תשובה – "ועד אז (עד התגלות משיח צדקנו, התקיימות כל דברי הנביאים ובנין בית המקדש) כל ישראל חברים יתאגדו לאגודה אחת לכוין את לבם לאביהם שבשמים, בלא פרץ ובלא יוצאת, בלא שום הריסות גדר ובלא שום חשש איסור של חלול הקודש וטומאת מקדש וקדשיו …".

ודבריו על הנזק הגדול שיכול לצמוח מכך, היו נחרצים, כאשר מחה על כניסת הברון להר הבית, ומתוך עומק מבטו הרוחני קבע, כי "פגימה אחת בקדושת מקום בית חיינו, עולה לנו על כל מיליונים של ישובים מעשיים" (אגרת תרע"ז).

והרצי"ה זצ"ל, שידועה זהירותו שלא להכניס אפילו את אצבעותיו בין אבני הכותל, וכאשר הובא לשם תוך כדי מלחמת ששת הימים עם הרב הנזיר זצ"ל, נבהל כאשר גילה שהכניסו אותם דרך הר הבית (כמובא בשיחותיו ליום ירושלים), הגדיר בצורה ברורה את ההבדל שבין איסור העלייה לבין תוקף שלטוננו בהר – "כל החומרה הגדולה ההלכתית, של איסור הכניסה אליו, מפני היותנו עוד, ע"פ ההלכה, במצב של טומאה, איננה נוגעת, פוגעת וגורעת במשהו בערך הבעלות הקנינית שלנו על שטח המקום הקדוש הנאדר בקודש הזה. … גם אם אנחנו נזהרים בכניסה שמה, כפי מדת ההלכה, גם בתוך כך ומתוך כך קבועה וקיימת בכל תקפה בעלותנו על כל שטח המקום הזה, ורשותנו למציאותם זאת של הגויים, שאינם בשום אופן בעלי המקום הזה."(לנתיבות ישראל ב' – 'בירור דברים בענין הר הבית').

בנוסף, ידועה מלחמתו התקיפה לכבודה של הרבנות הראשית, ולחובת הכפיפות אליה,  ורבנות ראשית זו, עמדה ועומדת בתוקף על איסור הכניסה להר.

ילמדונו רבותינו, כיצד מתיישבת הקריאה המתפרסמת עם הדברים הנ"ל? כי תורה היא וללמוד אנו צריכים.