דייט בלי כיסוי,  חלק 2

אז אחרי שהבנת כבר שמדודה שלך לא תבוא הברכה, החלטת לגייס את החברות למשימה. יאללה, השעון הביולוגי מתקתק!! את בת 20 וארבעה חודשים. מתי תביאי ילדים? אחרי שתסיימי את התואר וכבר תהיה לך קריירה?? אז איך בדיוק תבואי עם התינוק שלך לאוניברסיטה ותשבי בכניסה לשיעור מול מבטיו מזרי האימה של המרצה וחברותייך שמקיפות אותך ברגשות אימהיים ועזרה?

חבל על הזמן. אחרי בדיוק שני שיעורים של הרבנית ימימה הבנת שעכשיו צריך לעשות השתדלות ואיך שיצאת מהשיעור ה"ממש מעולה" (חובה להשתמש במילה הזאת אחרת לא יבינו שאת מהמגזר) הרמת טלפון על המקום, לחברה היחידה שיש לה רישיון בלי מלווה ובעוד את מצטטת את הרבנית ומוסיפה תוספות משלך כיד הדמיון הטובה, כבר את ועוד ארבע באוטו של הורי הקורבן הנוכחי בדרך לרבי שמעון. על כל מקרה ואפילו שזה לא המקום, עשיתן גם שם שבע הקפות, קדימה ואחורה, קראתן נשמת כל חי וסיימתן תהילים שלם כשהכרחתן בחיוך נשים אחרות שמזלן הרע מצא אותן יחד איתכן באותו מקום.

הדלקתן נרות, לכל הרבנים-מרבי שמעון ועד הבבא סאלי, מה שבטוח בטוח וממש דקה לפני שהעלתן את כל המקום באש על יושביו ח"ו, הייתן מוכנות להישבע שיצאה צורה של חופה. מאה אחוז. ליתר ביטחון צילמתן מכל כיוון ושלחתן לכל המדינה שיראו את הנס. כתם רורשאך יותר ברור מהחופה שלכן, אבל אין עם מי לדבר. ראיתן חופה וכל הנוכחים במקום אישרו. לא, לא קשור שהם רצו ללכת הביתה ורק באו להתפלל בשקט. מה ביקשתן? לקרוא ארבעה ימים מהספר תהילים שהשלמתן? זה גם בשבילן!! ערבות הדדית. הלו?!

וזהו, אתן נוסעות הביתה סחוטות ומרוצות והישועה ממש בדרך.

למחרת על הבוקר טלפון מחברה מהאולפנא. החופה עזרה!!! בעלה והיא חשבו עלייך ו.. עלה להם רעיון למישהו. למרות שהלב שלך פועם על 230 ואת די בטוחה שזה לא תקין את נעמדת ליתר ביטחון. אם תתעלפי מישהו יראה. מחליפים פרטים. הבחור נשמע מושלם. ובכלל, אין מה להשוות בין חברה "טובה ממש" (שלמדה איתך בכיתה ט' ועזבה) לבין דודה מסעודה. רף ההצעות עולה מדרגה ואת כבר פוגשת בחורים שהם בלי ספק מלח הארץ.

השיא מגיע כשחוזרים הביתה

יומיים של טלפונים, ברורים והתרגשויות ואתם נפגשים. אבל שיאו של האירוע אינו בפגישה עצמה חלילה. השיא מתרחש בשנייה שהגעת הביתה. אם את גרה בדירת שרות לאומי, או סטודנטיות, מדובר במאורע שכולל הפקה, זיקוקים וקינוח (של טישו. ככה זה. כלות בוכות לפני חתונן, זיווגו שלאדם קשה כקריעת ים סוף. הכל הולך. העיקר יש תירוץ לדמעות) ואם את גרה עם ההורים עדיין –אז חברת הסלולר הולכת לקרוס ובזק מתקשרים להודיע שלא משתלם להם לעבוד איתכם. תעברו חברה, הם מוכנים לשלם לכם.

זהו. מתחיל הדיון. בנות, כמו בנות, חייבות לדבר על ה-כל ורכילות היא לא תחביב אלא ממש מקצוע. יש כאלה שנמצאות בשלהי הפוסט דוקטוראט שלהן וכבר מדברות בקודים כדי לבצע הספק יעיל. דתל"ש, חזל"ש, חנבץ ואושיה הן מילים שהומצאו על ידי האקדמיה שלהן וזו רבותיי רק טעימה. מדובר באומנות כל-כך מפותחת שגם חוות דעת פסיכיאטרית פשוט מביישת אותה.

וזה מתחיל: לאן הלכתם? מה הוא לבש? "דייייי!! היה לו 212 של גברים!! איזה שווה!!" מה עושה בחיים? איפה גר? כמה אחים? מה השאיפות בחיים? על מה דיברתם?

זו אומנות, אני מסבירה לכם. על כל תשובה יש מיליון תגובות, הוואטסאפ שלך קרס מזמן והחמור מכל הוא שההודעות כוללות בעיקר סימני קריאה, שאלה, לבבות ופרצופים על שלל גווניהם. אם כבר קיבלת הודעה כתובה היא באורך של חצי שעת קריאה אבל מורכבת בעיקרה משלוש מילים בסגנון :"דיייייייייייי אנימתהההההההההה"

ושאלת השאלות:"מי שילם? " ואת נבוכה, מסמיקה עד תנוכי אוזנייך ובמיליון הדייטים הבאים (למה מיליון, למה?? חופה נהייתה מהנרות!! עוד השנה את מתחתנת) אם חלילה יהיו- תעני :"יואו.. זה היה מה-זה מביך" (מאוד מביך. מאוד. כי אם הוא לא היה משלם המסכן, עשרות החברות שלך והחברות של החברות שלך היו מתייגות את האומלל כ"קמצן" ) באתי לשלם ואז הוא אמר לא צריך… והתפדחתי… אז אמרתי לו שלפחות אני אשים טיפ…" (מה קרה שגם את תצאי קמצנית??) ואחרי אינספור דיונים את מחליטה "לתת צ'אנס" למרות שהאף שלו לא סימטרי ונחיר שמאל קצת בולט ואת לא בטוחה אבל נדמה לך שיש לו גם דיבור מוזר. אבל כדאי לתת צ'אנס. לעשות השתדלות את אומרת לעצמך. (וממשיכה לחפש דפקטים קטנים שתוכלי לשלוף בדיונים המרתקים בימים הקרובים)

והבחור? הוא חזר, הלך ללמוד קצת, יצא לשחק כדורסל וכששאלו אותו איך היה, הוא חייך ואמר: "סבבה"

רגע…כשהוא אמר, שמעת שהייתה לו "ס" שורקת?! לא. כי אין מצב. חברה שלך אמרה לך שזה דיבור של חנבצים. מה, תביאי תינוק לאוניברסיטה עם דיבור של חנבץ שירש מאבא?!

==

הטור נכתב בהומור והקצנה ואין בו חלילה כדי לפגוע ו/או להביע עמדות ומחשבות"