חוק 'ישראל היום' שעבר היום בקריאה טרומית אינו אסון ואפילו לא קרוב לזה. גם במידה ויעבור בקריאה שנייה ושלישית סביר להניח שהעולם לא יתמוטט. המשקל הרב שמייחסים לו נובע בסך הכל מרמת ההתעסקות התקשורתית והבלתי מידתית בו. בדיוק כמו חוק מע"מ 0 שאין בו באמת הרבה חוץ מכותרות במהדורות החדשות.

נכון לעכשיו ההערכות הן שהחוק האוסר חלוקת עיתונים בחינם, או כפי שהוא מכונה 'חוק ישראל היום', לא יעבור בסופו של דבר. או בגלל שהממשלה תתפזר קודם אישורו או שפשוט הוא ייקבר על ידי יו"ר הקואליציה יריב לוין, איש הליכוד, שאינו מעוניין לקדם אותו.

בנוסף, אם אכן 'ישראל היום' ייסגר, זה ייאלץ את המערכת כולה לפעול גם לסגירתם של אתרי האינטרנט הניתנים חינם ולגביית תשלום גם על המקומונים, הנשלטים בדרך כלל על ידי ראשי הרשויות המקומיות בהן הם מחולקים, מה שכנראה לא צפוי לקרות.

רוב התגובות להן נחשפנו בחודשים האחרונים מפי המתנגדים לחוק דימו את העברתו של החוק לאסון. "היעלה על הדעת שפרלמנט יסגור עיתון?" שואלים בתמיהה כל מי שמאמינים שעם סגירתו של 'ישראל היום' ייעלם חופש הביטוי. כשהממשלה הצילה את ערוץ 10 אף אחד לא שאל כיצד ייתכן שפרלמנט מציל ערוץ טלויזיה מקריסה.

חשוב להבין, חופש הביטוי היה פה לפני 'ישראל היום' ויישאר גם אחריו. נכון, זה לא נעים שסוגרים עיתון, בטח כזה המחולק חינם, אך לא כל מה שלא נעים הופך באופן אוטומטי לאסון.

 

וחוץ מזה, גם אותם אלה החושקים בהמשך הדפסתו, הוצאתו לאור וחלוקתו בחינם של העיתון, יכול להיות שהחוק הזה, באם יעבור, יעשה להם רק טוב. מה שמוכיח שחבר הכנסת, "הדמוקרט" הגדול איתן כבל, ושאר יוזמי החוק לא חשבו על השלכותיו עד הסוף.

נכון להיום 'ישראל היום' מחולק ברחובה של כמעט כל עיר ועיר ברחבי המדינה וכל הרוצה יבוא וייטול. מי שמעוניין לקרוא – לוקח, ומי שלא רוצה –  לא לוקח. פשוט. במצב הנוכחי המפגש עם העיתון עוד נתון לבחירתו של העובר בסמוך לנקודת החלוקה.

אלא שזכות הבחירה הזאת, זכות דמוקרטית בסיסית שבשמה באים כל הקוראים והזועקים לצדק, עלולה להישלל מהאדם הרגיל ההולך ברחוב. כי במצב שהחוק אכן יעבור בקריאה שלישית, אף אחד לא באמת מאמין שבעלי העיתון, ינעלו את בית הדפוס עם פרצוף מבואס וילכו לעשות לביתם. דרכים רבות ומגוונות לעקוף את החוק הזה.

אחת הדרכים לפתרון שהיא כנראה גם הפשוטה ביותר, היא חלוקת העיתון בבתים, כמו כל חומר פרסומי אחר. יש בעיה אחת בדרך הזאת, שכן כדי להמשיך ולהפיץ את העיתון בחינם העיתון יצטרך לצאת לאור חמישה ימים בשבוע במקום שבעה ימים, וכך החוק לא יחול עליו.

על פי הפתרון הזה, את הכסף שחוסכת הנהלת העיתון מכך שהעיתון יודפס חמישה ימים ולא שבעה, יוכלו מנהלי העיתון להשקיע באנשי ההפצה של 'ישראל היום', העומדים היום בנקודות החלוקה, ואלה יעברו בבתים בשעות הלילה המאוחרות במשך חמישה ימים בשבוע ויניחו על סף כל דלת את העיתון.

האופן הזה בו יחולק העיתון יגרום לכמות הרבה יותר גדולה של אנשים להיחשף לעיתון, שכן גם מי שנהג עד היום לדלג על עמדות החלוקה של העיתון ייתקל בו, בעל כורחו, בכל בוקר בכניסה לבית.

ואז באמת מעניין יהיה לראות מה יהיה ליוזמי החוק לומר בשם "הדמוקרטיה"?