שנה לפטירת הרב עובדיה – רוח רעה מרחפת על הארץ

שנה עברה מאז נלקח לגנזי מרומים הראשון לציון והרב הראשי לישראל הרב עובדיה יוסף, ורוח רעה של מחלוקת ובדלנות מרחפת מעל הרחוב החרדי

דמותו של הרב יוסף, הייתה קונצנזוס לא רק בקרב חובשי ספסלי בית המדרש ומקיימי המצוות, אלא של רוב עם ישראל. האינדיקציה הפשוטה היא מאות אלפי האנשים שלקחו חלק במסע הלוויה שלו, באופן חסר תקדים, ונטלו בו חלק חרדים, דתיים מסורתיים, אשכנזים וספרדים, שכולם ידעו להעריך את דמותו ההלכתית, התורנית ובעיקר את הנהגתו.

אלא שמאז לכתו, זרעי המחלוקת בתוך הציבור החרדי נבטו, השתרשו פרחו ואפילו התחילו להצמיח פירות. החסרון הגדול כיום בציבור החרדי – ספרדי הוא החוסר במנהיג שאמירתו היא סוף פסוק בכל דיונים. כשאריה דרעי ביקש לחזור ולהשתלט על ראשות ש"ס, הוא נעזר ברב עובדיה שהיה בערוב ימיו, הכרעתו של הרב תספיק לו כדי לשמור על המקום הראשון מכאן ולהבא. אלא שבסוגיות חדשות העולות על הפרק, אין כבר את המילה האחרונה של 'מרן'.

הכתרתו של חכם שלום כהן (חש"ך) לנשיא מועצת חכמי התורה של ש"ס, היא ניסיון נואש ליצור מנהיגות בצורה הליטאית. במהלך חייו לא שימש חש"ך דקה אחת כרב עיר, כרב שכונה או כדיין בבית דין רבני כזה או אחר.

בש"ס, התנועה שחרתה על דגלה את "החזרת עטרה ליושנה" לאור גדולי ישראל הספרדים, העדיפו ללכת על המודל של דגל התורה ומינו למנהיג ראש ישיבה שבחייו לא פסק הלכה, אפילו לא "בביעתא בכותחא" שלא לדבר על ספר תורני שכתב. הדבר אינו מפתיע, רגשי הנחיתות של הספרדים החרדיים כלפי הליטאיים מושרשים כבר עשרות שנים. אחרי הלבוש (חליפה ומגבעת שחורים), מבקשים בש"ס לאמץ גם המודל של 'דגל התורה' ולשים בראשם את תואם הרב שך – אותה אישיות שבעצם הקימה את ש"ס. מינוי של הר' שלום כהן לנשיא מועצת החכמים הוא השיא בתהליך האשתכנזות שעברה ש"ס מתנועה ספרדית למפלגה אשכנזית ליטאית למהדרין מן המהדרין.

ובעקבות השתכנזות, הגיעו גם המחלות הליטאיות של 'מחלוקות' בין חצרות הרבנים. השפלתו של הראשון לציון הרב שלמה עמאר – תלמידו של הרב עובדיה במשך עשרות שנים, ויצירת קרע יש מאין בינו ובין הרב (עוד בחייו וקל וחומר אחרי פטירתו), הסתיימה רק לאחרונה, בסוג של שלום קר וכניעה הדדית עם התמיכה הכפויה של ש"ס במועמדותו לרבנות הראשית בירושלים, רק כדי לא לראות שם את הרב שמואל אליהו.

במישור הפוליטי, היו הדברים חמורים יותר, הרחקתו של אלי ישי ממוקדי הכוח, וביזויו בעצרת האזכרה למרן, כשלא נמצא לו מקום על בימת הכבוד, תוביל ככל הנראה לפילוג בתנועה או לנטישה של פעילים מרכזיים. הקרע שהופך להיות מיום ליום יותר ויותר בלתי ניתן לאיחוי בא לידי ביטוי גם בשטח. מאז פטירתו של הרב עובדיה יוסף לא זכתה ש"ס בהישג אלקטורלי, והפסידה בבחירות לעיריית ירושלים (משה ליאון) באלעד (צוריאל קריספיל), בבחירות לרבנות בירוחם ולא העמידה מועמד מטעמה לבחירות לרבנות ירושלים. בסקרים נראית תמונה עגומה של 6-7 מנדטים למפלגה שקיבלה 11 בבחירות האחרונות והמצב לא נראה שהוא בדרך לשיפור.

ש"ס הפכה בתוך מספר חודשים מתנועה מסורתית עממית של ספרדים, לתנועה בעלת צבע אחד- שחור, כך לפחות על פי צבע הבגדים של אלו שהגיעו לאירוע האזכרה בהיכל הספורט בירושלים.

גם החיכוכים בתוך המשפחה, כמו הפרסומים על צוואתו של הרב המעניקה עדיפות לבן משה על פני שאר האחים, או הדיווחים על מכירת נכסיו בהם המכונית והדירה ברחוב הקבלן, לא מוסיפים כבוד לזכרו, ומראים איך בתוך שנה אחת הצליחו להרוס מפעל חיים של עשרות שנים. כולם מודים כי כבכל יום שעובר חסרונו של הרב מורגש יותר ויותר.