זהו מכתב לגוף הבוחר, להנהגת שהבית היהודי ולרבני הציונות הדתית, אבל בעיקר לעצמנו.

מתי הפסקנו להאמין בעצמנו? האם בכלל התחלנו?

הציונות הדתית חרטה על דגלה רעיונות, אידאות, ביססה עצמה על עקרונות ברורים אבל באופן מעורר רחמים מאבדת את הצפון בכל פעם מגיעים לבחירת תפקידים רבניים.

כך איבנו את הרבנות הראשית לישראל, כך איבדנו את מערך הגיור הממלכתי, כך איבדנו את הראש.

כשיצאו ישראל ממצריים, הם עמדו על שפת ים סוף והחלו מלינים למשה על שלקח אותם למותם בעוד הצבא המצרי שועט לעברם. חישוב פשוט מעלה שמחנה ישראל היה עצום לעומת הצבא המצרי שמתקרב. על מה החשש? מספיק לצעוד יחד ומחנה ישראל היה רומס את הצבא המצרי על סוסיו ומרכבותיו.

מסביר רבי אברהם אבן עזרא: לישראל עוד הייתה מנטליות של עבדים. לאחר שנים של דיכוי והשפלה, הרוב העצום לא משנה. המחנה לא מצליח להרים את ראשו מול האדון הקודם. עוד אין לו האומץ.

שנים של שליטה חרדית בהנהגה הרבנית בישראל בהחלט הותירה את אותותיה. הציונות הדתית חלשה מדי. היא לא מספיק נחרצת כדי לבחור שני רבנים ציוניים לכהן יחד (ונעזוב לרגע את סוגית המוצא. משום מה, כשכבר בוחרים רב אחד – הוא יהיה האשכנזי). ואם לא די בכך שאינה מעמידה שני רבנים ציונים, היא אף ממהרת לבחור לעצמה רב חרדי שיפאר את הציונות הדתית. כך הפך הרב עמאר, תלמידו של הרב רוזנטל הליטאי והרב עובדיה מנהיג ש"ס ל"נציג הציונות הדתית".

והנה, בחר הרב שמואל אליהו, בוגר ישיבת מרכז הרב, להגיש אף הוא את מועמדותו. ממי ביקש הרב תמיכה? כמובן – מהחרדים. הרב אליהו שוכנע בידי אנשי ש"ס להגיש מועמדות ועיקר תמיכתו נשענת על אנשי דגל התורה בהנהגתו של לא פחות מהרב שטיינמן שהעניק לו את ברכתו. רק לי זה לא מסתדר?

והאמת היא שגם אם זה לא היה עצוב זה עדיין לא היה מצחיק אותי.

האם לעת כזאת הגענו למלכות? האם בניית עולם התורה הציוני – תורת ארץ ישראל – לא מספיק חזקה כדי לעמוד במבחן הרבנות? האם היא זקוקה לאישורים? ומעל לכל – איזה מסר משדרים לנוער הדתי לאומי, לעשרות אלפי חובשי בית המדרש? למדו ככל יכולתכם, העמיקו בתורה, שלבו תורה עם עבודה – אבל הרבנות שייכת לחרדים. אנחנו פחות טובים.

כמעט.

אדם אחד, אמיץ, מעז לשבור את ההגמוניה הזו, דווקא כמי שגדל בתוך החברה החרדית.

הרב חיים אמסלם, כמעט הראשון שהגיש את מועמדותו לתפקיד רבה הספרדי של ירושלים, נושא את דגל השילוב העממי של תורה ועבודה, של ציונות ויראת שמיים, לימוד מעמיק ודרך ארץ. לא למד במוסדותינו אלא בא ככה מהבית, באופן הכי טבעי שיכול להיות. לא נזקק לאישור החרדים ולא לאישור הדתיים לאומיים אלא נשען על מסורת ארוכת שנים של יהדות ספרדית מתונה ומחבקת. מלמד אותנו שתורת ארץ ישראל שייכת לכולם, ושהיא היא מתאימה להנהגה. ושהיא לא זקוקה לאישורים של אחרים.

הרב חיים הוא בדיוק מה שירושלים צריכה עכשיו והוא בדיוק מה שהציבור הדתי לאומי צריך כדי להציל את עצמו מעצמו.

לא יצלחו להפחיד אותו. הציבור רוצה לראות אותו בהנהגת העיר, החברים בגוף הבוחר יודעים שהוא הבחירה הנכונה. אם החברים יצביעו על פי צו מצפונם ואם האמת היא נר לרגלם – ביום שלישי, אי"ה, הרב חיים אמסלם יהיה הרב הראשי לירושלים.

==

נריה כנפו, חבר מרכז הבית היהודי, נינו של האדמו"ר בבא חאקי, הרב יצחק אביחצירא זצ"ל -רבה של רמלה-לוד וחבר מועצת הרבנות הראשית בשנות ה60.