בית המשפט העליון דחה פה אחד את העתירה נגד הענקת פרס ישראל לספרות תורנית שיועד לרב יצחק יוסף. על פי העתירה, לא ייתכן כי אחרי התבטאויותיו החמורות של הרב יינתן לו פרס מטעם המדינה.

עם זאת, דחה בית המשפט את העתירה, ובהחלטה כתב השופט יצחק עמית: "יש לראות בחומרה רבה את התבטאויותיו המקוממות והפסולות של הרב יוסף לאורך שנות כהונתו, דווקא בשל היותו עובד ציבור וסמכות רוחנית-הלכתית לציבור גדול. המלצת ועדת הפרס להעניק את פרס ישראל לרב יוסף מעוררת קושי ואי נחת בקרב ציבורים גדולים בישראל."

"החלטה זו, כפי שנאמר בעניין תומרקין "הגם שהיא כמעט חסינה מפני התערבות מהותית בשיקוליה מצדו של שר החינוך, ואף מפני ביקורת שיפוטית – אין היא חסינה מפני ביקורת ציבורית". הגם שהפרס עומד למבחנו ולביקורתו של הציבור בזירה הציבורית, הוא אינו אמור לשקף קונצנזוס של הציבור. לנוכח הכמעט-חסינות שיש להמלצת ועדת הפרס, אין מקום להתערבותנו בזירה המשפטית."

השופט עמית סיים: "גם אם הקורא חש כמי ש"גורס חצץ בשיניו" ­– ב'רפרור' לדברי השופט חשין בעניין הרב עובדיה יוסף – זו התוצאה המתחייבת לטעמי מקורפוס הפסיקה בעניין פרס ישראל, ופשיטא כי אין להסיק מתוצאת פסק דיננו משום מתן הכשר או גושפנקא לאמירותיו המקוממות של הרב יוסף. אשר על כן, העתירות נדחות."

מגישת העתירה: "הרב יוסף לא חדל גם עכשיו לבזות את מדינת ישראל"

עו"ד בתיה כהנא דרור, שהגישה את העתירה הגיבה לפסק הדין: "למרבה הצער, בית המשפט קבע לדחות את העתירות , ולהעניק בשם אזרחי ישראל את הפרס הממלכתי ביותר במוצאי יום העצמאות, לרב יצחק יוסף, שלא חדל גם עכשיו לבזות את מדינת ישראל, ערכיה וחוקיה, קורא לרדת מהארץ, מסית, ומבטא עמדות גזעניות כלפי מיעוטים נשים ועולים."

"כל זאת במיוחד השנה, כאשר חיילינו מחרפים נפשם בקרב, להגנה על המולדת. מדובר בלא פחות מהשפלה לאומית, ופגיעה בחוסנה ובצדקה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית."