כך רבני הציונות הדתית יכולים להכריע את המלחמה בעזה

אחד הדברים הקשים שאירעו לעם ישראל בחורף האחרון, הוא מעמדה הבינלאומי. התמיכה שזכינו לה לאחר הטבח, התחלפה מהר מהצפוי בנסיקה באירועי האנטישמיות, בגינויים כמעט מקיר לקיר ובעיקר בהיחלשות התמיכה האמריקאית, שחיממה את לבנו בתחילת המלחמה.

ישראל, מה לעשות, עדיין לא מעצמה בינלאומית. אין לה יכולת להתמודד לבדה מול איראן, אין לה אפילו יכולת לנצח את חמאס וחיזבאללה בלי הנשק האמריקאי. הנשיא ביידן, שנתון לחסדי הבוחרים במישיגן ונאבדה, שתי מדינות פרו פלסטיניות שבלעדיהן הוא לא ייבחר שוב לנשיאות, משתוקק לסיום המלחמה ולוחץ בכל כוחו בכיוון, מה שמאפשר לסינאוור לסחוט אותנו עד העצם, במקום לסיים מזמן כמו בן לאדן.

כמו שב-6 לאוקטובר אף אחד לא חלם שחמאס מסוגל לבצע טבח בהיקף שכזה, כך אף אחד לא היה מדמיין למחרת הטבח שב-6 למאי נהיה במצב כה נואש. המוני חטופים, קרע חברתי שמתחיל להזכיר את הקיץ שעבר, המתנה מורטת עצבים לרפיח, השפלה חסרת תקדים מול המתקפה האיראנית ועוד לא דיברנו על הצפון שהאיום משם נשרט קלות, אך רחוק מלהיעלם.

הסיבה היחידה שאנחנו במצב כה נואש, היא התמיכה הבינלאומית. זו מאפשרת לסעודיה לסחוט אותנו בתנאים שהיא לא הייתה חולמת לפני הטבח, זו מאפשרת לסינוואר להתל בנו ללא הרף והיא מאפשרת לביידן לאחוז את נתניהו באזורים רגישים.

אבל תמיכה בינלאומית היא לא גזירת גורל, היא באחריות שלנו. לפני אלפיים שנה, היהדות הובילה את רוב העולם המפותח להיות מאמין באל אחד. מאז היא שותקת, חסרת כל תועלת. היפהפייה הנרדמת.

חזרנו לארצנו, בנינו אותה והתמכרנו למריבות פנימיות. הזנחנו את הייעוד האוניברסלי שלנו כלפי העולם. אנחנו מחכים למשיח, חושבים שאור לגויים יבוא על ידי שנתפלמס שוב על מהות סגולת ישראל בהופעתה האלוהית המתנוצצת.

מעלנו בתפקידנו המרכזי, ועל כך אנחנו משלמים עכשיו בדם. הנביא יחזקאל הבהיר לנו בצורה הכי ברורה שאפשר, שחיסול הגלות, אותו קץ מגולה שמצוטט בלי הרף בישיבות שלנו, לא נעשה עבורנו, אלא בגלל חילול שמו של הקב"ה בקרב הגויים! אז הקב"ה החזיר אותנו לארץ, ומה עשינו מאז כדי לקדש את שמו בגויים? כלום ברוטב שום דבר. שקענו בעצמנו, משוכנעים שאם רק נלטש את הגדר המדויק של מהות כנסת ישראל באחדותה הנשמתית, כל הגויים ינהרו אחרינו בריצה מהירה.

איפה משרד החוץ האמיתי שיסביר לעולם המערבי את הכשל המוסרי הנוראי שלו? איפה הרבנים שיפנו לצעירים בעולם ויסבירו להם שהמוסר שלהם, לפיו אסור לישראל להתגונן מפני הטבח ההיסטורי שבוצע כלפיה, הוא מוסר עקום ומעוות, מוסר ילדותי שהורס את הצדק בכך שהוא מזמין את הרע להמשיך לפעול רע בעולם? איפה בתי המדרשות שיגדלו אנשים שיסבירו למוסלמים שהרצון שלהם להגדיל את אללה רק מרחיק את העולם ממנו, בשל הדרך האלימה והברברית של נושאי שמו? מי אם לא רבני ישראל אמור לעמוד בחזית השיח על המוסר בעולם? המזרח מקצין לצד אחד, המערב לצד השני, ותפקיד היהדות לאזן ביניהם. זהו התפקיד שלה.

שבעים וחמש שנה ברחנו מהתפקיד הזה. התעסקנו בעצמנו, התעלמנו מהגויים, לא חינכנו את ילדינו ותלמידנו לראייה אוניברסלית, לייעוד תנכ"י של ונברכו בך כל משפחות האדמה. מה קיבלנו? מיטב בנינו נופלים בגלל המוסר המעוות שמשתולל באוניברסיטאות בעולם ומאלץ את ביידן לאיים על ביבי בעצירת הנשק אם הוא לא ייכנע לעסקה הסחטנית של סינאוור.

ואל תאמרו, בואו נתעלם מהם. הגישה המביכה של נבחרי הציונות הדתית, כן – רק שלה, להתעלם לחלוטין מכל אילוץ בינלאומי, לעצום עיניים בפני השלכות איום פומבי בפצצת אטום על עזה, להדחיק את העובדה שבלי ביידן קצינים שלנו ייעצרו בעולם ולא יהיה לנו נשק מול רפיח או חיזבאללה, שלא לדבר על איראן, היא אחד הסימפטומים הגדולים של הבעיה הפרובינציאלית שלנו. מתעלמים מהעולם, טומנים את הראש בפני כל שיקול מדיני שנוגד את האמת המוחלטת שאנו מאמינים בה, וחוטפים מכל כיוון אפשרי.

לא מדובר כאן בחשבונות שמיים, איננו מוסמכים לקשר בין השפל המזעזע בדעת הקהל הבינלאומית לבין עונש על הזנחת הייעוד האוניברסלי שלנו. מדובר כאן בריאליה טהורה. אם לא ייצאו ממדינת ישראל רבנים, הוגים, פילוסופים, שיסבירו מהו מוסר נכון, מהי מלחמה ברע, מהו צדק, מצבנו בדעת הקהל הבינלאומית רק ילך וידרדר. המצב הזה הוא הגורם העיקרי שאנו מנועים ממלחמה בצפון, מהשבה ראויה למתקפה של איראן, מכניסה לרפיח.

במקום להפנות אצבע מאשימה כלפי ראש הממשלה, כאילו מישהו אחר היה מתמרן טוב יותר מול הלחץ הבינלאומי הבלתי אפשרי הזה, אנו נתבעים לעשות חשבון נפש. פרטי וציבורי. מה עשינו בשביל קידוש שם שמיים בעולם? מה עשינו בשביל מטרת קיומנו כפי שהגדיר אותה ישעיה הנביא – עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו. לא קיבלנו תורה עבור עצמנו, כדי שנשתעשע כל החיים בקצות ונתיבות, אפילו לא באורות ישראל ותחייתו. קיבלנו תורה כדי לספר תהילות ה' בעולם. אם נמשיך לברוח מהמשימה הזו, נברח לים התלמוד כמו שיונה ברח מייעודו לים הגדול, אנחנו נפסיד מכל כיוון אפשרי. נדעך כמו יונה לאחר כילוי הקיקיון.

הקב"ה צועק לנו להפסיק להתעלם מהייעוד האוניברסלי שהוא סיבת קיומנו ואנחנו עיוורים וחרשים, טרודים בשור שנגח את הפרה וכפית חלבית שנפלה לסיר בשרי, עסוקים בלטפוח לעצמנו על השכם כמה אנחנו היהודים הכי טובים וחכמים ויש לנו סגולה פנימית מאירה, שאין כדוגמתה במעמקי ההוויה.

דור גדול הוא דורנו, משימות גדולות מוצבות לפתחו. לברוח מהן, מתברר, זו לא אופציה.