תשע עשרה שנים אנחנו חיים על הר הגלבוע. בחרנו לבנות את ביתנו על ההר היפה הזה, בקיבוץ דתי עם נוף עוצר נשימה. סמוכים אלינו הכפרים הערביים פקוועה וג'ילבון השוכנים ממש מעבר לגדר. בהמשך – העיר ג'נין.

שמונה עשרה שנים היה פה שקט. כששמענו יריות ידענו שיש חתונה או שהתלמידים הערבים סיימו את הבגרויות.

אבל לפני שנה הכל השתנה.

יריית הפתיחה בערב פסח בשנה שעברה

בערב פסח בשנה שעברה, מחבלים ירו על מעלה גלבוע ופגעו באחד הבתים. הייתה זו יריית הפתיחה. מאז היו מקרי ירי רבים מספור לעבר קיבוץ מירב וניסיונות להתקרב לגדר של מעלה גלבוע. במספר מקרים הירי פגע בבתים, חלונות נופצו, ופעם אחת אף פגעו בחלק האחורי של רכב צבאי שעמד סמוך לקיבוץ. במזל החיילים ישבו בחלק הקדמי של הרכב. רק בנס איש לא נפגע עד היום.

החיים על הגלבוע השתנו.

קולות ירי ונפץ הפכו תדירים, המרדף אחר שב"חים באזור הפך ליומיומי ובתקשורת החלו מכנים את היישובים על הגלבוע 'צפון השומרון', אף שאנו בתוך הקו הירוק. לעיתים קוראים לנו 'עוטף ג'נין' וברור שההשוואה ל'עוטף עזה' אינה מגבירה את תחושת הביטחון.

מי שאחראים על הפגיעה הקשה בביטחון באזורנו הם בראש ובראשונה תושבי ג'ילבון, הכפר שממנו יוצאים רוב המפגעים. אם יוצאים מחבלים מהכפר, סימן שהם חשים שאנשי מפתח בקהילתם תומכים בהם. בכך הם הופכים לתומכי טרור, ותמיכה בטרור כמוה כטרור, על כל המשתמע מכך.

מהצד שלנו, אחראית למצב ממשלת ה'ימין על מלא', שהבטיחה לטפל בביטחון האישי של כולנו, ומאז שנבחרה ישראלים נרצחים בכל רחבי הארץ בקצב שלא היה כאן מעולם. ההידרדרות הביטחונית אצלנו החלה כחצי שנה לפני השבעה באוקטובר. כבר אז האויב הבין שהממשלה הזו מחלישה אותנו והחל לתקוף. איני יכולה לדמיין מה חברי הממשלה הזו היו אומרים אם כל הרע הזה היה מתרחש כשלפיד ראש ממשלה. אבל זה לא קרה אז. זה קרה וממשיך לקרות דווקא במשמרת שלהם. אגב, גם על זה טרם נלקחה אחריות.

אני יכולה להבין את הכעס והתסכול של תושבי מירב, שסובלים מרוב רובן של התקיפות. הם מאשימים את הצבא בכך שאינו עושה מספיק. בדבריהם גלומה ההנחה שאם תוקפים אותנו, סימן שלא תקפנו באופן מספק וכך כביכול כל בעיה פתירה – אם לא בכוח, אז בעוד יותר כוח. אם עדיין תוקפים אותנו, כנראה פשוט לא השתמשנו בכוח מספק.

צריך שאויבנו יחושו בעוצמתנו ויירתעו מפניה

אך הדברים מורכבים יותר. הצבא נכנס לג'ילבון כמעט מדי יום, פועל, עוצר ומבצע פעולות שונות בעומק השטח, ולצערנו למרות כל זאת הטרור ממשיך להרים את ראשו.

כדאי להכיר בכך שהמציאות סבוכה. יש לנו אויבים אמיתיים ומרים, והם גרים במרחק יריקה מאיתנו. כדי לטפל בכך ולהרתיע אותם יש צורך בהפעלת כוח והצבא עושה זאת יום יום. אך זה לא מספיק, צריך גם תבונה פוליטית ומדינית והרבה יצירתיות. צריך שאויבנו יחושו בעוצמתנו ויירתעו מפניה.

יש סיבה לכך שהטרור הרים ראש זמן קצר לאחר הקמת ממשלת ה'ימין על מלא'. האויבים שלנו מבינים ש'רק כוח', זו בעצם חולשה. ישראל של היום חלשה יותר מבחינה פוליטית ובין־לאומית. יש לנו חיילים גיבורים שמחרפים את נפשם, מגיע להם ולנו ממשלה ראויה.

נכשלתם. לכו.

==

פסית שיח היא מנהלת לשעבר של תיכון דמוקרטי, יהודי-פלורליסטי, כיום מלווה מנהלי בתי ספר, מורה למחשבת ישראל ומטפלת ב-Li.c.b.t. בוגרת האולפנה בכפר-פינס ומדרשת לינדנבאום.