התחלנו בחג הפסח לומר בתפילה "מוריד הטל". הפעם האחרונה ששינינו את נוסח הברכה ל"משיב הרוח ומוריד הגשם" הייתה בשמחת תורה לפני כחצי שנה; באותו היום פרצה המלחמה.

בעולמה של היהדות "גשם" ו"טל" הן שתי תופעות טבע שמשלימות זו את זו. "גשם" הוא ביטוי לשפע א-לוהי שיורד מן השמים מידי פעם, לעיתים בזעף ובממטרים כבדים; "טל" לעומת זאת, הוא לחות שמכסה את פני הקרקע מידי בוקר בצורה רגועה יותר.

ככל שהמלחמה מתמשכת עושה רושם שאנו עוברים מ"גשם" ל"טל", מבלימת אסון דרמטי למלחמה מתמשכת. יש לכך נגזרות: אם בתחילת המלחמה נדרשנו לטפח שרירי התעשתות והתגברות על ההלם הראשוני (מה שגם הביא לציפייה "לחיסול הבעיה אחת ולתמיד"), הרי ככל שהזמן עובר אנו נדרשים לטפח שרירי התמדה ושמחה בהישגים קטנים ומצטברים.

קטונתי מלנבא מה יתרחש בדיוק מבחינה ביטחונית ומדינית אולם הדרך בה מנהיג הקב"ה את עולמו בדורות הללו היא בדרך של "טל" – תם עידן הדרמות הגדולות. אנו מצויים בעידן בו התהליכים מתנהלים באופן מתמשך ומפותל.

מצד אחד ישראל לא תושמד בהפצצה גרעינית, מצד שני גם איראן לא; יתרחש ככל הנראה תהליך בטחוני ודיפלומטי שבסופו של דבר יסיר את האיום ויביא את העם היהודי למצב טוב יותר מלפני המלחמה. משפטים בסגנון "לאחר השביעי באוקטובר מדינת ישראל תשתנה לנצח" – הם נכונים חלקית; בוודאי שסופת גשם כדוגמת האסון בשמחת תורה יוצרת שינוי אולם החלחול שלה למציאות ייקח זמן; הרבה זמן.

בינתיים אנשי הטל ימשיכו בשקט ובשמחה להחיות את פני הקרקע – בתורה, בביטחון, בחברה, בכלכלה ובהתיישבות. בסופו של דבר "בְּטַלְלֵי חַיִּים תְּחַיֶּה אֲדָמָה: בְּטַלְלֵי טוֹבָה תֵּיטִיב אֲדָמָה". מועדים לשמחה.