נעם בתן הוא זמר ויוצר מוכשר, שמסתמן ככוכב הבא בתעשיית המוזיקה המקומית.

בין מקצב מקפיץ לבלדות מרגשות, מצליח הזמר והיוצר בטקסטים עמוקים ואישיים, לסחוף את לבבות המאזינים והמצעדים החשובים. לבתן בן ה-26, רפרטואר עשיר ולהיטים שחורכים את המצעדים ורשימות ההשמעה. בחודשים האחרונים הוא מלהטט בין מקלטים לבסיסיים צבאיים, תורם מכישוריו כדי לשמח את עם ישראל.

אחרי שחימם את עדן בן זקן בהופעת ענק לקהילה היהודית בפריז, התיישבנו איתו לראיון אישי ומרתק על תהליכים בקריירה, ההשתתפות בראליטי וגם על התקופה הרגישה וההופעה בפריז תחת אבטחה כבדה. צפו

"נזכרתי במהות של המוזיקה והנתינה הייתה טהורה"

היי נעם, איך אתה מרגיש בימים אלו? שתף אותנו בפעילות שלך..

"אני בסדר גמור. חזרתי מצרפת לפני פחות משבוע, חממנו את עדן בן זקן, בצרפת בפריז, מול 3,000 איש, אחת ההופעות הגדולות שהופעתי בחיי. כשהמלחמה התחילה הייתי תקוע בתאילנד, הייתי שם שלושה שבועות, היו שם רק טיסות חילוץ למילואימניקים ולא היה מקום אז נתקעתי שם עד שאפשר היה לחזור".

"כשהייתי שם הרגשתי כמו כולם שאני חייב לעשות משהו. תחושה שבאה כשאתה רחוק ומרגיש חסר אונים, אז הוצאתי סקיצה שהייתה לי במגירה והעליתי לאינסטגרם חתיכה ממנה. אמרתי בוא נראה אולי זה יעזור. הקהל מאוד אהב את זה, אמרתי שכשאני אחזור לארץ, כדאי שאני אעבוד עליו. אני זוכר בהופעה הראשונה שלי מול מפונים, זו הייתה הופעה ללא הדיסטנס של קהל זמר, נזכרתי במהות של מוזיקה והנתינה הייתה טהורה".

כמי שמגיע מרקע צרפתי, הרגשת בקשיי התאקלמות בחברה הישראלית?

"אני חושב שבחיים לא הרגשתי מספיק צרפתי בשביל הצרפתיים, ואצל הישראלים היו רגעים הרגשתי לא מאה אחוז, תמיד זה היה קצת בין לבין".

"אמרתי לנהג שאני מישראל הוא שאל אותי אם זה איפה שמפציצים פלסטינים"

אני רוצה לשאול אותך על ההופעה עצמה של עדן בן זקן, סיקרנו כאן ב"סרוגים" את האיומים והאבטחה הכבדה, איך הייתה התחושה? 

"בהופעה עצמה הייתה אבטחה ולכן לא דאגתי יותר מדי, יכול להיות שהיו עניינים בחוץ, אני הייתי כל הזמן בתוך האולם. המשכנו אחר כך בצרפת לכמה ימים, שם במוניות היה מפחיד להזדהות כישראלי, שמתי את הטלפון של השותף שלי שיש לו מספר טלפון צרפתי".

"נסעתי כל פעם תחת שם בדוי. באחת הפעמיים שהנהג שאל אותי מאיפה אתה, החלטתי שאני אומר לו שאני מישראל, הנהג אמר לו איפה שמפצצים פלסטינים, זה נורא מה שקורה שם. לא כעסתי עליו, החלטתי שאני מקדיש 20 דקות משקיע את חיי ומסביר לו ברוגע מהלב, מה שבאמת הולך פה. הרגשתי ששכנעתי אותו".

"פעם כל הופעה הייתה שולחת אותי לקצוות, היום אני מסיים אותה ומרגיש עדיין בטוב"

שתף אותנו בתהליך הפריצה שלך לתודעה הציבורית, שהתחיל בתוכנית אביב או אייל…

"הייתי בצבא כשזה קרה, בדיוק התחלף לי המפקד. המפקד החדש קיבל אותי עם כנפיים שבורות. הייתי גוזל כזה, מפורק נפשית, ואז התקשרו אלי מהתוכנית הוא היה משחרר אותי למיוחדות, אלוהים ממש סידר לי את כל הכוכבים במקום".

" כשנגמרה התוכנית חזרתי לטחון בצבא, תקופה של שלוש שנים ביצירה, ואחר כך די נעלמתי מהרדאר, ניסיתי להבין מי אני. מכל הבחינות לא הייתה לי עדיין זהות מבחינת סוג המוזיקה שלי והערך שאני נותן".

"מאז הכול קורה בצורה ממש הדרגתית ובריאה, יש תמיד מגמת עלייה. אם אחרי אביב או אייל, אני זוכר אותי הולך בקניון עם אמא שלי ברעננה ואני רואה אנשים הולכים בקניון ומתלחששים והייתי נכנס לחרדה, לא היה לי נעים בסיטואציה, היום זה שונה".

"לפני שבוע הייתי באותו מקום עם אמא שלי והמשפחה, ומישהי זיהתה אותי התחילה לצרוח. אמא שלי שאלה אותי איך זה מרגיש עכשיו אחרי שבע שנים? ואמרתי לה שהיום אני כבר מכיל את זה מאוד, פעם כל הופעה הייתה שולחת אותי לקצוות, היום אני מסיים הופעה ומרגיש עדיין בטוב".

מרגיש שאנחנו חוזרים עכשיו לריבים של לפני השביעי באוקטובר, מה המסר שלך? 

"מותר לא להסכים, זה חלק מהעניין. יש לנו את כל ההיסטוריה שלנו שאתה רואה שכל פעם שהיה חורבן, זה היה בגלל שהייתה שנאת חינם. די לחזור על הטעויות האלו, די להקשיב לרשתות ולחדשות שרק מפלגים אותנו.

זה שיש לנו אויב משותף, ואנחנו פתאום באיזשהי אחדות מדהימה, זה לא צריך להיות רק אז. המהות של אחדות זה לא שיש אויב, לא צריך אויב שמאיים על החיים שלנו, כדי שנאהב אחד את השני. גם אם מישהו חושב הפוך פשוט לנשום עמוק ולהגיד מותר לו".