מאז ועד היום: פסח הוא חג של גבורת נשים

בערב ליל הסדר השנה נשב מסובין כולם  מסביב לשולחן ערוך בסמלי החג נקרא את ההגדה נקשה קושיות ובעיקר נשאל  מה קרה ומה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות.

השנה במיוחד נספר על הצורר הגדול מאז קום המדינה שניסה כמו האויבים  הרבים בכל דור ודור שקמו עלינו ולכלותינו והקב"ה תמיד  מצילנו מידם. השנה כשנברך על המרור ,על הסלק ונכריז שנהיה לראש ובזרוע נטויה ננצח כל אויב  לברכות יהיה  משנה תוקף. נשתה  4 כוסות יין כנגד ארבע לשונות של גאולה: "והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי וגם כך אומרים חז"ל כנגד: שרה, רבקה, רחל ולאה ארבעת האימהות מייסדות האומה שהיוו השראה לכל אישה.   ומוסיף  התלמוד הבבלי "נשים חייבות בארבעה כוסות הללו, [מפני] שאף הן היו באותו נס" (פסחים קח, א–ב)  הנשים כמו הגברים חוו את נס יציאת מצרים ולכן גם הן חייבות בכל המצוות של ליל הסדר. חלקן של הנשים ופועלן בהולדת עם ישראל  היה רב ומשמעותי, עליהן אמרו חז"ל "בזכות נשים צדקניות נגאלו בני ישראל ממצרים".  כשנקרא השנה את ההגדה  "קול קורא" דרור למשועבדים נזכיר את הנשים, הגברים והילדים שעדיין בעזה חטופים ומחכים מן המיצרים לגאולה .

השנה אולי יותר מתמיד חשוב שנדבר על מעשי הגבורה של הנשים  בנס הגדול של בניית האומה היהודית, בגאולה ממצרים והשותפות שלהן  באירועים מכוננים בתולדות עם ישראל מאז ועד היום.

הנשים בעם ישראל

– על הפסוק "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" (שמות א', 13) אומר רש"י: "עבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו" והמדרש (לקח טוב ) מוסיף שפרעה העביד את הגברים בעבודות נשיות כדי להשפילם, לשברם פיזית ובעיקר נפשית. פרעה קיווה שהפגיעה בגבריותם בנוסף לתשישות הפיזית  תגרום לכך שיפרשו וימנעו מנשותיהם ולאט לאט יכחדו ויישמדו בני ישראל, ואכן, רוח הגברים נשברה תשישות פיזית, חוסר תקווה וייאוש, וכמעט גרמו לכך שהמטרה של פרעה התממשה. לעומתם, הנשים, לא רק שסירבו לקבל את רוע הגזירה אלא נאבקו בה. מה שהניע אותן היה יצר ההישרדות והרצון לחיות, יצירת חיים וההמשכיות וכנגד כל הסיכויים הן נוקטות יוזמה. המדרש (שמות רבה) מספר שהיו הולכות לשאוב מים והיה הקב"ה מזמן להם דגים (סמל הפוריות) והיו שואבות חצי כד מים וחצי דגים וכשחזרו לבתיהן היו שמות מים חמים בקערה אחת ובשנייה היו מכינות מאכלי דגים ויוצאות לשדה, לבעליהן, מקושטות ומבושמות. בשדה היו רוחצות אותם, מאכילות אותם, מעסות את גופותיהם השבורים ושריריהם התפוסים בשמן מגרות ומפתות אותם ליחסי אישות ולבסוף מתעברות ויולדות.

המיילדות העבריות פרעה, בניגוד לתכניתו, רואה כי בני ישראל גדלים ומתרבים "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" ומחליט על "פתרון סופי". הוא מצווה על המיילדות שפרה ופועה להמית את הבנים "ואם בן הוא והמיתן אותו". יש מפרשים הסוברים כי המיילדות היו מצריות, יש הטוענים כי הן מזרע ישראל ויש המסבירים כי מדובר באם ובת – יוכבד ומרים, או כלה וחמותה – יוכבד ואלישבע. פרעה האמין כי הנשים כנועות, ללא הבדל מעמדן או זהותן, ולא יעלה על דעתן להתקומם נגד צו המלך העריץ, אלא שהמיילדות, מתוך מסירות נפש ואהבת האדם (הרי גם הן אימהות), מסרבות למלא את הפקודה האכזרית "ותיראנה המיילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דיבר אליהם מלך מצרים ותחיינה את הילדים". בזכות אותה יראת ה' שמנעה רצח עם, הן זוכות לברכה מה' "ויעש להם בתים" – שיצאו מהם בתי כהונה, לוויה ומלכות.

יוכבד, אם משה –

משה, התינוק העברי, נולד בעיצומן של גזירות השמד. אמו יוכבד, כמו כל הנשים, התעקשה ליצור חיים ולממש אימהות. עם גזירת ההשמדה ועצירת המשכיות זרע ישראל מתמודדת יוכבד בגבורה רבה. היא "מצפינה" את תינוקה שלושה חודשים, וכאשר מתגבר החשש לגילויו ולהשלכתו "לא יכלה עוד הצפינו…" היא בונה עבור תינוקה תיבה רכה ועדינה ובאהבה רבה מניחה אותה בין קנה הסוף, באמונה ותקווה גדולה לישועה (כשם שנוח הציל את האנושות באמצעות התיבה כך ינצל משה בתיבה ותבוא הגאולה).

אחות משה, מרים

מרים, האחות הגדולה מתייצבת בדאגה ובאחריות גדולה לראות מה עלה בגורל אחיה הקטן  "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה ייעשה לו". מרחוק במשמעות מבט אל העתיד "הייתה מתנבאת ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל.." אלא שהיה חשש שנבואתה לא תתגשם משום שהנה התיבה מוטלת ליאור, ולכן הייתה ניצבת לשמור על אחיה ולראות מהיכן תבוא הישועה, עד שבאה בת פרעה ומגלה את התיבה והתינוק בתוכה. באותה עת מרים נוקטת יוזמה, ובעוז ובתושייה היא פונה אל בת פרעה מרים ומציעה לה מינקת עברייה את אמה יוכבד הלוא היא אם משה התינוק.

חסידת אומות עולם הראשונה, בת פרעה

בת פרעה, נסיכת מצרים, ממהרת למשות את התיבה מהיאור ונוהגת בתינוק ברחמים, בחמלה רבה ורגש אימהי מציף את לבה. היא מוציאה את התיבה מן היאור ותוך סיכון חייה מצילה את הילד. במילה "ותחמול" בת פרעה מביאה לידי ביטוי רגשות אנושיים, אהבת אדם ורחמים שהם  ערכים אוניברסאליים ללא הבדל דת ולאום, לוקחת את הילד לארמון ומגדלת אותו כבנה, תוך סיכון עצמי גדול. בת פרעה המסתירה את זהות הילד שהרי אם המלך ידע  את זהותו יגזור את עונשה למוות. בת פרעה הנוכרייה, שנקראה על פי המסורת "בתיה"=בת ה' נותנת משמעות לכך שצלם אלוהים קיים בכל אדם.

לסיכום, שרשרת דורות ארוכה של נשים מחוברות ביניהן  בסיפורי גבורה וגאולה אישית ולאומית  עוד מתקופת המקרא לאורך ההיסטוריה היהודית, הישראלית ועד היום.

כמו  אימהות האומה שהיו שותפות ליסוד האומה וכמו הנשים שמרדו בגזרות השמד של פרעה  נשים שפעלו ללא חת בכוחות נפש גדולים להציל חיים  והיו שותפות לנס הגדול של יציאת מצריים , כך בימים אלה של מלחמת "חרבות הברזל" אנחנו עדים לאירועים שבמרכזן נשים ניצבות בקרבות הרואיים  בחזית ובעורף  כאלה שנאלצו להתמודד בזירות השונות, בתוך אוכלוסייה צבאית ואזרחית ופעלו באופן מדהים. נשים שבשעת צרה ומצוקה גילו תעצומות וכוחות נפש גדולים ופורצים. כמו גם, תושייה רבה, תעוזה ואומץ רב תוך סכנת חייהן הצילו חיים של אחרים .גיבורות בעל כורחן ביניהן רעיות, אימהות, לוחמות, חיילות  שהמציאות המטורפת והבלתי נתפסת הולידה .נשים גיבורות מעוררות השראה  וכפי שנאמר "בזכות נשים צדקניות נגאלו בני ישראל ממצרים ועתידין להיגאל".

==

אהובה עמרם היא יועצת ראש עיריית אשדוד למעמד האישה