אחת ולתמיד: מדוע חסידי חב"ד לא ישנים בסוכה?

אלישע

לביאור נרחב ע״פ ההלכה ע״י הרב חיים רפופורט, רב חבד״י מפורסם מלונדון, עיין היכל הבעש״ט כרך ד׳ וכרך ה׳ ששם הוא מבאר בארוכה איך ששינה בסוכה הוא פגיעה חמורה בשמחת...

לביאור נרחב ע״פ ההלכה ע״י הרב חיים רפופורט, רב חבד״י מפורסם מלונדון, עיין היכל הבעש״ט כרך ד׳ וכרך ה׳ ששם הוא מבאר בארוכה איך ששינה בסוכה הוא פגיעה חמורה בשמחת יום טוב וחיי אישות, וכך כבר הביא כמה הראשונים והט״ז לרעיון שבמאמר הזה עיין לקוטי שיחות חלק כט

רם

להתמודד עם אריה כמו הרבי מחב"ד. אבל כך זה בימינו כל פישר שלא יודע פשט של פשט הלכה בא לחלוק.

אוריאל

מידות הסוכה 7 על 7 אינן מאפשרות שינה ומכאן שכשנקבעו מידות אלה חשבו על ישיבה בלבד

אורי

[20.10, 05:24] אורי גונן: הנביא יכול לבטל מצווה באופן *חד פעמי* בלבד ולצורך שעה [20.10, 05:33] אורי גונן: נביא שהורה בענייני התורה והמִצְוֹת (ברור לכל עם ישראל ולגדולי התורה שהרבי מלובביטש...

[20.10, 05:24] אורי גונן: הנביא יכול לבטל מצווה באופן *חד פעמי* בלבד ולצורך שעה [20.10, 05:33] אורי גונן: נביא שהורה בענייני התורה והמִצְוֹת (ברור לכל עם ישראל ולגדולי התורה שהרבי מלובביטש לא היה נביא. אבל לדעת חב"ד שהרבי היה נביא *גדול ממשה רבינו* - באים דברי הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשניות ומראים שאין אפשרות גם לנביא לעקור מצווה מן התורה אלא באופן חד פעמי כמלחמת מצווה או כאליהו בהר הכרמל. *הרבי* עקר מספר מצוות מהתורה ומדרבנן כשינה בסוכה, כמזוזה, כסועדה שלישית בשבת, ועוד): וכשתתקיים נבואת הנביא על פי אשר יסדנו, ויצא לו שם כמו שמואל ואליהו וזולתם, יש לנביא ההוא יכולת לעשות בתורה דבר שלא יוכל כל בשר זולתו לעשותו. והוא מה שאני אומר: זה הנביא כשיצַוֶּה לבטל איזו מצוָה מכל המִצְוֹת ממִצְוֹת עשה, או יצַוֶּה לעשות דבר אסור ממִצְוֹת לא תעשה – חובה עלינו לשמוע בכל מה שיצַוֶּה בזה. וכל העובר עליו חייב מיתה בידי שמים, חוץ מעבודה זרה. וזה מפורש לחכמים בתלמוד באמרם (סנהדרין צ' ע"א): בכל אם יאמר לך נביא "עבור על דברי תורה" – שמע לו, חוץ מעבודה זרה. *אבל על תנאי שלא יִקְבַּע הדבר ההוא, ויאמר כי הקדוש ברוך הוא צִוָּה שֶׁיֵּעָשֶׁה כך לעולם, ולא יצַוֶּה הדבר אלא לסִבת צורך שעה* והנביא בעצמו, כשישאלוּהוּ בצַוּוֹתוֹ לעבור על מצוָה מכל המִצְוֹת אשר צִוָּה ה' אותנו על ידי משה, תהיה תשובתו שביטול זאת המצוָה אינו קיים [לדורות], ואין ראוי לעשות בדברו אלא עתה בלבד, כגון מה שיעשו בית דין בהוראת שעה. וכמו שעשה אליהו בהר הכרמל (מל"א יח) שהקריב עולה בחוץ, וירושלים עומדת ובה בית המקדש בנוי. וזה מעשה, כל העושה אותו בלא צִוּוּי הנביא – חייב כרת. והקדוש ברוך הוא הזהיר עליו בתורה ואמר (דברים יב יג): "הִשמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה". ומחייבו כרת, כמו שאמר על המקריב בחוץ (ויקרא יז ד): "ונכרת האיש ההוא מעמיו". אבל הוא עליו השלום, אִילו שְׁאֵלוּהוּ בשעה שהקריב בהר הכרמל, ואמרו לו "הנוכל לעשות כמעשה הזה לעולם?" – היה אומר שאינו מותר, ושכל המקריב בחוץ חייב כרת. אבל זה המעשה נעשה לפי שעה, לגלות בו שִׁקְרוּת נביאי הבעל ולהבל [ולבטל] מה שבידם. וכמו שעשה אלישע, בצַוּוֹתוֹ לישראל במלחמת מואב להכרית כל עץ עושה פרי, כמו שאמר (מל"ב ג יט): "וכל עץ טוב תפילו". והשם אסר לעשות כן באמרו (דברים כ יט): "לא תשחית את עצה". ואִילו שאלו את אלישע: "הֲבָטְלָה המצוָה הזאת, והותר לנו בעתיד לכרות האילנות העושות פרי כשנצור על עיר?" – היה אומר שאינו מותר, *אבל זה המעשה נעשה רק לפי שעה* ואני אביא לך משל, יתבאר בו זה העיקר בכל המִצְוֹת. אִילו איש נביא שנתבררה אצלנו נבואתו כמו שאמרנו, יאמר לנו ביום השבת שנקום כולנו, נשים ואנשים, ונבעיר אש ונתקן בה כלֵי מלחמה ונחגור אותם, ונהרוג אנשי מקום פלוני ביום זה שהוא שבת, ונשלל שללם ונכבש נשיהם – היה חובה עלינו; שאנו מִצְטַוִּים בתורת משה רבינו לקום מיד ולא נתעכב, כאשר צִוָּנוּ. ונעשה כל מה שצִוָּה בזהירות ובזריזות, בלא ספק ובלא עִכוב; ונאמין בכל מה שנעשה ביום ההוא שהוא יום שבת, מהדלקת האש וַעֲשִׁיַּת המלאכות וההריגה והמלחמה – שהיא מצוָה אשר עליה נקַוֶּה גמול טוב מהקדוש ברוך הוא בשביל שעשינו מצוַת הנביא; שמצוַת עשה הוא לעשות דברו, כמו שנאמר על ידי משה (דברים יח טו): "אליו תשמעון". ובאה הקבלה (סנהדרין צ' ע"א): בַּכֹּל אם יאמר לך הנביא "עבוֹר על דברי תורה" – שמע לו, חוץ מעבודה זרה. שאם יאמר לנו "עִבדו היום הזה בלבד זה הטלסם" או "הקטירו לזה הכוכב בזאת השעה לבדה" – יֵהרג, ואין לשמוע ממנו. ואם איש יחשוב בלִבו שהוא צדיק וטוב, ויהיה זקן בא בימים, ויאמר: "הנני זקנתי באתי בימים, לי שנים כך וכך, מעודי לא עברתי בהם על מצוָה מכל המִצְוֹת, ואיך אקום ביום הזה שהוא יום שבת, ואעבור על איסור סקילה ואלך להִלחם? ואני אין בי יכולת לעשות שום דבר, וְיִמָּצְאוּ אחרים במקומי ובני אדם רבים לעשות הדבר הזה!" – האיש ההוא עובר על דברי האל, והוא חייב מיתה בידי שמים, מפני שעבר על אשר צִוָּהוּ הנביא. ומי שצִוָּה לשמור השבת – הוא צִוָּה לשמוע אל דברי נביא ומה שיגזור. וכל העובר על דברו חייב בְמה שזכרנו, והוא מה שאמר הכתוב (דברים יח יט): "והיה האיש אשר לא ישמע אל דבָרִי אשר ידבר בשמי, אנכי אדרֹש מֵעִמו". וכל מי שיקשור קשר קיים ביום שבת זה, בעשותו המלאכות האלה, ולא יצטרך לו להיות לו עזר בַּעֲשִׁיַּת המצוָה אשר צִוָּה הנביא – חייב סקילה. וזה הנביא אשר צִוָּנוּ ביום שבת זה מה שֶׁצִּוָּה, ועשינו כדברו, אם יאמר לנו שתחום שבת אַלְפַּיִם אמה פחות אמה, או אַלְפַּיִם אמה ואמה, ויסמוך הדבר ההוא שעל דרך נבואה נֶאֱמר לו, לא על דרך עיון וסברא – הוא נביא שקר ויֵהרג בחנק. ועל זה העניָן הַקֵּשׁ כל מה שיצַוֶּה אותך בו הנביא, וכל שתמצא במקרא ממצוַת הנביא אשר סותרת דבר ממִצְוֹת התורה. וזה העיקר מַפְתֵּחַ לכל העניָן ההוא. ובזה לבדו יִבָּדֵל הנביא משאר בני אדם במִצְוֹת. אבל בעיון וְהֶקֵּשׁ ובדקדוקי המִצְוֹת – הוא כשאר החכמים, שהם כמוהו ואין להם נבואה. שהנביא כשיסבור סברא, ויסבור סברא מי שאינו נביא, ויאמר הנביא: "הקדוש ברוך הוא אמר אלי שסברתי אמת!" – לא תשמע אליו. אלא אלף נביאים כֻלם כאליהו ואלישע יהיו סוברין סברא, ואלף חכמים וחכם סוברין הפך הסברא ההיא – "אחרי רבים להטות". וההלכה כדברי האלף חכמים וחכם, לא כדברי אלף הנביאים הנכבדים. וכן אמרו החכמים (חולין קכ"ד ע"א): "האלהים! אִלּוּ אֲמָרַהּ לִי יְהוֹשֻעַ בִּן נוּן בְּפוּמֵיהּ – לָא צָיֵתְנָא לֵיהּ, וְלָא שָׁמַעְנָא מִנֵּיהּ." ["אפילו כשיהושע בן נון יאמר לי זאת במו פיו – לא אובה לו ולא אשמע לו."]  *וכן עוד אמרו (יבמות ק"ב ע"א): אם יבוא אליהו ויאמר "חולצין במנעל" – שומעין לו. "בסנדל" – אין שומעין לו. רצו לומר בזה שאין להוסיף ואין לגרוע במצוָה על דרך נבואה בשום פנים*

נדהם מהשטויות

אני מצטער (על כך שאני לא מצטער) כל פעם שאני נזכר בסוכה. ולכן אני גם לא אוכל או שותה או נכנס בכלל בסוכה. ואז גם אין טעם\צורך לבנות אותה. סתאאם.. האמת היא...

אני מצטער (על כך שאני לא מצטער) כל פעם שאני נזכר בסוכה. ולכן אני גם לא אוכל או שותה או נכנס בכלל בסוכה. ואז גם אין טעם\צורך לבנות אותה. סתאאם.. האמת היא שאני שמח שאני לא מצטער על כך שאני לא מצטער, כי אז אני יכול לקיים את מצוות ישיבת סוכה עם כל המשפחה וזה ממש נחמד. אבל כשלא בא לי לשבת בסוכה, או כשאין לי סוכה בהישג יד כשאני צריך, אז אני ממש מצטער על כך שאני לא מצטער מזה שאני לא מצטער, כי אם הייתי מצטער לא הייתי חייב. או אז אני פטור :)

אברהם יצחק

אני אינני חסיד חב"ד. מקבל מהם הרבה ולומד אותם ומגיע להתוועדות אבל לא זכיתי להיות חסיד חב"ד. אומנם קשה לי מעט עם הפלפולים אבל אני מבין את הנקודה לא לישון בסוכה...

אני אינני חסיד חב"ד. מקבל מהם הרבה ולומד אותם ומגיע להתוועדות אבל לא זכיתי להיות חסיד חב"ד. אומנם קשה לי מעט עם הפלפולים אבל אני מבין את הנקודה לא לישון בסוכה . כמובן שגם קשה לי לא לישון בסוכה ולכן אני ישן בסוכה. מי שרבו מורה לו לא לישון ע''פ הלכה וודאי שצריך ואף מחויב לעשות כך. וכן אחד הדברים שיותר מצערים אותי או שאני לא מצטער מזה אבל עדין אני ישן בסוכה..אולי יום אחד אהיה חבדניק , מי יודע?

ברדה

אך אפשר לומר שהתנאים לא היה להם אור הרוחני הרי רק שלמדו יחד היה להם את אתו האור נא לראות מסכת סוכה לגבי מעלות התנאים וכו

מאיר

כשגדלתי בחסידות קרלין, היה בפסח מושג מצה של האדמור, ומאז קטנותי לא הבנתי, הרי המצות הם של הקב"ה, מה האדמור עושה כאן, וכי הוא צווה על המצות, הוא בסך הכל...

כשגדלתי בחסידות קרלין, היה בפסח מושג מצה של האדמור, ומאז קטנותי לא הבנתי, הרי המצות הם של הקב"ה, מה האדמור עושה כאן, וכי הוא צווה על המצות, הוא בסך הכל מורה דרך מנהיג, אדם שיגע בתורה וכמאמרם ומרוממתו על כל... , וכשגדלתי הבנתי שמצה שאדם גדול בירך עליה, יש עניין לחסידים לטעם ממנה ולברך עליה, אבל המצה והמצווה לא שלו, הוא לא צווה עליה, והברכה לא לשמו, וכשאני קורא את הביאור המקיף על המקיפים דבינה אני שואל את עצמי, האדמור השלישי האחרון של חבד, הורה שכל מי שקשור לרבותיו, הרי הוא צריך להצטער על זה שאינו מצטער ופטור משינה בסוכה, וכאן הבן שואל, ואני שלא גדלתי בחסידות חבד, ולא מרגיש קשור לרבותיהם, הריני חייב בשינה בסוכה מדינא דגמרא, גם לדברי האדמור האחרון, אם כן התורה ניתנה לשיעורים אתמהה?! וביותר שכותב השורות כתב, שבחבד נהוג הקפדה מיוחדת בחגי ישראל, ובכלל זה נהוג שלא לאכול ולשתות חוץ לסוכה כלל אפילו לו אכילת ושתיית ארעי, וכאן אני מנסה להבין, בהרבה הלכות בשו"ע כתוב עיקר הדין, ובעל נפש יחמיר על עצמו, אם כוונת הכותב, שבחסידות חבד, נהוג שכולם בעלי נפש ומחמירים על עצמם, יש לבדוק האם בהלכה מבואר שיש עניין להחמיר על משהו מחוץ לסוכה, אולי כך נאמרה הלכה, קבע חייב, ארעי פטור, וכידוע מהרב מבריסק שאמר, שאני מקיים עיקר הדין עד סופו ללא חומרות, קרי היכן שעיקר הדין הוא לאכול גם אכילת ארעי בסוכה, אלא שיש להקל, למצטער בזה שיאכל חוץ לסוכה אזי יש לקיים את עיקר הדין ולא לתת לעצמו קולא של מצטער היכן שאינו באמת במצב זה, אבל מדברי הכותב המתהדר בכך שבחבד מחמירים גם על אכילת ארעי בצורה יתירה יש לבדוק האם לחומרא זו יש בסיס בעיקר הדין, ולכן דווקא במקום שמחמירים בפרטים מסויימים בצורה יתירה, הולכים נגד הלכה פסוקה מטעם שאדם גדול ככל שיהיה בתורה בנגלה ובנסתר, אינו יכול לחדש מעצמו נגד ההלכה המסורה מדורי דורות, והיא גופא הנקודה, מקום שמחמירים היכן שלא צריך, בועטים בעיקר הדין, וזהו גוף הפואנטה שיש כאן עקמומיות שכנגגה קשה להתמודד, . מה גם שהאדמור הזקן שבעל המאמר כותב שלא ישן בסוכה, לא פסק כן בספרו, ולא הורה כן לחסידיו, הוא כמצטער נהג דין לעצמו, ואולי אפילו לא בפני חסידיוו כדי שלא יורו כמוהו ממעשה רבם וכמבואר בגמרא בהרבה מקומות " שמא יראו תלמידים ויקבעו הלכה לדורות". וגם האדמור האמצעי שחידש לדברי הכותב עניין זה לא הורה כן, אז מדוע אזר האדמור האחרון חלצייו והורה כן ברביים נגד דינא דגמרא ורבותינו הראשונים והאחרונים מה שלא היה כן בכל הדורות חוץ משבתאי צבי וחברייו שאני ירא לכתוב את שמו בהקשר הזה, ואם היה דין זה בלחוד ניחא, אבל כמה וכמה הלכות שהאדמור האחרון שינה ממסורת ישראל ומדינא דשו"ע לרבים נגד כולם, הנהוגים אך ורק בחסידות חבד הענפה והמכובדת, והמלאה מצוות כרימון?! וכאן אני פונה לכותב המאמר, האדמור האחרון שגדול וענק היה בתורה בנגלה ובנסתר, היה ילוד אשה, וגם הוא כפוף לשו"ע וגם אם נתקיימו בו כל התנאים המבוארים ברמב"ם להיות משיח צדקנו, הרי המציאות הוכיחה שלא הוא האיש, ולכן שים עינך שהרבי הוא דרך בעבודת ה' ולא במקומו. וה' יאיר ויגלה לנו נסתרות התנהגויות של אנשים גדולים שלא עלו בקנה אחד עם תורת ישראל שניתנה בהר סיני . בהערכה ובכבוד לחסידות חבד לדוריתיה על כל זיכוי הרבים העצום והמקיף בעולם כולו.

יוסף

קראתי את מאמרך, ואני רוצה לומר לך, שהוא כתוב בצורה יפה ומקיפה, אבל נקודה אחת למחשבה, אני נותן, חסידים ואדמור, זוהי דרך בעבודת ה', ולא במקומו, לכן כשהאדמור...

קראתי את מאמרך, ואני רוצה לומר לך, שהוא כתוב בצורה יפה ומקיפה, אבל נקודה אחת למחשבה, אני נותן, חסידים ואדמור, זוהי דרך בעבודת ה', ולא במקומו, לכן כשהאדמור האמצעי הרגיש את אור המקיף, והצטער מכך, הרי הוא פטור מדינא דגמרא וכמבואר בשו"ע, אבל להורות שגם מי שלא מצטער הרי הוא צריך להצטער שאינו מצטער, זהו הרמת יד בתורת משה, וכל העניין של גילוי נגד ההלכה המסורה, ונגד פסק השוע ושוע הגרז, למרות שהוא כמצטער פטור, הרי זה משיחיות לשמה, ואין לנו אלא לומר שדרך זו ותנועת חבד על כל מעלותיה וקירוב הלבבות הגדול בעולם, הרי היא הכת הקרובה ביותר ליהדות, ואין בה אלא חידושיה, ואנו מיצרים על כך, ומי ייתן שנזכה לביאת משיח צדקנו במהרה ולבניין ירושליים.

אלישע

לביאור נרחב ע״פ ההלכה ע״י הרב חיים רפופורט, רב חבד״י מפורסם מלונדון, עיין היכל הבעש״ט כרך ד׳ וכרך ה׳ ששם הוא מבאר בארוכה איך ששינה בסוכה הוא פגיעה חמורה בשמחת...

לביאור נרחב ע״פ ההלכה ע״י הרב חיים רפופורט, רב חבד״י מפורסם מלונדון, עיין היכל הבעש״ט כרך ד׳ וכרך ה׳ ששם הוא מבאר בארוכה איך ששינה בסוכה הוא פגיעה חמורה בשמחת יום טוב וחיי אישות, וכך כבר הביא כמה הראשונים והט״ז לרעיון שבמאמר הזה עיין לקוטי שיחות חלק כט