הצהרת נתניהו היום בדבר התקרבות סיום המלחמה, או כלשונו: "אנחנו פסע מהניצחון", אינה אחרת מהזויה. לפני כארבע שעות פורסם כי צה"ל הוציא היום (ראשון) את כוחותיו האחרונים מדרום רצועת עזה, ארבעה חודשים לאחר הפלישה לחאן יונס.

הצבא הסביר את המהלך ב"מיצוי הלחימה והמודיעין" באזור, והכחיש כי הסיבה לכך היא דרישה של ארצות הברית. רק מחאן יונס משם יצאנו בעקבות "מיצוי הלחימה", נפלו אמש ארבעה לוחמי קומנדו שנהרגו מירי ישיר של מחבלי חמאס.

לא ברורה כלל המחשבה של נתניהו לפיה הוא חושב שהציבור של היום זה הציבור של לפני ה-7 באוקטובר שניתן למרוח אותו בהבטחות סרק ובמילים גבוהות. רק בשבוע שעבר נורה מטח כבד לערי הדרום, מאזור צפון הרצועה(!), אזור שהוגדר על ידי צה"ל כמטוהר לחלוטין ממחבלי חמאס.

גם אני כמו רבים סברתי כי הס מלהזכיר את עניין הבחירות בזמן מלחמה, אך מאחר ונראה כי מבחינת צה"ל והדרג המדיני, המלחמה הגיעה לסיומה – אנו חייבים ללכת לבחירות. אירוע בסדר גודל כמו הטבח האיום של חמאס ותחושת ההפקרות של הציבור, דורש מתן הזדמנות לעם בישראל לצאת לבחירות ובהקדם האפשרי.

אמנם, אני בטוחה כי גם אם הפעם נתניהו ישיג רוב ותקום ממשלה ימנית (מה שכרגע נראה בלתי אפשרי), אחים לנשק, מארגני קפלן, רוצים שינוי וכל ארגון כזה או אחר שניסה למתג את עצמו תחת שם חדש בשביל שלא להידמות לקודמו – ימשיכו להבעיר את המדינה ולא יקבלו את החלטת העם. אך עדיין, לבחירות חייב ללכת.