"ניסיתי במשך כל השנה לעזור למדינה, הרגשתי שזה השירות שלי כי לא היה לי הכבוד לשרת בצה"ל" ככה מרגיש הרב ליאו די שאיבד את אשתו לוסי ושתי בנותיו מאיה ורינה בפיגוע שאירע בבקעת הירדן בחול המועד פסח לפני שנה.

"יהיו לנו חיים חדשים, גם כיפים ושמחים אבל שונים"

כמה חודשים אחרי הפיגוע פרצה המלחמה והרב די הסתובב בארץ ובחו"ל כדי לחזק חיילים, מפונים ומשפחות שכולות הוא מתאר מה אנשים רצו לשמוע ממנו: "אנשים אמרו לי טוב לראות אב שכול שיכול עדיין לחיות ולהמשיך. זה מספיק להם, רק לראות שהחיים ממשיכים אחרי האבל".

הרב די מתאר כי להמשיך לחיות הייתה החלטה: "החלטנו שצריך להמשיך, אחרי ה-30 מתחיל עולם חדש. אמרתי לילדים עד היום היינו 2 הורים ו-5 ילדים היום אנחנו הורה אחד ושלושה ילדים ויהיו לנו חיים חדשים שגם יהיו שמחים וכיפים ושונים לגמרי עם כל הזכרונות שיש לנו נתחיל מחדש, הישראלים טובים בזה".

(צילום: טליה קירשנר)

"מי שקיבלה את הלב של לוסי התחילה לעשות מעשים כמו של לוסי"

הרב די מספר מה הרושם שעשה הפיגוע על אנשים "העיצות לחיים שנתתי בשם לוסי בהלוויה השפיעו מאד, אנשים אחר כך ברחוב חיבקו אותי, אמרו לי שזה שינה את חייהם, תינוקות נולדו בשמן של הבנות, אנשים התחילו לשמור שבת, כשרות".

לאחר שהלב של לוסי די נתרם מספר הרב די סיפור מדהים "רינה ליטל שקיבלה את הלב של לוסי, התקשרה אלי לפני שבוע וסיפרה לי שהחיים שלה השתנו לגמרי, היא שומרת שבת, היא אוספת נשים להגיד תהילים, היא עוזרת לאמא צעירה עם חמישה ילדים קטנים, יש לה שמחת חיים, וזה מעניין כי זה כל מה שלוסי הייתה עושה".

ומוסיף סיפור "הייתה משפחה שהבת שלהם נהרגה ב7/10 והאבא ביקש שאבוא אליהם, חשבתי שהם רוצים לדבר על האבל אבל האמא אמרה: "הבת שלי נהרגה בגלל שהיא יהודיה, אני לא יודעת מה זה להיות יהודיה ואני רוצה שתסביר לי, ישבנו ודיברנו על היהדות ונתתי לה את הספר שלי על מה שיהודים עשו בעולם. אחרי חודשיים שמעתי שהיא נרשמה לקורסים ביהדות".

(צילום: טליה קירשנר)

"למאיה היו 20 חברותות בשבוע"

הרב די מספר על אשתו ובנותיו בהערצה: "לוסי פירושו אור בלטינית, היא מצאה את האור בכל אחד וידעה להוציא אותו לאור, בכל מקום שהיינו בארץ ובחו"ל היא בנתה קהילות. המהר"ל אומר שצריך שלושה לזימון כי זו הצורה הקטנה ביותר שאפשר ליצור. 2 נקודות זה קו, בשביל צורה יותר משמעותית צריך שלוש נקודות.

מה הכוונה? לוסי חשבה שאם מזמינים זוג אחד לשולחן שבת זה יוצר קשר חזק ביננו לבינם אבל אם מזמינים שתי זוגות יש קו נוסף בינהם ויכול להיות שהם יעשו עוד שבת איתם וזה יהפוך ויראלי מחברה לקהילה, זה הסוד- תמיד להזמין שניים".

"מאיה– פירוש שמה מים של הקב"ה, התורה. מאיה אהבה ללמוד תורה במדרשה, היו לה 20 חברותות במשך השבוע, כולנו יכולים ללמוד ממנה לקבוע חברותות. כשמאיה שירתה בשרות לאומי בירוחם היא הקימה את "נשנוש ופ"ש" הייתה קונה מכספה נשנושים ונותנת לבנות שבאו לשמוע דבר תורה של חמש דקות בהפסקה, המיזם המשיך אחרי שמאיה נרצחה ועוד 100 אולפנות ממשיכות אותו".

"100 בנות עולות למצדה בזריחה לזכר רינה"

"רינה– הייתה מאד חברותית, אכפתית, חכמה. כשהיא ראתה נערה בלי חברות היא הייתה כורכת את זרועה סביבה ומדברת איתה או בזמן משחק כדור מתחילה מחדש כדי להכניס אותה. החברות עושות לזכרה טיול למצדה לראות את הזריחה, כי זה מה שרינה הייתה עושה, והצטרפו אליהן מאה בנות מכל הארץ".

הרב די מתאר את ההתמודדות "התחלתי פרוייקטים לזכרן של הבנות וזה עזר לי מאד, וכשאני נזכר בהן אני לא תמיד בוכה אלא שמח שאני עושה משהו משמעותי לזכרן. כולנו עושים דברים משמעתיים, טלי במדרשה חדשה, קרן בשרות לאומי בבית ילד, יהודה בישיבה חדשה".

"היה כיף אבל זו לא משפחה"

ומוסיף "אחד הדברים הקשים למשפה שכולה זה ערב שבת, אחרי שלושה חודשים החלטנו לשבת ארבעתנו יחד בשולחן שבת ונהנו מאד, בסוף אחת הבנות אמרה: "היה כיף אבל זו לא משפחה" זה לא תמיד קל".

הרב די נותן עיצה מנסיונו הכואב "תמיד הפעם הראשונה קשה, הפעם השנייה פחות כואבת. גם כהלכתי למקומות שהיינו יחד או לחברים או הנסיעה בכביש 90 בפעם הראשונה נדרש ממני אומץ בפעם שהנייה כבר היה פחות קשה".

(צילום: באדיבות המשפחה)

"אני אוהב את הפלסטינים ושונא את המחבלים"

הרב די ואשתו לוסי שלחו את בנותיהן למחנה עם נערות פלסטינאיות הם מאמינים שגם בצד השני יש אנשים טובים שרוצים לחיות את חייהם בשקט והוא מסביר:"אני אוהב את הפלסטינים ושונא את המחבלים, אי אפשר לדעת כמה מהם הם מחבלים וכמה לא. ברור שכל זמן שיש מחבלים בעזה או ברש"פ אין שום סיכוי לשלום".

ומוסיף "כל מחבל שאנחנו הורגים יש מסיבה בהרבה בתים פלסטינים בעזה, אנחנו לא רואים את זה כי ברגע שהם ירימו את הראש הם יהרגו. כמו ברוסיה, כך סיפר לי נתן שרנסקי שאנשים חיו חיים כפולים, ברחוב אומרים את מה שהמדינה רוצה לשמוע ובבית אומרים את האמת".

הרב די מתאר את המפגש עם הפלסטינים אחרי הפיגוע: "אחרי הפיגוע הייתי ברמי לוי בצומת הגוש, הגיעו עשרה פועלים מבית לחם, חברון וכדו' ועמדו סביבי במעגל ואמרו על המחבלים הם לא בני אדם, זה לא רצון אללה, אמרתי להם אני יודע שאתם רוצים שלום איתנו, שאתם שונאים את המחבלים ואתם לא יכולים להגיד כלום וכולם אמרו אתה צודק בלי להזיז את השפתיים שלהם".

"פעם בשבוע צועקים: מוות ליהודים"

הרב די מבהיר את הנקודה בתיאור הנסיעה שלו לוינה "אחרי שמחת תורה נסעתי כשליח משרד החוץ לוינה, נפגשתי עם חברי ממשלה ועם הקהילה היהודית. זה מקום מדהים ליהודים היום, יש שם 10 מוסדות כשרים, 2 תיכונים וישיבות, 50 טיסות מהארץ לוינה בכל שבוע וליהודים יש סטטוס מיוחד שהממשלה מגינה עליהם. ומצד שני התפללתי שחרית מול אנדרטת זיכרון ליהודים שנהרגו ע"י האוסטרים הנאצים. במקום כזה אחרי 80 שנה ששנאו את היהודים פתאם יש הכרה ליהודים אז יש תקווה שזה יקרה גם כאן, הם רק צריכים להשתנות"

הרב די אומר חד משמעית "צריך לחסל את המחבלים, הפיתרון בשבילם שהם ישלטו על עצמם ובעתיד אולי בעוד 20 שנה יהיה שלום".

(צילום: באדיבות המשפחה)

"לעומת זאת באנגליה וארצות הברית", מתאר הרב די "יש אנטישמיות גדולה, פעם בשבוע צועקים "מוות ליהודים". סטודנטים שם מפחדים, התרבות שלהם פאסיבית, תרבות של גלות לא תרבות של גאולה ויוזמה כמו פה בארץ. הם לא רוצים לעשות רעש גדול ומעדיפים להמשיך את חייהם בשקט ולחשוב כאילו כלום לא קרה. כאן בארץ, ברגע שיש אתגר כולם פועלים וזזים ועושים. כשפרצה המלחמה העם היה הראשון להתעורר".

"אני בטוח שהן דורשות רחמים מהקב"ה ברגע זה"

לסיכום אומר הרב די: "מורי ורבי הרב יונתן זקס ז"ל היה אומר יש הבדל בין אופטימיות לתקווה, אופטמיות זה לחשוב שהמצב ישתפר ואילו תקווה היא לעשות משהו לשפר את המצב וזה העניין היהודי. בחו"ל לאנשים יש אופטימיות בארץ אנשים חיים עם תקווה"

"אשתי ובנותי היו הקרבנות הראשונים למלחמה, הם קוראים למלחמה "מבול אל אקצא" וב- 5.4 צה"ל נכנס לאל-אקצה, יומיים אחר כך היה הפיגוע שלנו. כתוב בבבא קמא כשפורענויות מגיעות לעולם צדיקים נופלים קודם, הסיבה לכך כדי שהם לא יראו את הפורענות וגם כדי שיהיו מליצי יושר על עם ישראל. לוסי מאיה ורינה היו צדקניות שלא צריכות לראות את הפורענות ואין מליצות יושר יותר טובות מהן, אני בטוח שהן עושות כל מה שאפשר לדרוש מהקב"ה רחמים ברגע זה".