עשורים של טירוף: ההנהגה הביטחונית איבדה את הצפון

הגיע הזמן לומר את האמת, משהו רקוב בפיקוד הבכיר של צה"ל וראשי מערכת הביטחון. לא יכול להיות שלאורך עשרות השנים האחרונות המערכת הביטחונית הבכירה מייצרת בוגרים קיצוניים להחריד, שרואים בפלסטינים לוחמי צדק, ורואה באחיהם היהודים פשיסטים וצוררים, מתייחסים לצבא בתור רכוש השמור על שמם בטאבו ומשתמשים בו ככלי פוליטי כרצונם ושנמשיך להאמין שכל זה קורה במקרה.

כולם מזדעזעים מאמירותו של ראש השב"כ לשעבר עמי איילון, אשר הודיע קבל עם ועדה כי אם היה פלסטיני תחת שליטה ישראלית היה "נלחם בכל הכלים האפשריים", אך הוא ממש לא הבכיר הביטחוני הראשון שסיפק לעולמנו אמירות הזויות דומות, גם גיבור המחאה והרמטכ"ל לשעבר אהוד ברק אמר דברים דומים, בשנת 98 כיו"ר מפלגת העבודה דאז לא היסס ברק להסביר כי "אם היה נולד פלסטיני-סביר שהייתי מצטרף לארגון טרור".

כמובן שמרשימה כזו לא ניתן להשמיט את האלוף הפוליטי ביותר שידע צבא ההגנה לישראל, סגן הרמטכ"ל באותו זמן, האלוף יאיר גולן עמד מול כלל עם ישראל ובמילים ארוכות העביר להם מסר קצר: אתם הנאצים שהזהירו אותנו מפניהם.

ההתבטאויות האלה לא קורות במנותק, הן אינן מקריות והן חוזרות על עצמם כבר במשך עשורים רבים וככל הנראה זה לא באג בפיקוד הבכיר, זה פיצ'ר: לא פעם אמרו על צה"ל מבחוץ בביקורתיות, ואנשי צה"ל זחוחים במיוחד אף התגאו במשפט הזה "צה"ל הוא לא צבא של מדינה, הוא צבא שיש לו מדינה", לאורך העשורים האחרונים מערכת הביטחון הופכת את מה שהיה פעם נאמר בגיחוך למדיניות מוצהרת. לאורך העשורים האחרונים הפיקוד הבכיר מתנתק יותר ויותר מרגשות ורחשי העם, ופועל יותר ויותר כגוף חוץ ממשלתי, מאשר צבא הכפוף לפיקוד הדמוקרטי של האזרחים.

מדיניות צה"ל ובכירי מערכת הביטחון ממשיכה לאורך שנים להיות מנוגדת לכל תפיסה שאוחז בה העם: הצבא הוא הדוחף העיקרי בשנים האחרונות להקלות מול הפלסטינים, הן באיו"ש והן בעזה, צה"ל עומד אדיש באופן כמעט מופגן לבנייה הלא חוקית הפלסטינית וניסיונות ההשתלטות שלה עם שטחי C, בכירי הצבא מתייחסים לפיגועים בתור סטטיסטיקה שצריכה להיראות טוב בסוף השנה ולא כסיכון לחיי אדם, מתנגדים לעונש מוות, גירוש או הסרת אזרחותם של מחבלים ומבטיחים מתחת לכל עלה רענן כי כל הגזרות מורתעות גם כשכולם צועקים שהכל עולה באש.

מדובר בניתוק שמגיעה מיהירות, פטרונות וקונספציה שורשית. בכירי הצבא בטוחים באמת שהם יודעים יותר טוב ואפילו לא רק בנושאי ביטחון, אלא בכל נושא. דעותיו של העם לא נחשבות לעיניהם, כי לתפיסתם עמדותיו של העם פגומות מהיסוד שכן, רק אנשי ביטחון רואים את "התמונה המלאה" לטענתם, ובראיונות לא מעטים הם יגידו לכם את זה בעצמם.

את לא מעט מהניתוק הזה אנחנו זכינו לראות בית שאת לאורך השנה האחרונה, כאשר גנרלים שבמדינות אחרות בורחים מאמירות פוליטיות כמו מאש רבו כדי להגיע למיקרופונים, והתחרו מי יכול לצעוק חזק יותר שהוא יפרק את הצבא בתגובה למדיניות הממשלה הנבחרת והרוב בכנסת.

מפקדי טייסות בסיסים ויחידות, בקבע ובמילואים, דרבנו חיילים לסרב פקודות, לערוק, לא להתייצב ולהשבית את צה"ל בכל אגפיו. בכנות לפעמים זה הרגיש כאילו מעט מחלקם, במיוחד אלה שכבר אינם בשירות, רצו לחזור לפיקוד על כוח קפלן במלחמת אזרחים ישראלית.

ואחרי כל זה, הגיע השביעי לאוקטובר, אפשר להתווכח האם המחאות הן הגורם שגרם לחמאס להחליט להוציא לפועל את התוכנית שזמם במשך שנים, יש עדויות לכאן ולכאן, אך דבר אחד ברור: האמירות ההזויות של פירוק הצבא בקפלן לא תרמו לביטחון ישראל.

ועדיין, אפילו אחרי הטבח הנורא ביותר שידעה המדינה, הפיקוד הבכיר של צה"ל ומערכות הביטחון מסרב ללמוד, מסרב להכיר באנושיותו, מסרב שיתחקרו אותו, אפילו מסרב לעכב סבבי מינויים ומסרב לסור למרות הממשלה.

לא משנה מה יקרה בעתיד, גם אם נציב נושאת מטוסים ישראלית אחת מול חופי עזה ואחת מול חופי לבנון חמושות בנשק המתקדם ביותר, שום דבר לא ישתנה כל עוד הזחיחות של הצמרת הביטחונית לא תשתנה. ולתת לאנשים האלה למנות גם את דור המפקדים הבא, וברגע כזה, הוא חוסר אחריות מופרך ומי שבוחר לאפשר זאת לוקח בכך חלק באופן אקטיבי גם אם שקט.