בחירות 2024 הסתיימו ברובן והמפסידים הגדולים הם מפגיני קפלן, החבורה הצעקנית שמקבלת גיבוי מלא בתקשורת, אבל בקלפי מגיעה להישגים דלים מאוד.

מפגיני 'רק לא ביבי' שממלאים את הרחובות בתל אביב באדיקות, לא מצליחים לתרגם את הרעש להישגים אלקטורליים. מחוץ לבועה החילונית של גוש דן, קשה למצוא ישוב אחד בארץ שבו מפלגות שרצו תחת המותג "חוזה חדש" ודומיו, הביאו להישג רציני.

בירושלים למשל, יוסי חביליו שאיחד את כל הגוש החילוני-שמאלני הגיע ל-4 מנדטים בלבד, יחד עם התעוררות הם מצטרפים ל-7 מנדטים, שני מנדטים פחות מצירוף המפלגות האלה בבחירות הקודמות. בתל אביב נבחר רון חולדאי ברוב גדול מול אורנה ברביבאי. בחיפה שרית גולן שרצה מטעם 'חוזה חדש' השיגה 2 מנדטים בלבד, על חשבון מפלגות כמו מרץ והעבודה. בחולון המועמד שנתמך על ידי קפלן, הפסיד אחרי 30 שנה.

מחאת קפלן שהיא המשך למפגיני 'שוד הגז', 'פרשת הצוללות', שהם אותם אנשים של 'החולצות השחורות', "כל מוצ"ש בבלפור" וכעת ברחוב קפלן בתל אביב, היא למעשה מחאת "רק לא ביבי". זהו מיצג של אנטי דמוקרטיה, פראי ואלים, שמקבל גיבוי מלא מכלי התקשורת ששונאים את נתניהו. כשזה מגיע לקלפי, פתאום מתברר שכל מאות האלפים, לא קיימים, או שאין להם השפעה.

בלי ילדים ונכדים – אין אלקטורט

הסיבה לכישלון נעוץ בעיקר בדמוגרפיה. לצורך העניין, קחו למשל את "לוחמי כיפור 73" שנלחמים נגד נתניהו. לכל לוחם חילוני בן 70-75 יש 3 ילדים ו-5-8 נכדים פלוס מינוס. ללוחם סרוג בן 75 ששרת בתעלה או ברמת הגולן, יש 5-6 ילדים ו-15-20 נכדים. לחרדי בן 75 יש 7-8 ילדים ו-30-40 נכדים ואולי אפילו כבר כמה נינים. דמוקרטיה היא עניין של מספרים מוחלטים. במאבק הזה השמאל הפסיד מזמן. מה שנשאר לו הוא לאיים בהפיכה אלימה נגד תוצאות הבחירות.

בחירות 2024 מלמדות אותנו, שיש נמרים של נייר, שהכוח שלהם הוא באולפנים ובטוויטר. בקלפי הם כישלון קולוסאלי.