צחי נמיר (44), נשוי ואב ל-5, עבר מסלול דתי לאומי 'קלאסי', ילדות במושב חמד, לימודים בישיבת נתיב מאיר ובישיבת הסדר ושירות קרבי בגבעתי. לאחר הלימוד בישיבה, יצא ללמוד באקדמיה וקיבל הצעה לעבוד בחברת מובילאיי, אז עוד חברה ירושלמית קטנה, היום חברה שהיא הגאווה הגדולה של ההייטק הישראלי והירושלמי. צחי מחזיק בתפקיד בכיר בחברה.

בשנים האחרונות החל להתעורר אצלו רצון לתרום גם בתחום החברתי. "השקעתי המון בקריירה ובפיתוח מקצועי ואישי הרבה מאוד שנים והגיע שלב שהרגשתי שאני צריך לתת מעצמי יותר לחברה בכלל ולקהילות שסביבי בפרט".

"בהתחלה יזמתי פרויקטים שונים בשכונת קרית מנחם בה אני גר, לדוגמה: תוספת לימוד תורה אחרי בית הספר ארבע פעמים בשבוע, עזרה לקהילות המגוונות הגרות בשכונה, אירועי תרבות איכותיים לכלל האוכלוסיות בשכונה, ושיתוף פעולה פורה עם המנהל הקהילתי בכדי לקדם ולפתח את השכונה".

נמיר מספר כי זמן קצר אחרי שהחל בפעילות החברתית הוא התחיל להבין את המשמעות וההשפעה האדירה שיש לנציגי הציבור בעיר על חיי היומיום של התושבים. "כשרצינו לקדם משהו משמעותי בבית הספר בשכונה, הבנתי שהדבר דורש התגייסות של גורמי מקצוע שונים בעירייה, התחלתי לטוות קשרים עם הגורמים הפוליטיים בעירייה שאפשרו לנו להניע פרויקטים גדולים במהירות רבה ובמחויבות גדולה של הגורמים העירוניים".

וזה הביא אותך לרצות להיכנס לפוליטיקה?

"מעולם לא חשבתי שאני אפנה לכיוון הפוליטי, אני אפילו קצת סולד ומורתע כשמדברים עלי כמועמד פוליטי. אני אוהב מאוד את העבודה שלי בהייטק ובעזרת ה' אמשיך שם גם כאשר אבחר להיות חבר מועצה בירושלים. צריך לזכור שלהיות חבר מועצת העיר זו משרה בהתנדבות… ההחלטה להירתם לכך היא ההבנה שאם אני רוצה להמשיך ולקדם את החזון שלי לחיים קהילתיים בירושלים, על כל הפסיפס האנושי העשיר והמגוון שבה, הדרך הטובה לעשות זאת היא ע"י השתלבות בהנהלת העיר".

למה בחרת להשתלב דווקא ברשימת המפד"ל הציונות הדתית?

"גדלתי בערוגות הציונות הדתית כך שהיה לי טבעי להשתלב ברשימה שמייצגת ערכים שאני מאמין בהם. את חגית משה הכרתי במסגרת פעילותי בשכונה. ראיתי נבחרת ציבור קשובה, מלאת עשייה, ערכית וממלכתית שמצליחה להניע דברים במהירות וביעילות. גם כשהיו לה רק שני מנדטים במועצת העיר – היא השכילה להניע תהליכים רבי-משמעות, אף הרבה יותר מסיעות הכפולות ממנה בגודלן. בהמשך, כשהתחלתי להסתובב יותר במסדרונות העירייה, הייתי חשוף לאהדה הגדולה לה היא זוכה הן במועצת העיר והן בקרב הדרגים המקצועיים בעירייה. מה שמאפשר לה לרתום גורמים שונים לטובת מטרות חיוביות בעיר".

לא חששת ללכת למפלגה מגזרית?

"מבחינתי, הרשימה שלנו מתאגדת סביב רעיון. כלומר, מה שמנחה אותנו אלו ערכים של ציונות דתית – תורה עם דרך ארץ ומוסריות, העצמת תורת ארץ ישראל הצומחת כאן בארץ, מחויבות עמוקה למסורת ופיתוח עולם הרוח והיצירה שלנו, לצד מעורבות גדולה בכל הנעשה סביבנו. המשך פיתוח המדינה בכלל וירושלים בפרט, שירות משמעותי במערך הלוחם בצבא, תרומה לכלכלה ומעורבות חברתית". אבל המטרה של הרשימה היא לא לדאוג רק לציבור הדתי-לאומי. אנחנו רוצים לתרום לכל הפסיפס הירושלמי. כשמסתכלים במבחן התוצאה, ברור שהעשייה שהייתה עד היום בעיר של חגית משה ושל יהודה פרוידיגר – שירתה את כלל הציבורים בעיר – אם זה בחינוך – השקעה אדירה בכל החינוך הממלכתי בעיר (300 מיליון שח לשיפוץ בתי הספר רק בשנה האחרונה!) ואם זה בהיבטים חברתיים, כמו לדוגמה פרויקטים לגיל השלישי ואנשים עם מוגבלויות".

מה המיקוד הערכי שלך?

"כתושב שנמצא בשלב בו חמשת ילדיו לומדים במוסדות החינוך האינטגרטיביים בעיר, נושא החינוך בוער בי, אבל יש בי גם רצון גדול לקדם צעירים ומשפחות צעירות בעיר. כמי שהגיע בגיל צעיר לירושלים ומצא בה קרקע פוריה להקמת משפחה, לפיתוח קריירה וכמקום להתפתחות גם מבחינה רוחנית, אני ארצה להיות לעזר לעוד צעירים לנצל את ההזדמנויות שירושלים מציעה להם, במישור התעסוקתי, כמו גם בתרבות, ברוח ובמרחב הקהילתי. כמובן שגם המשך מיצובה של ירושלים כבירת הנצח של עם ישראל הוא נושא הקרוב לליבי, וכחלק ממנו המשך ביסוס האחיזה שלנו במזרח ירושלים

שותף למיזם התרומות הגדול ביותר לצה"ל

ה-7 באוקטובר תפס את נמיר, כמו את רוב אזרחי מדינת ישראל – בהפתעה גמורה. "שירתתי בסדיר ובמילואים כלוחם קרבי והשתחררתי בגיל 41. ברגע שהתחילה המלחמה, הסתובבתי כארי בסוגר מלווה בתחושה של רצון אדיר לבוא ולהיות שותף לרגע ההיסטורי הזה, אך עם קושי מאוד גדול לממש זאת, כי לא הייתי כבר חלק ממערך המילואים. ואז התחלתי לנסות ולהפנות את העוצמות הללו ואת הרצון לפעול לכל מיני כיוונים".

בשלב ראשון, פעל נמיר לדחוף להקמה של כיתות כוננות ברחבי ירושלים. "נפגשתי בנושא עם ראש העיר, ואחרי זה הייתי בצוות פעולה של העירייה והמשטרה שנפגש כל כמה ימים, בכדי להצליח ולקדם את הרעיון, מתוך הבנה שאחת מהמסקנות המרכזיות של אירועי השביעי באוקטובר, הוא הצורך הקריטי שיהיו כוחות מקומיים שיוכלו לתת מענה ביטחוני במצב שבו יש מתקפה רב-גזרתית, כמו שלצערינו קרה לנו בדרום. ב"ה זכינו להצלחה גדולה, והצלחנו להקים קרוב ל-30 כיתות כוננות בכל השכונות הירושלמיות, ואף אני עצמי חבר בכיתת הכוננות בשכונתי. זו גם ההזדמנות שלי להודות באופן אישי לראש העיר משה ליאון על ההירתמות שלו לעניין.

 

בהמשך, השתלב נמיר בפרויקט יוצא דופן במסגרת התמיכה האזרחית בצבא בתקופת הלחימה. "יחד עם אנשים טובים ומאוד מוכשרים הצטרפתי להובלת ניהול האופרציה של פרויקט התקנת מצלמות על טנקים, מתוך הבנה שטנק רואה מעט מאוד מה קורה סביבו, והדבר מכניס אותו לסיכון, גם של מחבל שיכול להתקרב ולשים מטען על הטנק, וגם של דריסת חיילים ותסריטים נוספים. במסגרת הפרויקט ייבאנו מערכות של מצלמות ומסכים ודאגנו להתקין אותם על מאות טנקים וכלי רק"מ נוספים. הגענו להיקף של קרוב לאלף כלים, חלק גדול מאוד מכוח השריון שיש לנו בצבא". הפעילות הזו קיבלה את חסותו של היזם ערן אפרת שהקים מערך יוצא דופן שהשלים חוסרי ציוד מתקדם לצה"ל בעלות של יותר מ-40 מיליון דולר.

אפרת עצמו כתב לאחרונה כי "מאחורי הקלעים של פרוייקט המצלמות לרק״מ עומד צחי נמיר. לאנשים אין מושג מה המשמעות לנהל פרוייקט התנדבותי כזה, 24/7, בהיקפים כאלה גדולים ובלי צחי, כלום לא היה מתבצע. אם אתם תושבי ירושלים וצחי יגיע לעמדת השפעה – זכיתם. מנסיון".

===================================================

במבט קדימה, לקראת היום שאחרי הבחירות אם ייבחר למועצת העיר ירושלים, נמיר מבקש לתרום מהניסיון שלו בניהול ארגונים ומערכות במגזר הפרטי, אל תוך העירייה. "בסופו של דבר, הרקע שלי מביא ערך ייחודי למועצת העיר. ארצה להביא מהניסיון הניהולי והטכנולוגי שלי אל תוך הנהלת העיר. ליישם שיטות עבודה מתוך המגזר הפרטי, מבוססי מדדי הצלחה, אל תוך העשייה הציבורית. ישנם נושאים רבים שהייתי רוצה לעסוק בהם, כמו נושא החינוך והחברה. הייתי מאוד רוצה להשתלב בכל מיני פרויקטים שעוסקים בשיפור וקידום מערכת החינוך שלנו. אחד מהפרויקטים שכבר התחלתי לעסוק בו הוא העצמת המעטפת המלווה של מנהלי מוסדות החינוך בעיר. לדוגמא, פרויקט של מנטורינג הדדי בין מנהלים מתוך ההייטק הירושלמי ובין מנהלי בתי הספר, באופן כזה שמנהלי בתי הספר יהנו מכלים נוספים להצליח לנהל ולקדם את מוסדות החינוך שבראשם הם עומדים".

נושא נוסף שנמיר שואף להתעסק איתו, הוא תחום 'התחדשות עירונית שפויה', כפי שהוא מכנה אותה. "בירושלים קיימת תנועה חזקה של התחדשות עירונית", הוא מזכיר. "הדבר בסך הכול מבורך, אבל אנחנו רואים שחסר מאוד תכלול של הסיפור הזה – יש פחות התייחסות הוליסטית לסיפור של התחדשות עירונית, מה שגורם לא פעם שמאושרות תוכניות בהיקפים שאנחנו מתקשים לראות איך התשתיות השכונתיות מצליחות להכיל אותם, את כל כמות יחידות הדיור הללו, וזה גם עלול להשפיע מאוד על אופי השכונה. זהו תחום שהייתי רוצה להיכנס אליו ולראות איך אנחנו מנהלים אותו בצורה נכונה יותר".

"אני חולם שירושלים תהיה מאוד עוצמתית, קודם כל מבחינה כלכלית ותשתיתית, ותהיה עיר שמאפשרת ומצליחה להכיל את כל הקבוצות בחברה הישראלית, תוך דגש רב על אוכלוסיות העולים הרבות הגרות בה, ושילובן בכל המערכות העירוניות. בתוך זה כמובן, שתהיה בירת הרוח והנצח של מדינת ישראל. ירושלים יכולה להיות מודל עולמי של קיום כלכלי מצליח עם לב רוחני הפועם זה אלפי שנים. ממש כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. זו לא פראזה – עבורי זהו חזון ממשי שתכליתו שילוב וחיבור של ירושלים של מעלה עם ירושלים של מטה, חיבור של הרוחני והציוני עם הקיום הטכנולוגי והכלכלי. ", הוא מסכם.