ראשי ישיבות סרוגות, השמיעו את קולכם

על רקע סערת חוק הגיוס, והעתירות להקדמת גיוסם של תלמדי ישיבות ההסדר מצד תלמידי המכינות, יצאו בצדק ראשי המכינות הדתיות כנגד המתקפה על ישיבות "ההסדר" המשלבים לימודי תורה עם שרות קרבי – אלו שרבים מתלמידיהם ובוגריהם בסדיר ובמילואים, נמצאים בשעה זו, בשדה הקרב.

אלא מה שבלט בחסרונו היה העדר הקריאה של ראשי ישיבות הדתיות לאומיות למנהגי החרדים וראשי הישיבות שלהם, לעשות תפנית ביחסם לשרות בצבא ולקרא לתלמידיהם להתגייס לאלתר.

בימים בהם החברה הישראלית אינה יכולה  לשאת עוד את אדישותו של המגזר החרדי, לגורל המדינה לגורל ילדנו, שבחלקם עזבו גם הם את ספסל הישיבה לטובת לחימה בחאן יונס וג'באליה, את הפניית העורף של ציבור שלם, החיים "כרגיל" ומסרבים להימצא אתנו תחת האלונקה שמיום ליום נעשית יותר כבדה, רבני וראשי הציונות הדתית, החרדים למדינה ולעולם התורה נדרשים לצאת לאחיהם החרדים בקריאה ברורה.

ראש הישיבות הסרוגות צריכים להשמיע את קולם

רבנים וראשי ישיבות שעבורם לימוד התורה, חשוב לא פחות אם לא יותר מלציבור החרדי, העומדים בראש ישיבות המשלבות תורה עם שרות בצבא – מודל לקיום יהודי ריבוני – צריכים להשמיע קולם.

למרבה האבסורד רבים בחברה הישראלית במיוחד מקרב הימין והמסורתיים נמנעים מלצאת באופן גלוי נגד סרבנות הגיוס של החברה החרדית ההולכת וגדלה, אם מהחשש להישמע ביקורתיים כלפי ערכיים של לימוד התורה ושמירת המצוות, ואם מחשש להישמע כמסיתים נגד חרדים,  במיוחד בימים בהם האחדות בין חלקי העם כל כך נחוצה.

כך גם הברית הפוליטית של מפלגת השלטון והעומד בראשה עם המפלגות החרדיות, והתפיסה של מסורתיים רבים כאילו החרדים הם "היהודים" "האותנטיים" שבאורח חייהם שומרים על יהדותה של המדינה, מובילה הלך רוח של הכלת סרבנות הגיוס (כולל מפלגת ש"ס שלמרות התבטאויות של חבריה, לא קראה לנקוט בשום צעד מעשי).

להפסיק את רגשי הנחיתות כלפי החרדים

בדומה, גם רבני הציונות הדתית, שבחלקם עדיין לוקים ברגשות נחיתות היסטוריים כלפי החרדים, אינם מבדלים את עולם התורה שהם עומדים בראשו מהישיבות החרדיות, וזאת למרות שכבר דור, שהעומדים בראשם של המכינות והישיבות הסרוגות הם רבנים שצמחו מתוכם.

אכן זו תורה וזו תורה, ועל ערכו של לימוד התורה אין חולק, אולם את חברת "לומדי התורה" החרדית – תופעה ישראלית חדשה, מניע דווקא הבידול, וההסתגרות, ומעל הכל חוסר הנכונות להכיר במשמעות המהפכנית של הקמת מדינה ריבונית, שהצבא הוא אחד ממוסדותיה החשובים.

אומנם ברמה הפרקטית החרדים נוטלים חלק במוסדות המדינה הריבוניים, אבל את האידיאולוגיה והמשמעות של ריבונות יהודית ובכלל זה המחויבות לצרכי הביטחון של המדינה הם דוחים מכל וכל.

וכך פעם אחר פעם החברה הישראלית מוצאת עצמה לכודה בשיח של "קיום יהודי" כאילו אנו עדיין עם ללא מדינה – כפופים לסמכותם של גדולי תורה, כשהתורה היא "מגנא ומצילא", והדאגה לקיום החומרי מוטלת על פרנסיהם הקרובים לצלחת (משאבי המדינה) והכל מתוך התנהלות מגזרית המסרבת לקחת אחריות על כל ההיבטים של החיים הציבוריים והפוליטיים של העם במסגרת מדינה, ואשר יותר מכל באה לידי ביטוי בשרות הצבאי.

ישיבות ההסדר צריכות להיות מודל לחיקוי

ואילו עבור בני המגזר הציוני דתי, השרות הצבאי לצד לימודי התורה, הנו מלכתחילה, מבטא את אחריותו של לומד התורה למדינה בה הוא חי, כך עבור תלמיד ישיבת ההסדר שהינו חייל למשך כל זמן שהותו בישיבה – חמש שנים, לימוד התורה הינו חלק משירותו הצבאי, בדומה לשרות בחטיבת הנח"ל (המקורית), אשר הקדישו חלק ארי משירותם הצבאי לחקלאות ולחיזוק צרכי התיישבות.

אמנם בפועל שירותו הצבאי של בן ישיבת ההסדר מקוצר, אך בשל היותו בשל"ת בכל רגע נתון של צורך לאומי, הצבא רשאי לשלוף אותם מבין דפי הגמרא הישר לשרות הסדיר. כך "ההסדר" שבין הצבא ללומדי התורה, לא רק שאינו מבטא התבדלות והסרת אחריות, הוא ממחיש את חשיבותו של לימוד התורה כערך לאומי, בדומה להתיישבות ולחלוציות.

כן זה הזמן למהלכים משנה מציאות, ששנים של התכתשויות פוליטיות, עתירות לבג"צ, וועדות יעודיות לא פטרו. ישיבות ההסדר צריכות להיות מודל לחיקוי ולהשתלבות של החרדים בצבא ובמדינה.

וראשי הישיבות הציוניות, צריכים להשמיע קריאה ברורה וצלולה, ומבלי להתנצל.

==

עו"ד בתיה כהנא דרור – אמא לחיילים במילואים ובסדיר (כולל בישיבת הסדר) חברת מפלגת ישראל ביתנו, פעילה חברתית.