הרב שלמה אבינר תקף השבת בחריפות את רבני הלייט, המובילים מה שהוא מגדיר "שבתאות חדשה" באמצעות פסקי הלכה "ההופכים רע לטוב", כהגדרתו.

במאמר בעלון 'באהבה ובאמונה' פותח הרב אבינר וכותב כי בניגוד לרפורמים ולקונסרבטיבים הכופרים בגלוי בתורת משה, "הפסיקה הניאו-שבתאית מכריזה יומם ולילה שהיא נאמנת להלכה כקוצו של יוד, אבל בעזרת תחכומים ותחבולות, ערפילים ורמיות, הופכת טוב לרע ורע לטוב."

בהמשך המאמר מקשר הרב אבינר בין שיטתו של קרח שגרס כי "רעיונות גדולים עדיפים על הלכות קטנות", דרך זמרי שביקש להתיר חטא זנות כדי להציל מחטא חמור יותר, שיטה שהמשיכה בנצרות שטענה כי "לא צריך להיות כבול לפרטים קטנים" עד לימי שבתאי צבי שר"י ש"היה מחבק נשים, בטענה שאין זה יצר הרע, אלא מצוות ואהבת לרעך כמוך, שכל חיבוק וחיבוק שלו נקי לגמרי מכל מרכיב יצרי. כך על ידי סברות רוחניות מעורפלות הוא דחה הלכות מפורשות, והרבה נפלו בפח."

את הפסיקה השבתאית מגדיר הרב אבינר כ"נגועה בשלוש מראות נגעים: א. סגידה לתרבות המערב. ב. הנמקות מעורפלות להפליא ג. ערבוב נימוקים רוחניים אמוניים." והוא מוסיף בסרקזם: "תרבות המערב אהובה מאד על הפסיקה השבתאית והיא האידיאל העליון בחיים, וההלכה אינה אלא מטרד שיש לסלקו בצורה מחוכמת של התאמה פורמאלית."

כדוגמה לפסיקה שבתאית שהתחום המועדף שלה הוא פריצת גדרי צניעות מביא הרב אבינר דוגמה מעצרת התפילה למען שלושת הנערים החטופים בכיכר רבין, בה נפסק כי "מותר להביא זמרת וכן שהקהל יהיה בערבוביא, כי כך שמע פסיקה שבתאית שאיסורים אלו נדחים מפני פיקוח נפש, וגם נדחים מפני אידיאל האחדות."

לקראת סוף המאמר מביא הרב אבינר את הביטויים הנאו-שבתאיים בפסיקה בהם: 'לא צריך להיות כבול למקורות', 'דרכיה דרכי נועם', 'תורת ארץ ישראל', 'כלל ישראל', 'אחדות ישראל', 'לקרב התורה לרחוקים', 'להפיל מחיצות', 'הרב קוק', 'להיות קשוב', 'להרבות קידוש השם' ועוד. סימן נוסף נותן הרב אבינר לפסיקה  הזו "…כל ההבלים האלה, כל השקרים האלה, כל הסילופים האלה, נאמרים גם בשמו של מרן הרב קוק. אך מעניין מאד – לא בשמו של רבנו הרב צבי יהודה, שודאי היה נאמן יותר למרן הרב מאשר הניאו-שבתאים."

ומסכם: "כל הטיעונים השבתאיים לאורך הדורות כבר נאמרו על ידי השטן בפני ריבונו של עולם בעת מתן תורה , ואפשר לסכמם בשלוש מילים: התורה אינה מציאותית. השטן אמר על התורה: "חיפשתיה בכל הארץ ולא מצאתיה" (שבת כט.)