הרגע שבו עמדו עם ישראל מול ים סוף בזמן שהמצרים רודפים אחריהם, הוליד מדרש ידוע שמתאר ארבע כתות בעם ישראל שלכל אחת מהן הייתה תגובת-ייאוש שונה מול האיום המתקרב

"כת ראשונה אמרה ניפול לים" – אין לנו כבר כוח: מלחמה בעזה, איום מהצפון, חטופים. אין מנוס מלהתאבד ולהטביע את עצמנו: נעשה עסקה עם החמאס, נסכן 7 מיליון יהודים בשביל לקבל 136 חטופים ולקנות שקט זמני.

"כת שנייה אמרה נחזור למצרים" – למה אנחנו בכלל במדינת ישראל? בואו נרד לחו"ל ושם כידוע החיים נפלאים. אנחנו גם מאד מפחדים שהקטארים יכעסו עלינו.

"כת שלישית אמרה נעשה מלחמה" – נפחיד את עצמנו שעוד שנייה מדינת ישראל נחרבת ולכן נילחם באופן לא ריאלי. לא נתחשב בתנאים ביטחוניים, חברתיים וכלכליים.

"כת רביעית אמרה נצווח כנגדן" – בואו נפגין ונצרח על מישהו: הממשלה, הצבא, ביבי. נאשים את כל מה שזז, חוץ מעצמנו כמובן.

התשובה של הקדוש ברוך הוא היא: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" – די עם הצעקות, הייאוש וההיסטריה. תעריכו באופן מדויק וריאלי את הסיכונים ותעשו מה שצריך. המסע של עם ישראל לא התחיל אתמול, הוא נמשך אלפי שנים וצלחנו קשיים גדולים מאלו.

למרות כל המחלישים והדיכאוניים מבית – צה"ל ממוטט את החמאס יום אחרי יום; רוב מוחלט של הציבור מאוחד ומלא גבורה. מדינת ישראל חזקה יותר מכל אויביה – ביטחונית, כלכלית וחברתית. אנחנו נקרע גם הפעם את ים סוף שעומד מולנו.