חקלאי העוטף: "עושים הכל להמשיך להפריח את הארץ"

ט"ו בשבט, חג לאילנות בו נהנים משלל פירות ארצנו הקדושה, הפך בשנים האחרונות לחג לפירות היבשים שרובם מגיעים מטורקיה. השנה, כשטורקיה התגלתה כתומכת אויב מושבעת, חזרנו למקור.

מור מהמשק של "הפטל של עופר" ממושב נתיב העשרה מגדלת פטל ותותים, ומתארת בראיון לסרוגים את הפגיעה הקשה מהשבעה באוקטובר. לדבריה, "בנוסף לפגיעה הפיזית שספגנו במושב היתה פגיעה קשה במערכות הסייבר והחשמל כתוצאה מכך ההשקייה לא עבדה ו-90% מהצמחים מתו. כל מה ששרד איכשהו התמלא במחלות ונזקים". מור מתארת כי במשך חודש שלם לא ניתן היה להתקרב למושב לנסות להציל את המשק: "אחרי חודש יכולנו לחזור לשעה-שעתיים רק לבדיקות, לא לעבודה. רק בשבועות האחרונים יכולנו לחזור".

מור פוסקת חד משמעית כי המתנדבים הצילו את המשק מקריסה: "המתנדבים מצילים אותנו מידי יום, דואגים שיגיע מים, גוזמים את הצמחים ומתפעלים הכל בשביל לשקם את הפירות היפיפיים האלו. המשק עוד לא קיבל פיצויים של מס רכוש, אין לנו יכולת לשלם לתיאלנדים כך שאנחנו ממש מסתמכים על המתנדבים כרגע". מור מוסיפה כי ההפסדים היו גדולים: "הניילונים עוד קרועים, יורדים גשמים וההרס עוד ממשיך, זה תהליך שלא סיימנו".

נתיב העשרה הוא מושב צמוד לגדר, שכולו עדיין מפונה ועוד לא נראה תהליך של חזרה. "לאף אחד אין תשובות", אומרת בכאב מור. "גם אם נחזור, לאן נחזור? איפה אני שמה שתי ילדות קטנות?".

"הפטל של עופר" קרוי על שם אביה של מור שנפטר בפתאומיות מדום לב. אחיו ערן ממשיך להחזיק את המשק, ומור היא המשווקת. "אנחנו משווקים בשיטה לא מסחרית, אלא בפלטפורמות של קבוצות רכישה, ירידים, מארזים לעובדים. את הפטל הבשל מדי הפכנו לריבה ומנסים לעשות הכל כדי להמשיך להפריח את הארץ שלנו".

"20% מהפירות נזרקו, את הנזקים נוכל לאמוד בשנים הבאות"

גד שפרר הוא מנהל פרדס הדרים של קיבוץ עלומים, המשתרע על 1200 דונם, ובו מגדלים מגוון רחב של תפוזים, אשכוליות, פומלות לימונים ועוד. "הקיבוץ פונה מיד עם תחילת המלחמה לנתניה, לא יכולנו להתקרב לפרדס חודש שלם ונוצרו שתי בעיות. אחת, המזיקים חגגו בשטח, יש הרבה פירות שחורים שפוסלים את הפרי לשיווק עד 20% מהיבול נזרק" אמר לסרוגים. "בעיה נוספת היא ההשקיה, העצים לא קיבלו טיפת מים במשך זמן רב, בגלל שלעץ יש מאגרים הוא הצליח לשרוד אבל את הנזקים נוכל לאמוד בשנים הבאות".

בחודש האחרון חזר גד לעבוד עם קבלן בדואי ועם מתנדבים: "היינו צריכים לצמצם פערים ולשלוח ליצוא, כמובן שלא הצלחנו לייצא הכל והרבה עבר לתעשיית המיץ. זה גרם להפסדים, במקום פרי יפה בשל וטרי מוכרים במחיר נמוך לתעשייה".

"הגיעו בנות מרגבים שנתנו תפוקה כפולה משל עובדים זרים"

גד מתאר כי פעילות המתנדבים היא ברוכה אך איטית יחסית לפועלים הפלסטינים והעובדים הזרים. "100 מתנדבים ממלאים 20 מיכלים ביום, בעוד שלפני המלחמה ביום רגיל מילאנו 48 מיכלים, האורך נשימה משתנה מקבוצה לקבוצה" כאן משבח גד את בנות "רגבים מהגולן" "הן נתנו עבודה מטורפת,17 בנות מילאו 84 מיכלים ביום!!".

גד מתנהל על הקו בין נתניה לעלומים, והוא מתאר כי העבודה על הגדר קשה. "יש פיצוצים של תותחים כל הזמן, קשה לעבוד, בלילה אני לא ישן, בבוקר קשה יותר לתפקד" סיפר. "למזלי נכנס בן משק לעבוד וגם הבן שלי מגיע מהתיכון שבוע בפרדס שבוע בלימודים, הם עושים הכל כדי שהמשק יתפקד".

"בקיבוץ הסמוך, בארי, הגיעו הרבה מתנדבים, ביקשתי שיעזרו לי לפתוח קבוצה והיום יש 500 משתתפים בקבוצת 'סיוע לפרדס עלומים"' מגיעים משרדי עורכי דין, עובדי חברת חשמל, שב"ס, אל-על, חיילים, ברוך ה' עם ישראל שמח לעזור. המגבלה אצלם היא שהעבודה היא רק בימים א-ה והביקוש הוא דווקא לשישי שבת. בשישי אנחנו כבר מצפינים חזרה למשפחות ושבת זה לא רלוונטי".

מהפרי הישראלי לוקח זמן עד שנהנים ממנו, ארבע שנים ערלה ונטע רבעי, בלימון מחמת הספק מוסיפים שנה אחת, חמש שנים עד שהתוצרת מגיעה לשווקים. גד מוסיף כי "פרי ההדר מוגן ברפורמת החקלאות עוד לא התירו לייבא ממנו, הכל תוצרת הארץוצריך להלחם שזה ישאר ככה".

"היום אין סיבה להמשיך לאכול פירות יבשים"

לילי שטאובר, המכינה מארזים משתילים ומטוב הארץ, מסבירה מאיפה הגיע המנהג לאכול פירות יבשים: "בט"ו בשבט אנו מצווים לאכול מפירות ארץ ישראל. אכילת פירות יבשים בט"ו בשבט החלה כמסורת שהתפתחה בארצות הגולה בשל מחסור בפירות טריים מארץ ישראל והשתרשה גם בארץ".

"היום אין שום סיבה לחגוג את ט"ו בשבט באכילת פירות מיובשים מעובדים, עתירי סוכר, חומרים משמרים וצבעי מאכל. מה עוד שרוב רובם של הפירות היבשים בכלל לא מישראל" הוסיפה והסבירה. "תאנים, משמשים ושזיפים מגיעים מטורקיה, גם חלק מהצימוקים. אננס טבעי מגיע מקוסטה ריקה בעוד שאננס מסוכר וכן פפאיה, קיווי, קוקוס ומנגו מסוכרים מגיעים מתאילנד בדרך כלל ולפעמים גם מסרי לנקה. אגוזי לוז, פקאנים ושקדים מגיעים מארה"ב (רק חלק מהשקדים מישראל) ואגוזי ברזיל מגיעים מהאמזונס. אז הכי בריא והכי טעים לאכול בט"ו בשבט פירות ישראלים טריים".