סלומינסקי זועם: "השתלטות בריונית"

BS"D Discussion with Moishela (with his family) A Handicapped child 10 Tamuz 5774 (July 7, '14) "When The Final Curtain Comes Down" There‘s no business like show business! Don’t you get the feeling that we’re...

BS"D Discussion with Moishela (with his family) A Handicapped child 10 Tamuz 5774 (July 7, '14) "When The Final Curtain Comes Down" There‘s no business like show business! Don’t you get the feeling that we’re living in a play? From one minute to the next we don’t know what’s going to happen. In the morning there’s big news. Mid-morning there’s more news. Nighttime could be a big bang of news, and it goes on and on like that. Sometimes we have a relatively quiet period, but that’s always followed by unbelievable, strange news that we never would have dreamed of. The times that we are seeing now, are very much like what’s written in the Nevuas, and I would imagine that most of us feel that it’s a sign that Moshiach is almost here, and it is. However, something is going on that we don’t understand, because things took a dramatic turn from the moment that the twin towers fell. From that moment strange and disastrous things have become everyday events. By the time one unbelievable happening happens, the next one is exploding. We all feel it. We all feel fear. We feel emptiness in our hearts. Life has lost much of its taste, especially the Gashmiusdik life. Air travel has become a frightening thing, and if not frightening then very degrading, especially when you have to go through x-rays that show a person without clothes on, where everybody that’s traveling could take a peek, and if you don’t agree to do that then you are open to a physical search which is very very degrading. We’ve become a world without happiness, without the Gashmiusdik frivolous Simcha and the true deep Simcha. We have become a world of confused people not quite finding our direction. We keep doing the things that we are used to doing, but it doesn’t seem to have meaning, and the road doesn’t seem to lead to anywhere in particular. We can’t plan things like we once did. We used to plan that in six months exactly we’re going to the dentist. We could plan ahead of time where our three year olds are going to go to college or what they would learn. Today people are empty and are afraid. Money is hard to come by except for those eighty-five people in the world that own more than half of the wealth of the world. For the rest of us it’s just an everyday struggle to borrow more money and more money. We are getting into a major rut full of fear and nervousness, full of being frightened for our children and worried for our future, and this is felts all over the world. Here in Eretz Yisroel we have been in the last few weeks dealing with tragedy after tragedy. First there were many traffic accidents, many children drowning in swimming pools in their own homes, and many other terrible things, but when those three boys were kidnapped and then found murdered in the worst way, and before they were murdered there was a young single woman murdered in a terribly cruel way, this has brought us to some kind of sober reality that tells us that we are in big trouble. How could Jewish young men, Jewish boys kill an Arab boy in such a cruel way. It’s a big shock for a Jew to feel that another Jew could kill like that, burning him alive. True it’s a war, but still how could it be in our generation that a Yid could kill in such a cruel way, even though the Arab is the enemy? Well the first thing I will tell you is that the Nevuas and what is happening today coincide exactly. It’s interesting how Hashem makes His world. We all know that eighty five people control most of the world’s wealth. They control the wealth and that means they control the world. Besides those people, there’s a whole group of people who have all kinds of strategic positions in order Chas Vesholom to bring this world under the control of the Reshaim. These Reshaim are Edomites, and they don’t like the Arabs, and they don’t like the Jews. The Jews they can tolerate if we agree to be like them. However we’re not like them, and never will be. They have with all of their wealth and control of the world, almost brought all the Arab countries to their knees, not by coming in with the armies of Europe and America etc., but by causing inner strife. They write the script and they provide the players and they are sure that they’re controlling the world. They are very informed about the Nevuas, and they are going exactly according to them, and this makes everyone feel, rightfully so, that all the Nevuas are coming out true. Therefore, everyone is having thoughts about Olam Haba, about Hakodosh Boruch Hu, and for the non-believers maybe the beginning of faith, but the plan ends there, ends where the prophecies continue, and at that point they go in different ways because the plan of the Edomites is to control Eretz Yisroel and to sit in Jerusalem and to rule the world from here and that brings us to what’s happening today. You feel like you’re in a play, like everything has been thought out. Even the murders have been thought out. Did Arabs do it? Did someone else do it? Is everything really true? Somehow all the stories we are told have holes in them, don’t seem exactly correct like many things that happened in the United States. If we go back over history, we can find these discrepancies in many places. We feel we’re in a play. We feel that a script has been written, actors chosen, and in many cases they’re not very good actors, but it’s a deadly, deadly show. The leading actors of the show are murderers. Blood is shed and they are going to try to take over Medinas Yisroel. Eretz Yisroel is the main point of the world for the three main religions. Of course Eretz Yisroel was promised by Hashem only to the Jews and not to the Goyim, only to the Jews and it will stay only for the Jews, so any Edomite that thinks they are going to come and rule here is going to have a very very big surprise. Until now Hashem has let them do what they wanted to do. He has let them plan and succeed, even though it was almost impossible for them to succeed, but Hashem has let them succeed. At one point they are not going to make it anymore. They are going to fall apart. Hashem is going to punish them. They’re going to realize what they’ve done wrong. They are going to realize that the Satan isn’t Hakol Yachol. He’s only a creation of Hakol Yachol, of Hakodosh Boruch Hu, and because he is a creation of Hakodosh Boruch Hu, he can’t do what he wants. He is only a creation of Hakodosh Boruch Hu, like all of us, like the whole world, like everything in the whole universe, and only Hashem decides when, it will end. The Devil, or the Yetzer Horah, or the Malach Hamaves, or the Satan whatever you want to call him, (he has many names,) will be chopped up into pieces so-to-speak, and recycled in different points of creation, so his parts become positive, but the Yetzer Hara will disappear, and the Reshoim will disappear, but not before they are punished in the worst way. Now Am Yisroel I beg you. Now that I have given this historical background up to this point, I beg you open your eyes. Don’t you see what they are trying to do to us here in Eretz Yisroel? They’re trying to make us Goyim, and that will be the final solution Chas Vesholom. They are trying to do it with all kinds of plays, with all kinds of actions to make us not believe, Chas Vesholom, in Hakodosh Boruch Hu. They are trying to confuse us. They’re trying to bring Goyim here in the thousands, to make us like Goyim. They’re pushing their money into our Gemachim, into our Shuls, into our Yeshivas, into our Kollels so we will be dependent on them. They’re gathering information about us so that they can come after us whenever they feel like, and most of all they are trying to change our religion. They are trying to take from us the Bris Milah. They are trying to take from us the Kiddushin of marriage. They’re trying to force us to be Chilonim, to be either without a religion or accept their own created religion. They are trying to force you to go in their way by giving you what you want the most money, food, whatever you need. True they’ve also caused us a very difficult time financially throughout the whole world. It seems now, also in Eretz Yisroel, that we were saved almost for the last. We didn’t have financial troubles until lately and now we are at the top of the list for everything, because they are ready to take over. They are building apartments, luxury apartments for their people here in Israel. They’re building buildings and shopping centers and trains and train tracks and all kinds of things that they have money for. The light rail was built to make it easier to get around the city of Jerusalem that has always been the center of the world, the center of the heart of every human being, Hashem’s center, where they want to come and sit instead of Hakol Yachol, instead of the Shechina, Chas Vesholom, but it won’t happen, it won’t happen! So Am Yisroel be strengthened. Come closer to Hashem. The Gashmius is going to fall very much, but don’t be afraid because Hashem is with us, and those who are with Him, He will be with them. As I have said many times, no Jewish Neshoma will be lost. If you trust in the idols of this world, and if you trust in the Egel Hazahav, then of course, it will be much harder for you to do complete Teshuva, but if you trust Hashem nothing will harm you. He will take care of you completely, whether you need food or clothing or a place to live, warmth in the winter and coolness in the summer. Do not worry. He only is Hakol Yachol. He can defeat any army. He can stop any atomic bomb. He can do anything, and we are His children that He loves particularly, His favorite sons and daughters. Don’t be afraid. We will survive. We will survive and they will not. When the final curtain comes down on this grotesque play that the Reshoim have written, we will go into Olam Habah of Moshiach, into eternity and they will disappear totally from the stage of this world and of all the worlds.

בס"ד "היופי" והדרך להצלחה בשמירת עיניים... הנה באהבת הבורא יתברך שמו אותנו, ויודע שאנחנו דור חלש ויש לנו הרבה ניסיונות, אעפ"כ נבחרנו לעשות התיקונים על כל העבירות...

בס"ד "היופי" והדרך להצלחה בשמירת עיניים... הנה באהבת הבורא יתברך שמו אותנו, ויודע שאנחנו דור חלש ויש לנו הרבה ניסיונות, אעפ"כ נבחרנו לעשות התיקונים על כל העבירות ופגמים של כל הדורות הקודמים. (כולל אפי' דור המבול ודור הפלגה וכו') תפקידינו בעוה"ז לתקן כל מה שקלקלו כל הדורות בגלגולים הקודמים, היום כבר נראה לכל בעל דעת שאנחנו חיים בזמן האחרון לפני הגאולה, כדי שנוכל לתקן פגמי העבירות משעבר, הזמן הזה ידוע כזמן של "אחרית הימים" ממש סוף הגלות, זמן קצר מאוד לפני ביאת משיח צדקינו. על הדור שלנו החלש ברוחניות שגם ידוע בחז"ל כדור של "עקבתא דמשיחא" (תקופה האחרונה שלפני ביאת המשיח) גילו לנו רבותינו שתהא תקופה קשה ברוחניות ובגשמיות, הרבה צער ומכאובים, כמבואר במשנה (סוטה דף מט) בעקבות משיחא: חוצפא יסגא (תִתרבה) ויוקר יאמיר, הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תהפך למינות, (אפיקורסות) ואין תוכחת, בית וועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן יישום ("הגבול" יהי' ריק) ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו ועל מה יש לנו להישען [רק] על אבינו שבשמים בזמנינו אפ' בין הציבור החשוב נראה שיש אלו שלא מרצונם ולא מידיעתם מעכבים הגאולה ח"ו, וכגון אלו שלפעמים נכשלים בראיות אסורות, וידוע ע"פ חז"ל שכל הבטה אסורה (שבמזיד) אפילו לרגע א' גורמת אריכות הגלות, ויסורים רוחניים ה"י, וביניהם יש קבוצה שבאמת רוצים הזכות לשמור עיניהם (משום שמרגישים שכל העתיד תלוי בזה) אבל לא מצליחים להגן כל פעם עליהם, ויש שמתאמצים לשמור על עצמם, משום שלימדו אותם שצָרִיךְ כָּל אָדָם לְהַרְבּוֹת בִּשְׁמִירָה והם רק יוצאים להתפלל וללמוד, ולא מסתובבים סתם ברחוב והם ג"כ נכשלים לפעמים, אבל ברוך השם שיש חלק מהציבור שיודעים שחייבים להמשיך ללחום בכל תוקף בזה ברציפות בלי שום הפסק נגד היצר, ומוסרים נפשם להיזהר, ובכל הצלחה שלהם עושים רעש ושמחה גדולה בשמים, אבל לפעמים אחרי הצלחות רבות שוב נכשלים ח"ו, ולצערנו רואים, שהניסיונות בענין הזה נהיית יותר קשה מיום ליום, ושואלים איך להתחזק ולהצליח במצב הקשה הזה? לכן ראשית כל, הסגולה הראשונה והכלל להצלחה ברוחניות היא לזכור תמיד הסוד הגדול שבכלל אין ייאוש בעולם הזה, ולחיות בתמימות, כי התמימות היא שלימות האדם, דהיינו לעולם לא להתייאש מניסיונות כושלות, ובאמת יש לכולנו האפשרות בס"ד להגיע למדרגה של שליטה "שלמה" על העיניים, עד שאין שום שליטה מהיצר עלינו בנושא הזה, רק צריכים לזכור ולהרגיש ולהאמין בכל ליבו שדבר זה אפשרי להגיע אליו בס"ד אחרי יגיעה רבה ומלחמות תמידיות נגד היצר, ובכדי לזכות ע"י גודל חסד ד' ית' לניצחון הזה, עלינו לעלות מעלה מעלה באופן תמידי להמשיך המלחמה ברציפות בלי שום הפסק במסילה העולה בית קל. עוד סגולה להתחזקות, שחייבים לזכור כל ימינו, שברגע אחד של התגברות כשֶׁעוצם אֶת עֵינָיו לא להסתכל... הוא זוכה לקבל כח חזק מהקב"ה מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה מברכת ד', להתגבר על תאוותו בנסיון הבאה, ומְשַׁמֵּחַ אֶת ד' (ע"פ פסחים קיג) ומרוויח "עולם מלא טוּב" על כל פעם שהוא מצליח להתגבר ולסגור את עיניו מול רצון ליבו, כמ"ש מצוה גוררת מצוה, ואילולי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, ומהתחזקות ההיא מרוויח להיות קרוב אל ד' ית' שמו, בהרגשת "רצוננו לעשות רצונך" ואח"כ בס"ד יזכה לדרגות גדולות של צדיקים אמתיים, בגדר מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ו"הבא ליטהר-מסייעין אותו". אבל מובן מאליו, שיזכו לנ"ל רק אלו הלוחמים בכל כוחם נגד יצרם בתמידות ובאמונה פשוטה, ש"לא לרדוף אחר מראה עיניהם" בלי הפסק, וכמו שהתינוק לעולם לא ילמד ללכת ברגליו אם יסתפק בפסיעתו הראשונית וייפול, אלא יש לו להמשיך ולצעוד הלאה והלאה מבלי להתייאש. ואף אם התינוק נופל פעם אחר פעם, הוא מרגיש שצריך לקום ולנסות שוב, ורק כך יוכל לרכוש את דרך ההליכה, ולהבדיל, אף ההליכה בדרך התורה גם כך בנפילות ובמעידות, אך החכמה היא לא להתייאש מאותן נפילות, אלא לקום מיד, (נפלתה קמתה!) לקום להתנער ולהמשיך לצעוד הלאה כאותו תינוק עקשן שאינו מתייאש מן הנפילות, וממשיך לנסות במטרתו עד אשר מצליח ללכת כברת דרך ארוכה בבטחון וביציבות כל ימיו. אבל רק אם פסיעה בודדת, לא מקדמת אותנו אל עבר המטרה האמתית, וכשמצרף אותה פסיעה, בעוד פסיעות נצחיות, אז זוכים להצלחת השלמות, בס"ד שיתעוררו עליו רחמנות ממעל, כמ"ש חז"ל (מגילה ו:) יגעתי ומצאתי תאמין. כל הצלחתינו ברוחניות ובגשמיות תלוי בהצלחתנו בשמירת העניים שלנו, אֵין רְצֹון ד' יתברך שמו לעד, לְהַכְבִיד ולְהַקְשֹות עַל הָּאדָּם וְלַהֲפֹךְ אֶת חַיָּיו לְבִלְתִי נִסְבָּלִים. אדְרַבָּה וְַאדְרַבָּה, הַקָּבָּ"ה מֹורֶה לָּאדָּם לָּלֶכֶת בְדַרְכֹו שֶל עֹולָּם וְלִנְהֹג כְמִנְהַגהָּ, לֹא לִפְרֹש וְלֹא לְהַזִהיר עַצְמֹו מֵאֲכִילָּה ושְתִיָּה וכו' ומִשְָאר דַרְכֵי הָּעֹולָּם, אֶלָּא שֶעָלָּיו להתנהג עַל פִי מִצְוֹות הַתֹורָּה הקדושה בתמימות, כי התמימות היא השלימות הגדולה ביותר. לכן בגדר תן לחכם ויחכם עוד, נשתדל בס"ד בעצה לטובת הענין בדרך פשטות בדוגמאות וכמה סיפורים ששייך להתחזק מהם אפ' לדור החלש הזה להינצל ממצודה של היצר הרע בענין המר הזה, ובסוף ירגישו האור ויאמר החלש חזק אני. מבואר בספרים הקדושים ש-רק ע"י מלחמה תמידית, ובתפלה בכוונה, ועסק התורה, בכל גופו, בכל לבבו, ובכל נפשו, מפנימות הלב, שייך להתמודד ולהינצל מניסיונות קשות האלו, ואח"כ זוכים מלמעלה, להמשכת טהרת הנפש ומחילת עוונות. יה"ר מלפני אבינו שבשמים שנזכה לשמירת עיניים באמת ובתמים בתוך שאר כלל ישראל. ---------------------------  הנה כולנו אוֹמֵרים בִּקְרִיאַת שְׁמָע "וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זוֹנִים אַחֲרֵיהֶם" וְכָתַב רַבֵּינוּ יוֹנָה (שערי תשובה שער ג -אות סד) וְגַם רַבִּים נוֹקְשִׁים וְנִלְכָּדִים בְּחַלְּלָם הַחוּשִׁים הַנִּכְבָּדִים, חוּשׁ הָרְאוּת, וְחוּשׁ הַשֵּׁמַע. וְנֶאֱמַר עַל חוּשׁ הָרְאוּת וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, (במדבר טו, לט) הֻזְהַרְנוּ בָזֶה, שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל אָדָם בְּאֵשֶׁת אִישׁ (ופנויות אסור מדרבנן) וּבִשְׁאָר עֲרָיוֹת פֶּן יִוָּקֵשׁ בָּהֵן. כָּתוּב בְּאוֹרְחוֹת חַיִּים, שאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם וְגם אָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנוּיָה מִדִּבְרֵי קַבָּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה. וְכָל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ מַכְשִׁיל וּמַכְחִישׁ כֹּח יִצְרוֹ הַטּוֹב וְהוֹדוֹ נֶהְפָּךְ עָלָיו לְמַשְׁחִית ח"ו, וְיֵשׁ אִסּוּר נוֹסַף מִן הַתּוֹרָהּ וְהוּא לְהַרְהֵר בְּאִשָּׁה כְּלוֹמַר לַחֲשֹׁב עָלֶיהָ מַחְשָׁבָה שֶׁל תַּאֲוָה וַאֲפִלּוּ היא פְּנוּיָה, וְחָמוּר הִרְהוּר פְּנוּיָה אפילו מִמַגַעָה, שֶׁעַל הַהִרְהוּר עוֹבֵר בְּלָאו מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים כג י) וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רַע וּפֵרְשׁוּ רַזַ"ל (ע"ז כ:) שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר בְּיוֹם וְיָבוֹא לִידֵי טֻמְאָה בְּלַיְלָה עכ"ל (בית יוסף אבן העזר אות א) על חומר ענין הסתכלות בדברים אסורים, גם כתוב בְּסֵפֶר "קַב הַיָּשָׁר" בְּשֵׁם הָאֲרִ"י ז"ל שיֵשׁ עוֹף הַנִּקְרָא בְּתוֹרָה "רָאָה", וְאָמְרוּ חֲזַ"ל הַפּוֹגֵם בְעֵינָיו וּמִסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים עוֹנְשׁוֹ שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל בְּעוֹף זֶה מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה וְסוֹבֵל שָׁם צַעַר גָּדוֹל ר"ל. בָּכל רֶגַע שֶׁאָדָם נִכְשָׁל בהֲנָאָה מִמַּרְאָה אִשָּׁה, הוּא עוֹבֵר עַל אִסּוּר מֵהַתּוֹרָה. וְהֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ שֶׁבְּרֶגַע הָרִאשׁוֹן עוֹצֵר אֶת עַצְמוֹ וְלֹא מִסְתַּכֵּל כתוב בספר החנוך אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִ"לִ שֶׁאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל אֲפִילּוּ רק בִשְׂעָרָהּ שֶׁל אִשָּׁה הָאֲסוּרָה לוֹ, וַאֲפִילּוּ לִשְׁמוֹעַ קוֹלָהּ לְכַוָּנָה שֶׁיֵּהָנֶה בָהּ אָסוּר, וַאֲפִלּוּ לְהִסְתַּכֵּל בְּבִגְדֵי צֶבַע שֶׁל אִשָּׁה, כּשֶׁמַּכִּיר הָאִשָּׁה הַלּוֹבֶשֶׁת אוֹתָן אסור, לְפִי שֶׁמִּתּוֹךְ רְאִיַּת הַמַּלְבּוּשׁ יָבוֹא לְהַרְהֵר בָּהּ. וְהִרְחִיקוּ שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹם אֵשֶׁת אִישׁ כְּלָל, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי בַעְלָהּ, (קידושין עב. ובתוס' ד"ה אין) לְפִי שֶׁעִנְיָן זֶה קָשֶׁה מְאֹד וְיֵצֶר הָרַע חָזָק בּוֹ, ע"כ צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהַרְבּוֹת בִּשְׁמִירָה יתירה, בִּפְרָט בִימינו שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע חזק מאוד וְהַפְּרִיצוֹת פּוֹרֶצֶת גְּבוּלוֹת לֹא נִתָּן לָּנוּ אֶלָּא לִבְרֹחַ מּכלִ חֲשָׁשׁ שֶׁל נִסָּיוֹן כֵּיוָן שֶׁהַסַּכָּנָה אוֹרֶבֶת, וְאֵין אפילו אֶחָד שֶׁיָּכֹל לוֹמַר זֶה לֹא יִקְרֵה לִּי, כִּי בְּרִגְעֵי הַנִּסָּיוֹן היצר בוער כאש וכָּל אחד יָכֹל לִפֹּל ברגע אחד ח"ו, כמ"ש חז"ל אין אפוטרופוס לעריות. (כתובות יג:) בספר שמירת עיניים כהלכתה כתוב שטָעוּת הִיא לַחְשׁוֹב שֶׁמצות שְּׁמִירַת עֵינַיִים רַק חוּמְרָא לַאנשי מעשה וחֲסִידִים כו', אֵלָא יֶשׁ לנו אִיסּוּר מֵהַתּוֹרָה לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים, וּבְכָל מַבָּט בְּאִשָּׁה, בֵּין צְנוּעָה וְכֹל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינָהּ צְנוּעָה הכל אסור. יֵשׁ לָדַעַת שאֵין כָּאן חוּמְרָא וְאֵין כָּאן הַגְזָמָה אֵלָא יֵשׁ אִסּוּר מַמָּשׁ, וזֶהוּ מעִקָּר דִּין הַתּוֹרָה שֶאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל עַל נָשִׁים. יש חוֹשְׁבִים שֶׁמצות שמירת עינים רַק לְקִיצוֹנִים, אֲבָל הָאֱמֶת היא שהִיא אחד מתרי"ג מצות, וכּל אָדָם מְחוּיָּיב עַל פִּי הַתּוֹרָה לִשְׁמוֹר עַל עֵינָיו ולהתייגע שלֹא לְהִסְתַּכֵּל בדברים אסורים, ואמרו חכמים, כל מי שאינו מסתכל בנשים, אין יצר הרע שולט בו. (מדרש יל"ש פר' ויחי רמז קס"א) קיום מצות שְׁמִירַת עֵינַיִם אינה דרגות רַק לצדיקים לרבנים לגדולי-הדור לתלמידי-חכמים וְאַדְמוֹ"רִים וכו', וכְּשם שֶׁנִזְהַרים שֶׁלֹּא לאכול מַאַכְלֵי אִסּוּר, וּמַקְפִּידים לִשְׁמֹר הַשַּׁבָּת, וְלָצוּם בְּיוֹם כִּפּוּר, ומֵנִיחים תְּפִלִּין, ולובשים ציצית, וּשְׁאָר מִצְווֹת הַתּוֹרָה, כָּךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בִּרְאִיוֹת אֲסוּרוֹת, ובפרט בנשים שֶׁאֵינָן צְנועות, ומצוה זו נוהגת בכל עת בכל מקום וזמן, כגון בַּבַּיִת, בָרְחוֹב, בחנויות, בתור בבנק, באוטובוס, בשמחות, בבית הכנסת, בלוויות, ואפ' בית אבל ר"ל וכו'. עוד כתוב שם: אסור לאדם לוֹמַר עַל אִיסּוּר זֶה אֲנִי מַקְפִּיד, וְעַל אִסּוּר זֶה אֲנִי מְקיל, הֲרֵי כָּל הָאִיסּוּרִים נִתְּנוּ לנו בהר סיני וְאֵין לָּנוּ רְשׁוּת להקל בהן, כּל המצות חייבים לקיים בשלימות. כמ"ש רבינו יונה (שער א אות ו) כֹּל שׁאֵינוֹ נִזְהָר מֵחֵטְא מְסֻיָּם בְּאֹפֶן קָבוּעַ וּמְוַתֵּר עַל הָאִסּוּר וְאֵינוֹ מְקַבֵּל עַל נַפְשׁוֹ לְהִישָּׁמֵר מִמֶּנּוּ, גַּם אִם הוּא מֵהָעֲוֹנוֹת הַקַּלִּים, אַעַ"פִּ שֶׁהוּא נִזְהָר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, קְרָאוּהוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל מוּמָר לְדָבָר אֶחָד, וְאֶת פּוֹשְׁעִים נִמְנָה, וְגָדוֹל עֲוֹנוֹ מִנְּשׂא. כל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא "עוֹלָם שֶׁל נִסְּיוֹנוֹת" וְהָרְחוֹב שלנו מָלֵא פִּיתּוּיִים וְקָשֶׁה לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם, בכל זאת אָנוּ חַיָּיבִים לַעֲמוֹד בְּנִסָּיוֹן, וְלֹא לְהִישָּׁבֵר מִנְּפִילוֹת. עוד צָרִיךְ לָדַעַת שהַקּוֹשִׁי הוּא אך ורק בָּרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים, בִּרְגָעִים שמִתְקַיֶּמֶת מִלְחָמָה פְּנִימִית לְהִסְתַּכֵּל אוֹ לֹא לְהִסְתַּכֵּל לַחְטוֹא אוֹ לְא, דַרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר לְפַתּוֹת רַק לְהָצִיץ, לַחֲטֹא מְעַט וְאַחַר כָּךְ מְפַתֶּה לַחֲטֹא הַרְבֵּה... וזה רק כשלֹּא מִתְּאַפְּקִים, וּמִסְתַּכְּלִים אֲפִלּוּ לִשְׁנִיָּה אַחַת, הַיֵּצֶר תּוֹפֵס אוֹתו וּמוֹשֵׁךְ אותו לְהִסְתַּכֵּל עוֹד וְעוֹד מִבְּלִי רָצוֹן לְהַפְסִיק ח"ו. גם צריך אדם להשגיח היטב לבל יריח שום ריח אסורה ובפרט ריח מבשמים שעל נשים "שאין לך גירוי יצר גדול מזה" וכל כיו"ב, כי ידוע שיש כוח רע חזק וטמא בריחות אלו לפעול ירידה גדולה ברוחנית, כמבואר בירושלמי (חגיגה פ"ב ה"א) שזה אחת הסיבות שגרם לאלישע בן אבויה לצאת לתרבות רעה ע"ש. וכַּאַשֶׁר נִתְקַל בְּראִיה אֲסוּרָה וּמִתּוֹךְ סַקְרָנוּת הוא ממשיך להסְתַּכֵּל, הֲרֵי זוֹ הוֹכָחָה בְּרוּרָה שֶׁהוּא נָגוּעַ בַּחוֹלִי שֶׁל "לִרְאוֹת". כשהוּא לֹא חוֹשֵׁב ומתגבר לְהוֹרִיד אֵת עיניו מִיָּד, וזה סִימָן שֶׁהוּא לֹא מֵבִין אֵת הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל חומר הענין של רְאִיָּה אֲסוּרָה, אִם הוּא עוֹבֵר בִּרְחוֹב וְעוֹבֶרֶת לְפָנָיו אִשָּׁה וְאֲפִילּוּ הַצְנוּעָה בְּיוֹתֵר וּמִתּוֹךְ סַקְרָנוּת מִסְתַּכֵּל וממשיך... זֶה סִימָן שֶׁהוּא לֹא שׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִם, וּכְשֶׁהַמַּצָּב כָּךְ, זֶה אוֹמֶר שֶׁהוא צָּרִיךְ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה מִיָּדִ, ולְהַפְסִיק לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל דְּמוּת אפילו במרחק שֶׁמֵּעֵבֶר לַכְּבִישׁ-לרחוב, ולִהְיוֹת אָדָם הַשּׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִם ולֹא מִסְתַּכֵּל עַל דברים אסורים כְּלָל כְּפִי שֶׁנִּפְסַק בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל. בדורינו כבר ידוע לנו, שאדם הממשיך לִהסְתַּכֵּל עַל דברים האסורים, אֵין לוֹ שַׁלְוַת הנֶפֶשׁ, וְלֹא שִׂמְחת החיים, וְחָסֵר לוֹ הַשָּׁלוֹם בַּבָּיִת. כל אָדָם יָכֹול לְנַסּוֹת אֶת עַצְמוֹ ויראה שֶׁלְּאַחַר שֶׁהוּא פָגַם בְּעֵינַיִם ח"ו, יַבְחִין שֶׁכְּבַר בְּשָׁעוֹת הַקְּרוֹבוֹת הוּא לא מרגיש כ"כ שמחת החיים, וְכגון יָרִיב עִם אִשְׁתּוֹ אוֹ סְבִיבָתוֹ, אבל הֶחָכָם שכְּבָר בְּרֶגַע הָרִאשׁוֹן עוֹצֵר אֶת עַצְמוֹ וְלֹא מִסְתַּכֵּל, מיד מרוויח נחת וְשמחה וְעלית רוחנית. הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל מַרְאֵה אָסוּרה גורם פגם בנפשנו, ואֲפִילּוּ כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל סתם אִשָּׁה כגון שֶׁכינו, או בגן, או בחנות, או בשמחות, או אפילו באלבום-תמונות שמופיעות שם נשים אם' ממשפחתו, וכדומה, מִלְּבַד שֶׁהוּא עוֹבֵר עָל אִסּוּר שֶׁל 'לֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם' (אֲפִילּוּ כשֶׁהִיא צְנוּעָה) הוּא גּוֹרֵם לְנַפְשׁוֹ נֵזֶק רוּחָנִי, יש השפעה רע מכָּל פְּגִיעָה בִּרְאִיוֹת אֲסוּרוֹת שמְקַלקלֶת הַנְּשָׁמָה, ולפעמים גורם עצבות לעצמו ח"ו, וּכְשֶׁיּוֹדְעִים אֶת הַדרך שֶׁל הַיֵּצֶר ומַצְלִיחִים לְהִתְאַפֵּק וְלֹא לְהִסְתַּכֵּל ונלְחמים כְּנֶגְדּוֹ כְּבָר בָּרֶגַע הַרִאשׁוֹן, אָז הַהֶמְשֵׁךְ הרבה יוֹתֵר קַל, בסיוע מן השמים מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה. ואז מנצחים היצר, וְכָךְ לא יהא הָרָצוֹן לְהַמְשִׁיךְ לַחְטוֹא. וכשמתחברים לצד הטוב כשמתגברים ומנצחים, אז זוכים לקדושה ו'לשמחה רבה' בכפל כפלים! כמ"ש ´"והתקדשתם והייתם קדושים" אדם מקדש עצמו מעט מקדשים אותו הרבה. כמ"ש (יומא לח:) "הבא ליטהר מסייעין אותו" לא מספיק לרצות בלב, אלא צריך להתחיל בפועל לעשות המעשה. וכן אָדָם ההוֹלֵךְ בְּדַרְכּוֹ וּפִתְאוֹם מוֹפִיעָה מוּלוֹ מראה שֶׁאֵינָהּ צְנוּעָה, ומיד מִתְנַהֶלֶת בְּתוֹכוֹ מִלְחֶמֶת יְצָרִים לְהִסְתַּכֵּל אוֹ לֹא לְהִסְתַּכֵּל, ומיד הוּא מַחְלִיט לְסוֹבֵב אֵת הָרֹאשׁ עַד שֶׁהִיא תַּעֲבוֹר, וּכְשֶׁהוּא מְסוֹבֵב אֵת הָרֹאשׁ, הוּא פתאום שוב רוֹאֶה נָשִׁים נוֹסָפוֹת מְהַלְּכוֹת מִמּוּל, וְרוֹצֶה לִשְׁמוֹר עַל עַצְמוֹ, וְמיד מַחְלִיט לְהִסְתַּכֵּל רַק עַל הָאָרֶץ, אֲך גַּם שָׁם הוּא גם נכשל בפרוצה, בקיצור המלבושים, או גילוי צורת השוק המכוסה בגרביים שקופות, או בצבע הרגל, וכדומה, אע"פ כן הוא נחשב בשמים לאדם כשר, משום שכָּל מִי שֶׁמְּנַסֶּה בכל כוחו! להתחזק ולִשְׁמוֹר עַל הָעֵינַיִם יכול ליתְקַל בִּמְצִיאוּת כָּזוֹ, אבל "אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו" (ע"ז ג') ובמד״ר (שמוח פ' ל״ד) אין הקב"ה בא בטרחות עם בריותיו. ידוע שהקב"ה לא חושב שאנחנו מלאכים, מלאכים יש לו בשמיים, אנחנו בני האדם לא מלאכים, והוא לא מצפה שנחיה כמלאכים, אלא הוא מצפה שננסה להתקרב אליו "בכל כוחינו". וזה אפילו בְּיָמֵינוּ שֶיֵשׁ קֹשִׁי רַב לִשְׁמוֹר עַל הָעֵינַיִם, אם כָל זֹּה חייבים להתְאַמּץ ולהילחם בכל כוחנו לִשְׁמֹר על העינים. דוקא בנו יש הכח החזק לקיים המצות מפני כח המס״נ שיש בנו!! ואחר המסירות נפש בוודאי יזכה למתנה מתוקה מן השמים, להיות אָדָם חזק נגד יצרו, שֶׁמַּחֲזִיק מַעֲמָד בְּכָל הַמַּצָּבִים וְשׁוֹמֵר עַל הָעֵינַיִים עַל כָּל הַנִּסְּיוֹנוֹת שֶׁמּוּלוֹ, ונֶחְשָׁב לְצַדִּיק גָּדוֹל, וְיֵשׁ לוֹ מַעֲמָד גָּדוֹל בְּיוֹתֵר אֵצֶל ד' ית'. גם ידוע מצדיקים שבִרְגָעִים אֵלּוּ שמתגברים יָכֹלים לְהִתְפַּלֵּל וְלִזְכּוֹת לִישׁוּעָות גְּדוֹלָות כֵּיוָן שֶׁבְּרֶגַע זֶה נִמְשַׁךְ עָלָיו אוֹר הַשְּׁכִינָה מְסֻגָּל זְמַן הזֶה לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ כל בַּקָּשׁוֹתָיו הַנִּצְרָכִים לוֹ בְּעוֹד עֵינָיו לְמָטַה וְגוֹבֵר הוּא עַל יִצְרוֹ. אֵין רְצֹון ד' ית' לְהַכְבִיד ולְהַקְשֹות עַל הָּאדָּם וְלַהֲפֹךְ אֶת חַיָּיו לְבִלְתִי נִסְבָּלִים. אדְרַבָּה וְַאדְרַבָּה, הַקָּבָּ"ה מֹורֶה לָּאדָּם לָּלֶכֶת בְדַרְכֹו שֶל עֹולָּם וְלִנְהֹג כְמִנְהַגהָּ, לֹא לִפְרֹש וְלֹא לְהַזִהיר עַצְמֹו מֵאֲכִילָּה ושְתִיָּה ומִשְָאר דַרְכֵי הָּעֹולָּם, אֶלָּא שֶעָלָּיו לַעֲשֹות זֹאת עַל פִי חוקי מִצְוֹות הַתֹורָּה. כשאנחנו עוֹבְרִים כָל מיני נִסְּיוֹנוֹת, ובפרט בשְׁמִירַת עֵינַיִם, ומְנַסִּים לִשְׁמֹר וח"ו נִכְשָׁלִים, וְשׁוּב מְנַסִּים וְנִכְשָׁלִים ח"ו, אֵין זוֹ שום סִבָּה כלל וכלל לְהִתְיָאֵשׁ. וכמובן שצריכים להתחרט ולהמשיך המלחמה עד שמנצחים, וּכפי שכְבָר אָמָר הֶחָכָם, הָעִקָּר לֹא לְהִתְיָאֵשׁ מִנִּסְּיוֹנוֹת כְּושְׁלִות, אֲפִילּוּ שֶׁנִּכְשַׁלְנוּ וּפָגַמְנוּ ח"ו, אִם יש תְּחוּשָׁה שֶׁל "אוֹי מָה עָשִׂיתִי" והִרְהוּרֵי חֲרָטָה, זֶהוּ סִימָן שֶׁהוּא בדֶּרֶךְ הנְכוֹנָה, כֵּיוָן שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ לו חֲרָטָה עלַ החֵטְא, אֶפְשָׁר לו לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה שלמה, אֲפִילּוּ שֶׁהַכִּשְׁלוֹנוֹת רַבִּים עַל הַנִּצְּחוֹנוֹת ח"ו, שׁוּב גם אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל ולהצליח. מְסֻפָּר עַל תַּלְמִיד שֶׁהִגִּיעַ לִשְׁאוֹל אֶת רבו (א' מצדיקי הדור) עצה מה לעשות כְשָׁנכשל הַרְבֵּה בשמירת עינים, שָׁאַל אוֹתוֹ הָרָב הַאִם יֶשׁ מִקְרִים שֶׁמְנַצֵּח, עֲנָה לּוֹ הַתַּלְמִיד, אָנִי נִכְשָׁל הַרְבֵּה וְנִצְחוֹנוֹתָּי מוּעָטִים, עֲנָה לּוֹ הָרָב בִּזְכוּת נִצְּחוֹנוֹת מֵעַטִים אֶפְשָׁר לְנָצֵחַ לְתָמִיד, רַק תַּמְשִׁיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לְנַצֵחַ, אֵין אָנוּ מְצֻוִּים לְנָצֵחַ, והמשיך להסביר: אָנוּ מְצֻוִּים לְהִלָּחֶם עִם הַיֵּצֶר עָל מְנָת לְנָצֵחַ, אבל הַנִּצָּחוֹן תָּלוּי בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מְיֻחֶדֶת שֶׁלּא כָּל אֶחָד זוֹכֶה בָהּ "מִיד", וכְּדֵי להצליח ולֹא לְהִכָּשֵׁל, ולקבל הס"ד הזאת, צָרִיךְ לַעֲמוֹד עַל הַמִּשְׁמָר בלי הפסק, ולהתפלל מעומק הלב, להתעורר לעמוד ולהתחנן לפני שוכן מרומים שירחם ויחוס על נפשנו. וְלֹא לִחְיוֹת בַּתְּחוּשָׁה שֶׁל "אֲנִי כבר בְּסֵדֶר", אֵלָא לָדַעַת שֶׁתָּמִיד יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת שֶׁל כִּשָּׁלוֹן וּנְפִילָה ח"ו. מש"ה אסור להכניס עצמו לשוּם מצב שֶׁל ניסיון שֶׁשָּׂם יֵשׁ אפילו סִכּוּי קטן שׁיוכל להֶיכָּשׁל בנִסָּיוֹן, כמ"ש חז"ל אין אפוטרופוס לעריות (חולין דף י"א) וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ. (אבות ב) להשיג הקדושה צריך יגיעה רבה. הנה תפִלָּה קצרה שכִדי לְהִתְפַּלֵּל בכוונה גדולה בכֹּל יוֹם (ובעת הצורך אפי' כמה פעמים ביום) לְהִתְחַנֵּן לָּד' יתברך מעומק הלב שיעזור לו הקב"ה להצליח לא ח"ו להיכשל, ולהשיג הקדושה והכוח לזה מלמעלה. אבינו שבשמים רַחֶם נָא עָלי וזָכֵּני לִשְׁמֹר אֶת עֵינַי, לְבַל אֶרְאֶה מַרְאוֹת זָרִים ואסורים שֶׁל דְּבָרִים שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנְךָ, כִּי בְּלִי עֶזְרָתך מִן השָּׁמַיִם אִי אֶפְשָׁר לִי לְהַצְלִיחַ נגד יצרי וְשלֹא אֶרְאֶה וְלֹא אֶשְׁמַע דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן אֲפִילּוּ בְּשׁוֹגֵג וּבְלִי כַּוָּנָה, וְיִהְיוּ נָא עֵינָי וְאָזְנַי וְלִבִּי מְקֻדָּשׁוֹת רוֹאוֹת וְשׁוֹמְעוֹת רַק דָּבָר מִצְוָה וְלא שוּם דבר אחר, וּתקבל תשובתי וּמחוֹל לִי על מָה שֶׁרָאִיתִי וְשָׁמַעְתִּי וּפָּגמתי שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנְךָ, ועֲשֵׂה שֶׁיִּהְיוּ נִשְׁכָּחִים מִמֶּנִי לגמרי במהרה. {הָרוֹאֶה דָּבָר עֶרְוָה לְפָנָיו וְאֵינוֹ זַן אֶת עֵינָיו מִמֶּנוּ "זוֹכֶה וְרוֹאֶה פְּנֵי שְׁכִינָה"} (דרך אֶרֶץ זוּטָא) הכל ליקטנו בקיצור מדברי חז"ל בכדי לעורר ולחזק עם ישראל הנמצאים בכל מקום שהם "בשמירת עינים אמיתים" כדי שנוכל להוסיף שמחתנו, בלימוד תורה, בתפילות בתחנונים במצות, ובדקדוק המצות, בהשתוקקות ובציפייה, להביא הרגע הגדול, ולהתכונן כיאה וכראוי לקראת ביאת משיח צדקנו שיגאלנו במהרה גאולת עולם אמן ואמן! יה"ר מלפני אבינו שבשמים שלא תצא שום תקלה על ידינו. קדושת עם ישראל, היא יסוד היסודות של כל הבריאה כמ"ש (שמות פ' כה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ורש"י ז"ל מפרש ועשו לשמי בית קדושה. חז"ל דורשים על הפסוק הזה, ושכנתי בתוכה לא נאמר, אלא בתוכם, בלב של כל אחד ואחד. שכל לב יהודי תמיד יהיה מלא קדושה וטהרה, דהיינו לפרוש מהתאוות, להתחזק: בשמירת המחשבה בשמירת עיניים בשמירת הברית ללמוד ולהתפלל בכוונה ולהדר בצניעות. כתוב במסילת ישרים (פ"א) כשהאדם מתעלה, [ברוחניות] העולם מתעלה עמו. וע"י מעשינו הטובים אנחנו גורמים שהקב"ה ישכון בייחד אתנו בעולם הזה השפל החומרי. וכך בונים "הבית של קדושה" ע"פ המעשים טובים שלנו, על ידי כבישת היצר, ע"י לימוד התורה, ע"י התבודדות, ע"י דקדוק המצות, תכלית יצירת העולם היא שיהא להקב"ה דירה בתחתונים, כלשון חז"ל: הקב"ה ברוך הוא "נתאוה" שיהיה לו דירה דווקא בתחתונים, אצל אנשים פשוטים כמונו, שיש להם יצר הרע, ובפרט היצר הרע הידוע שמנסה להכשיל אותנו לדברים של היפך הקדושה, ובכל זאת אנחנו מתגברים עליו, וחיים, חיים של קדושה וטהרה, דבר כזה יש רק בעולם המגושם הזה. וכשאנחנו מתגברים ומצליחים לנצח המלחמה הגדולה, ולחיות חיי צניעות, חיי קדושה וטהרה, זה השמחה הכי גדולה להקב"ה. מסופר על הגר"א מווילנא זצ"ל שכל פעם שהיה צריך לצאת לרחוב הוא למד 13 פעמים איזה פרק במסילת ישרים, כדי שלא יכשל ברחוב במראה אסורה, וזה הי' בזמנו, ק"ו בזמנינו. ובספרו אבן שלמה (פ' כא) כותב: הקדושה צריך "יגיעה רבה" להשיגה! מסופר על הרבי מלובלין זצ"ל שהיה תלמידו של ר' אלימלך מלוזנסק זצ"ל, פעם אחת נכנס הרבי מלובלין לרבו ר' אלימלך וראה רבו יושב ומתאנח וגונח, והי' מאוד בצער, ונתבהל מצער רבו, (דבר שאף פעם לא ראה אצל רבו) ושאלו ילמדנו רבינו, מה זה ועל מה זה מצטער רבינו? השיב לו, איך לא אצטער ולא אדאג אחרי שבאה עבירה לידי? אחרי ששמע המילים האלו יוצא מפי הק' של רבו, הוא השתוקק לדעת על איזה עבירה מדובר? והשיב לו ר' אלימלך בשברון רוח, שנכשל והפסיק בדיבור באמצע התפלה "בשיחת חולין", אחרי שכבר התחיל הודו (נוסח ספרד) מתי זה היה? כשבאתה אשה לפניו ובכתה במר נפשה כי בתה מקשה לילד, והפסיק באמצע הודו לשאול אותה מה שמה ושם בתה היולדת, כדי שיוכל להתפלל עליה, רק זה היה כל הפסק בדיבור בשעת התפלה (בשעת הודו). ועל זה הצטער מאוד ר' אלימלך ומתאנח וגונח. (הלוואי אצלנו רק עבירות כאלו) אז רצה להרגיע את רבו, והרבי מלובלין שאל אותו: הלוא מדובר כאן בפיקוח נפש ממש, ואז הלא הכל נדחה? וחשב שירגיעו בכך, אבל ר' אלימלך לא קבל דבריו ולא נתקררה דעתו. שוב אמר לו הרבי מלובלין: שבאמצע הודו הרי מותר ע"פ דין להפסיק, מפני שזה לפני ברוך שאמר, אמר לו ר' אלימלך אע"פ כן הוא עבירה, יען כי ע"פ נוסח אשכנז בהודו אסור להפסיק, וסוף כל סוף ר' אלימלך לא קיבל שום תנחומין מתלמדו, והצטער על זה מאוד, ואמר איך יתכן שיצא מתחת ידו מכשול גדול כזה באמצע התפלה ואמר הלוואי שיקבלו תשובתו בשמים על חטא זה. על זה אמר הרבי מלובלין: שצריכים ללמוד מזה, איך להיות "ירא חטא" ולדאוג ולהצטער אפ' על נדנוד עבירה ח"ו, וצריך לשוב עליה בתשובה שלמה לפניו יתברך שמו (אוהל אלימלך סי' רצ"ד) מסופר (בילקוט שמעוני קסא) רבי מתיא בן חרש היה יושב בבית המדרש ועוסק בתורה, והיה זיו פניו דומה לחמה וקלסתר פניו דומה למלאכי השרת, משום שמימיו לא נשא עיניו לאשה בעולם. פעם אחת עבר השטן ונתקנא בו, ואמר אפשר אדם כמו זה לא חטא? אמר השטן לפני הקב"ה ריבונו של עולם, רבי מתיא בן חרש, מה הוא לפניך? אמר לו צדיק גמור הוא, אמר לפניו השטן תן לי רשות ואנסנו, אמר לו הקב"ה אין אתה יכול לו, אף על פי כן אמר לו הקב"ה לשטן לך, הלך ונדמה לו השטן כאשה יפה שלא היה כדמותה מעולם, עמד לפניו, כיוון שראה הצדיק אותו הפך פניו ונתן לאחריו. שוב בא ועמד על צד שמאלו, הפך פניו לצד ימין, היה מתהפך לו מכל צד, אמר מתיא מתיירא אני שמא יתגבר עלי ויחטיאני. מה עשה ר' מתיא בן חרש? קרא לתלמיד שהי' משרת לפניו ואמר לו לך והבא לי אש ומסמר, כיון שהביאם הבעירם באש ושרף את עיניו, כיוון שראה השטן כך נזדעזע ונפל לאחוריו. באותה שעה קרא הקב"ה למלאך רפאל, השר בשמים הממונה על הרפואות ואמר לו, לך לרפא עניו של רבי מתיא בן חרש, בא רפאל ועמד לפניו, אמר לו מתיא מי אתה? אמר לו אני רפאל המלאך ששלחני הקב"ה לרפאות את עיניך, אמר לו הניחני מה שהיה היה, חזר לפני הקב"ה ואמר לו כך אמר לי מתיא, אמר לו הקב"ה לך ואמור לו אני ערב שלא ישלוט בו יצר הרע. ומיד רפה אותו המלאך רפאל. על הפסוק לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וגו' (תהלים קמה) י"מ להודיע את גבורות עצמו, עד כמה באפשרותו לנצח את יצרו, כי אין נותנים לאדם יצר הרע למעלה מכוחו לנצחו, שאז ח"ו אין בחירה, וישנם אנשים כאלו שמתייאשים, וחושבים שכבר פגמו כ"כ הרבה עד שאין בכוחם עוד כבר לשנות טבעם, כל זה הוא שקר וכזב, כי לעולם לא יתנו לו מן השמים ניסיון שאין בכוחו להתגבר עליו. סיפור נפלא יהודי אחד עלה באחד הימים לאוטובוס ציבורי בדרכו ליעד מסוים. בעלותו לאוטובוס התיישב באחד הספסלים הקדמיים, אלא שהיות וכמה נשים התיישבו בספסלים שלפניו והוא היה תמיד זהיר מאוד בשמירת עיניים, כדברי רבותינו (נדרים כ:) ״כל הצופה בנשים סופו בא לידי עבירה", אז מיד קם ממקומו והתיישב באחד הספסלים האחוריים של האוטובוס. במהלך הנסיעה נפלה עליו תרדמה והנה הוא רואה בחלום, כיצד מישהו צועק לעברו: "קום מהר! מתחת לספסל אשר אתה יושב עליו יש חומר נפץ ( (bombקום מהר! מה לך נרדם"! הלה התעורר מיד בפחד ובבהלה, והחל לבדוק מתחת לספסל האם אכן הדברים נכונים, או שמא סתם חלום הוא. לתדהמתו ראה מתחת לספסל בו ישב חבילה חשודה. נורא ואיום – חשב בליבו – המצב לא פשוט. חיש מהר רץ בבהלה אל הנהג, והודיע לו שישנו חפץ חשוד באוטובוס (bus) כמובן שהורידו מיד את כל הנוסעים ומיד הזעיקו למקום חברה לפירוק המטען. לאחר בדיקת החבילה התברר בוודאות שאכן מטען חבלה הוא זה, ומיד החלו בנטרול המטען. לא עבר זמן רב ונזדמן האברך לביתו של הסבא קדישא האדמו"ר רבי ישראל אבוחצירא זיע"א והנה, עוד לפני שהספיק האברך לפתוח את פיו ולספר לאדמו"ר על הנס שארע, קרא בקול לעברו האדמו"ר הקדוש ואמר לו, אשריך שבזכות שמירת העיניים שלך הצילו מן השמים אֶת כל הנוסעים מגזירה קשה. עכשיו אחי היקר: נא ונא עצור לרגע אחד וחשוב והתבונן! מה גודל כוחה של שמירת העיניים? ומה שכרה של אותם בחורים ואברכים - הצדיקים השומרים על עיניהם בקדושה וטהרה במלחמות תמידי, נגד יצרם (הבוער כאש) .

עידו

גם החרדים עושים לפעמים דברים טובים

שכר הלימוד?