ח"כ שמחה רוטמן מעדיף לשמור על שתיקה בקשר לפסק הדין התקדימי שניתן בשבוע שעבר בו בג"צ פסל חוק יסוד, הוא מתאר לסרוגים במה הוא כן מתעסק בעת המלחמה, ומהי דעתו על הצינזור של הקריקטורה שהסעירה את המדינה ואת החובה לשאול שאלות קשות.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(צילום: למי עזוז)

את הראיון אנחנו פותחים בנסיון להביא את הקול שמתנגד לפסקי הדין התקדימיים של בג"צ, הקול שזועק על כך שלא יתכן כי המילה האחרונה במדינת ישראל היא של מערכת המשפט הקול שלא קיבל הדהוד בכלי התקשורת, ומי שכן ניסה להביא את הזעקה שלא נזעקה בצורה של קריקטורה קיבל מיד מכתב איום להסרה. הציבור התומך ברפורמה לא קיבל ביטוי לרמיסת הדמוקרטיה ברגל גסה בידי הבג"צ.

"חבל שבית המשפט העליון לא התעלה לגודל השעה"

ובכל זאת ח"כ רוטמן לא רוצה להכנס לדיון ואף מפתיע עם כיוון של הסכמה והידברות "לאף אחד אין ספק מה העמדה שלי ושל חברי בקואליציה ולמען האמת גם העם כולו רוצה זאת, נדרש תיקון מאד מאד משמעותי במערכת המשפט, צריך לעשות זאת בהסכמה והידברות בקשב והבנה של הפערים, ונצליח לעשות זאת בהסכמה כי זה מה שנדרש. זו לא מחלוקת שנדרש התיקון. מה שכן, העובדה שאנחנו כנבחרי ציבור מעדיפים לדבר אחדות ואיחוד הכוחות מול החמאס לא אומר שנושא המשפט לא חשוב, צריך להתמקד עם מה שדחוף, חבל שבית המשפט העליון לא התעלה לגודל השעה כמו שהיה מצופה מכל רשות שלטונית".

רוטמן עובר להגן על חופש הביטוי שהוא בדרך כלל נשמת אפו של הבג"צ "אני חושב שהסיטואציה של אותה קריקטורה שעיצבנה אנשים, בצדק או שלא בצדק זה לא משנה, העובדה שהיועמ"ש של הנהלת בתי המשפט, ניסה לצנזר קריקטורות במדינת ישראל אין לזה מקום, זה אסור שיקרה, זו בדיוק הסיבה שחשבתי שבית המשפט לא צריך להתעסק עם הפסק הזה עכשיו, מה הם רצו? שהציבור ישתוק? שלוחמים לא יתבטאו? שולחים לי תמונות מעזה של לוחמים שמתנגדים לפסק הדין.

לבית משפט אסור לצנזר שום דבר, אין לו שום סמכות לכך בחוק, כשהייתי בתנועה למשילות ודמוקרטיה דרשנו שהנהלת בית המשפט לא תצנזר שיח ברשתות החברתיות, הייתה התחייבות ברורה שהם לא עושים את זה יותר, ופה נעשתה הידרדרות חזרה וזה חמור ביותר. חופש ביטוי איננו נתון לשיקול דעתו של הנהלת בתי המשפט".

"מי שבוערת לו עמדתי יש לי שני ספרים בנושא, זה לא חייב להיות באולפן סרוגים"

בתחילת דבריו, רוטמן דיבר על הסכמה והידברות, קצת שונה ממה שהיה לפני ה-7.10, שאלתי אותו אם לא עברה לו המחשבה בראש שאולי רפורמה אבל לא בכל מחיר?

"אחים לנשק האמיתיים שלוחמים זה לצד זה לא כמותג, ולא כשם ארגון, ולא עם קידומי מכירות, ולא באנרים ופליירים, האחים לנשק האמיתיים לא מוכנים שיפרידו בניהם, אין קונים לסחורת השנאה".

אני מקשה שלאור הכישלון, אולי היה כדאי לתת דגש על הבחירה לוועדת שופטים ושוב רוטמן מחליט שלא להגיב בנושא "ההתמודדות עם פסק הדין ותוצאותיו זה לא הזמן לעסוק בו, גם אם התומכים שלו רוצים לשמוע את זה, הניצחון על החמאס, גם אם הם מבינים שנדרש תיקון יסודי, זה שלא מתעסקים עכשיו זה לא אומר שזה לא חשוב, לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים, מי שבוער לו מה עמדתי בנושא מערכת המשפט והתיקונים הנדרשים יכול לקרוא את שני ספרי בעניין, זה לא שאם הוא לא יקבל זאת באולפן סרוגים הוא לא ידע מה עמדתי בכנסת, בית המשפט לא התעלה לגודל השעה ונתן פסק דין עם פוטנציאל פילוג בזמן מלחמה, גם אם גוף שלטוני לא פועל באחריות אני מעדיף לפעול באחריות".

(צילום: למי עזוז)

"המשפט הפלילי לא נותן מענה משפטי ראוי לטרור"

אנחנו עוברים לסוגיה של הקושי בהפללת מחבלי הנוח'בה האם אנחנו מכוסים מבחינה משפטית? "בשביל סוגיית מחבלי הנוח'בה, הקמנו ועדה חסויה, אנחנו מטפלים בנושאים שונים של חקיקה, צריך לקחת את הסוגיה הזו באופן רחב יותר ולשאול אולי המשפט הפלילי לא מתאים לעיסוק בטרור בכלל בוודאי שלא במחבלי הנוח'בה שהוא דוגמא, במיוחד באירוע קיצון כמו ה-7.10, זה מתחיל בביורוקרטיה משפטית ודיני ראיות וגם לדוגמא מישהו דמיין לעשות תסקיר מבחן לקטין שנכנס כמחבל נוח'בה.

מדינת ישראל צריכה לגבש מכניקת פעולה אחרת והיא תלויה בהתפתחות המלחמה ולכן זה ברמת עבודת המטה לשמור את האופציות פתוחות אבל לדעתי זה לא הזמן לנהל עכשיו משפט לפני שגובשו הכלים המדוייקים. אולי חלק כן נשפוט על פי המשפט הפלילי, אולי יצטרכו לנקוט מנגנונים אחרים, ואולי אפילו ערכאה מיוחדת כמו שעשו במשפטי נירנברג. חשוב שנעשה את עבודת המטה בצורה נכונה, שכל השיקולים מובאים לשולחן, השיקול המשפטי, יחסי חוץ והתאמת המשפט הפלילי טרור.

רוטמן מדגים את הבעיה "היה פיגוע בכניסה לירושלים ע"י מחבלים שהיו כבר בכלא הישראלי ומה השתנה אחרי זה? האם זה היה נכון לשפוט מחבל לעשר שנים ואז זהו להתראות לך לפיגוע הבא. הוא הפך להיות פחות מחבל? אולי היה צריך לוודא שההסתה לטרור מקבלת טיפול מתאים? צריך טיפול הוליסטי בטרור של מחבלי הנוח'בה.

"בוועדת החוקה הכל עובר בהסכמה מלאה של האופוזיציה והקואליציה"

מתמחים וסטודנטים שמשרתים במילואים וזועקים כי מבחני הלשכה וההתמחויות לא התאימו את עצמם לחיילים, רוטמן מאשר כי גם שם יהיו שינויים "היום (ב') יש דיון חוק בהצעת חוק ממשלתית לקיצור תקופת ההתמחמות, בנוסף יש הצעת חוק פרטית שלי שמייצרת מועדים מיוחדים של מבחני לשכה והקלות משמעותיות בחומר, יש מתווה שמחכה לאישורו של משרד המשפטים".

"בנושא הזה אני מאד מקווה שנייצר משהו מוסכם על כולם, הועדה כך מתנהלת הכל עובר בצורה מוסכמת ומתואמת באופוזיציה ובקואליציה, המצוקה מהשטח גם מהסטודנטים, גם מהמתמחים, גם מנשות המילואימניקים צריכה לקבל מענה. אנחנו כמפלגה מובילים את הטיפול במילואים, ממשלת ישראל אישרה את המתווה שהציג שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שבאה לתת מענה למשרתי המילואים, 9 מיליארד, שסביבו ייתפר הכל, נוכחנו לראות שלמשרתי המילואים שמוסרים ומסכנים את חייהם, ההוקרה במילים ותקציבים היא קריטית"

"מאיפה החוצפה לדבר ככה"?

לגבי הסוגיה של המגזר הדתי לאומי סובר רוטמן "המגזר הדתי לא מקבל מספיק ייצוג, היום מבינים שהחמאס רוצים להרוג אותנו בלי קשר למי שאנחנו. השיח שמשסה לגופו של אדם ולא לגופו של עניין כבר לא רלוונטי. שמעתי ביום שחוסל סלאח אל ערורי את ראש השב"כ לשעבר שאמר כי "הציונות הדתית יותר מסוכנת ופועלת בשיטות של דאעש וחמאס" זה מדהים אותי שעדיין מדברים ככה.

הציבור רואה מי נמצא בחזית ומי מוסר את הנפש, לא צריך שתהיה תקרת זכוכית מעל כל כיפה, כל מי שמוסר את נפשו וחוזר הביתה בין אם הוא מגבעת שמואל או מגבעה אחרת לא יקבל יחס מזלזל. ניסו היום לייצר סכסוך כמה כסף מקבלים מרכזי החוסן ביהודה ושומרון מול מרכזים אחרים, הרי זה ילדים שמקבלים בקבוקי תבערה בדרך לבית ספר ביום יום. מאיפה החוצפה לדבר ככה? אני חושב שרוב הציבור לא בשיח הזה, העם לא שם ואסור שיחזור לשם".

"חמאס מחלק את המזון ובכך שוב מבסס את השלטון שלו ברצועה"

מהו היום שאחרי? מהו ניצחון לדעתך?

"אסור לעצור את צה"ל עד לניצחון המוחלט. אסור לעצור. יש אנשים שמנסים לייצר את הדיון על היום שאחרי, אנחנו רחוקים משם, צריך לדבר על מה שקורה עכשיו ויש לנו תומכים נאמנים בכל העולם, מייק פנס, סגן נשיא ארצות הברית לשעבר, הגיע לבקר בארץ שאלו אותו מה עם הפסקת האש? הוא ענה ב-6.10 היינו בהפסקת אש, אל תחזירו אותנו לשם.

צריך לוודא כי מטרות המלחמה מושגות עוד לפני היום שאחרי, ציר פילדלפי חייב להיות בידיים שלנו, שלא נרוקן את הרצועה מכלי נשק ומחבלים ומהצד השני יזרמו חדשים, זה הבסיס. שיהיה חיץ ברור וחד בין מה שיש בעזה לבין הישובים שלנו. וגם פירוק היכולות השלטוניות של חמאס, ציוד הומניטרי מי שצריך לחלק אותו זה צה"ל ולא חמאס, החמאס בונה יכולת שלטונית כי הוא מחליט כמה כסף יקבל כל אזרח כמה אורז וכמה קמח, ולכן כל אזרח חייב כרטיס של החמאס כדי לקבל אוכל וככה הם מגייסים אנשים. אלו דרישות מינימום לא ליום שאחרי אלא לעכשיו כדי שנוכל לעבור לשלב הבא. אסור לעצור בשום פנים ואופן עד שהיעדים יושגו, ואז אפשר לדבר על פרוז הרצועה ועוד".

"חובה לשאול שאלות, אין פרות קדושות"

לקראת סיום, מביע רוטמן אופטימיות "אני אופטימי, יש אחדות דעים מדהימה בממשלה בקשר למטרות המלחמה, מותר להתווכח, הקבינט האחרון לא התפוצץ על מטרות המלחמה. אבל אני חושב שמדינת ישראל צריכה לעבור לשלב שבו מותר לשאול שאלות, הגענו לארועי שמחת תורה כי לא שאלו מספיק שאלות. אורית סטרוק שאלה שאלות ולא קיבלה תשובה, גם אנחנו שאלנו שאלות על מימון הרוצחים דרך הרשות הפלסטינית, צריך לשאול את השאלות האלו. והמציאות הזאת שאמר מישהו שהחמאס מורתע, לא צריך לקבל את זה, צריך לבדוק".

"עד שנחשף שעבדו על הציבור"

"היום השתנתה האווירה מבינים יותר שצריך לשאול שאלות ולא לברוח מהן, לא לקבל כל נתון שנאמר ולא לתת לקונספציות הישנות לעוור אתכם. במפלגה אצלנו, תמיד היינו בפוזיציה הזו, הנודניקים ששואלים שאלות קשות. בממשלה הקודמת ישבתי בוועדה ושאלתי מדוע אושרה הלוואה לרשות הפלסטינית חלף הכספים שקוזזו? ישבנו על המספרים עד שנחשף שעבדו על הציבור – אמרו שמקזזים לרשות ובעצם שילמו.

לא לוותר על כלום, לוודא שהפיקוח גם על ההצטיידות של צה"ל וגם בהערכות המודיעינית אין פרות קדושות אין שאלה שאסור לשאול, מי שמנסה לסתום את הפה של נבחר ציבור לא משרת את הדמוקרטיה ולא את השקיפות ולא את ביטחונה של מדינת ישראל"

בסיכום הדברים אני מזכירה את הספר, אוזו ומוזו מכפר קקרוזו שני אחים שבגלל מריבה טיפשית בנו בינהם חומה ענקית ולא נתנו לצאצאיהם להסתכל מבעדה, ערמות של פחדים נערמו על החומה עד שילד וילדה קטנה נפגשו, "שילמנו מחיר כבד על המציאות הזו, מי זוכר שבמוצאי שמחת תורה היה אמור להיות אירוע אלים בתל אביב? אנחנו כבר לא שם ומקווה שלעולם לא נחזור לשם".

 

צילום: למי עזוז | עריכה: ידידיה כהן | הפקה: אשר רוט