הצייר אור רייכרט הגיב היום (שישי) לסערה סביב הקריקטורה שפרסם בעיתון "שביעי", בה נראית הנשיאה אסתר חיות תוקעת דגל של בג"צ בגבו של חייל שרוע. בדבריו הביע ביקורת על ההחלטה להסיר את הקריקטורה מהעיתון, וטען כי מדובר בפגיעה בחופש הביטוי.

"כורי פחם היו נוהגים לקחת איתם למעמקי המכרות כלוב עם ציפור קנרית קטנה וצהובה. הכורים היו מורידים את הכלוב לפני שהיו נכנסים לעומקים שונים במעבה האדמה" כתב רייכרט בפייסבוק. "הסיבה הייתה לבדוק אם ישנם גזים רעילים שעלולים לפגוע בהם, והדרך היחידה היא לבדוק עם יצור חי יכול לשהות באותו המקום".

"חופש הביטוי הוא ערך אנושי עליון, מכיוון שרק בזכות חופש הביטוי, אנחנו יכולים להגיע לעומקי מחשבה ויצירה על ידי החלפת דעות באופן שאינו פוגע באופן אלים פיזית בצד השני, וכך לעשות את העולם טוב יותר" הוסיף. "חופש הביטוי, למרות השם החביב והחיובי, הוא בור צואה רותחת ומבעבעת שנמצאת מתחת לאדמה בעומקים רעים וקשים. סטיגמות, הומור שחור, גזענות, ביקורת, קללות ושפה גסה, נאצות, דעות מטורללות, תעמולה, פרסום, חצאי שקרים וכל מה שנכלל תחת ההגדרה "אמנות", כולל פורנו קשה (בארה"ב)".

לדבריו, "כמו שאר מיצי הזבל המהבילים לעייל, גם קריקטורה היא לא נעימה. קריקטורה היא טור דעה מצויר. כל אלמנט בקריקטורה הוא בעל משמעות. אבל ברגע שאמנות עוזבת את האמן, היא נתונה לפרשנות סובייקטיבית לחלוטין, וכל אחד יכול לפרש את הקריקטורה כרצונו".

"קריקטורה היא אחד הביטויים הגבוהים של חופש הביטוי. מתוך וויזואליה גרוטסקית, דמיונית וסוריאליסטית, קריקטורה מוציאה רגשות עזים ופנימיים, שיושבים על רבדי התודעה השונים של האדם" הסביר רייכרט. "הקריקטורה מספרת סיפור שהוא ביקורת תוך המחזה ויזואלית. אדם צריך להיות בקיא בפוליטיקה, אקטואליה, היסטוריה, ידע כללי ועוד, כדי להבין קריקטורה, ובעל דעה כזו או אחרת בנושאי פוליטיקה כדי להתחבר, להבין, לצחוק או להתעצבן מהקריקטורה".

"יש כוח גדול באמנות פוליטית. בין אם בתעמולה, סאטירה, קריקטורות או צילום עיתונאי (זווית צילום אחת יכולה לספר סיפור שלם) ולהחדיר רעיונות שלמים לתודעה בצורה מהירה, חזקה וקצרה. אפשר להניע עמים שלמים עם תעמולה. אפשר להוציא מהם את הרע ביותר. גבלס וסטאלין הבינו את הכוח האדיר של תעמולה דרך מדיות המוניות. מצד אחד הם צינזרו את כל מבקרי השלטון ומצד שני, הם החדירו רק את המסרים שלהם. זה עבד. וזה מפחיד".

"וזה מה שיפה בחופש הביטוי. כל אחד יכול להפיץ את התעמולה שלו בכל דרך, כל אחד יכול לצעוק את מה שעל לבו. אלה יכולים לנסות לשכנע בטיעונים אלו ואחרים, ואלה יכולים גם כן. ואפשר להגיד את הדברים הכי רעים, נוראיים, קשים, מטורללים ופוגעניים" המשיך. "אבל ברגע שהשלטון מצנזר חופש ביטוי, זה הגבול. זה המקום בו המדינה הופכת ממדינה דמוקרטית בעלת חופש ביטוי, לדיקטטורה שמחליטה מה מותר להגיד ומה אסור, על בסיס הצד המחזיק בכוח".

"הקריקטורה שלי התייחסה, בין היתר, להשתלטות הסופית של בג"ץ על מדינת ישראל, והיא הוכיחה את עצמה בו במקום. המדינה שלנו הופכת לדיקטטורה, תוך כדי מלחמה, וכהוכחה לכך, הורידו הוראה לצנזר. בלי סמכות ובלי רשות, בלי צו מניעה ובלי כלום. סתם פקיד שבא לו" סיכם רייכרט. "אני לא יודע אם זה היה נכון או לא נכון לפרסם את הקריקטורה, אבל אני כן יודע שהקנרית מתה, ואנחנו ממשיכים לחפור".