כפי שלמדנו לצערנו זה עתה, התעלמות מבעיות קשות, אינה גורמת להעלמותן, ורק מחמירה את המשבר שיגיע בבא היום. הדבר נכון לא רק בסוגיות של בטחון. בישראל חיים מעל ל 560,000 אזרחים המוגדרים 'חסרי דת'. מדובר לרוב בעולים ממדינות ברית המועצות לשעבר, שהגיעו  ארצה מכח חוק השבות. אמנם, הם גדלו במשפחות בהן רק האב או הסב יהודים, אך יותר מ 90% מתוכם מגדירים את עצמם כיהודים וחלקם גם שומרי מסורת. עולים אלו מהווים שותפים פעילים בחברה הישראלית – הם משרתים בצבא, ותורמים לתרבות, למדע ולכלכלה.  

חלק מן העולים וילדיהם ה'צברים', אפילו אינם יודעים שהם אינם יהודים על פי ההלכה, ומגלים זאת רק כאשר הם באים להרשם לנישואין ברבנות. בשל מגבלות החוק שאינו מאפשר נישואים בין 'חסר דת' ליהודי, הם נאלצים להנשא בחו"ל. אבל, מכיון שרבים מהם דווקא מעוניינים בחתונה יהודית, הם עורכים במקביל גם חתונה מסורתית, שבה חוץ מבעלי השמחה ועורך החופה הפיקטיבית, איש מהאורחים אינו יודע שאחד מבני הזוג אינו יהודי. כך, בעשור האחרון נישאו בחו"ל כ 20,000 זוגות ישראלים, בהם אחד מבני הזוג היה יהודי והשני/ה 'חסר דת'. 

מדובר בפצצת זמן חברתית – פלח ניכר של החברה הישראלית, הרואה עצמו יהודי וחי בשותפות גורל מלאה עם אחיו, אינו מוכר כיהודי בידי המדינה ובידי חלק גדול מאזרחיה, ואינו יכול להנשא להם ולהקבר עמם. אם היום מדובר בעולים ובבני דור 1.5 שמוכנים לבלוע את הגלולה המרה בהבלגה מסוימת, הרי שבעוד שנים מעטות, תמונה זו תשתנה באופן דרמטי. ילדיהם של עולים אלו, שיהיו ישראלים שורשיים, לא יסכינו לתפיסתם כנטע זר. סביר להניח שישראלים רבים – שביניהם עשויים להיות יוצאי חלצינו – לא ימנעו מלהנשא להם. 

הפתרון המתבקש הוא גיור, שיאפשר לאותם מאות אלפים להפוך ליהודים. אולם, בפועל, מספר המתגיירים בקרב יוצאי בריה"מ לשעבר, אינו עולה בממוצע על 1,500 בשנה. בעבר נעשו נסיונות להגדיל את מספר המתגיירים   – שהבולט שבהם הייתה הקמת פרויקט הגיור הצבאי 'נתיב' – אך הם לא הצליחו לשנות את התמונה העגומה. 'חסרי הדת' לא מיהרו להתגייר במערך הגיור הממלכתי, שכן הם נדרשים לאמץ אורח חיים דתי מלא ולשלוח את ילדיהם למוסדות חינוך דתיים, מה שאינו תואם את אורחות חייהם. מדיניות זו, מתעלמת מהמציאות החדשה וחסרת התקדים, בה חיים בקרבנו מאות אלפי אנשים המוגדרים כלא יהודים – אך בה בעת חשים כיהודים לכל דבר. 

בכדי לנהוג על פי רוחה של תורה, לעשות צדק עם מאות אלפי העולים ולמנוע נישואי תערובת המוניים, נדרש שינוי דחוף במדיניות הגיור. שינוי  שכזה נסמך על בסיס הלכתי איתן. לדוגמה, הרב נחום אליעזר רבינוביץ' פסק שניתן לגייר קטינים שלא הגיעו לגיל מצוות, אף אם הוריהם לא קבלו על עצמם שמירת מצוות מלאה. ניתן להקל גם בגיור מבוגרים על בסיס פסיקת הראשון לציון, הרב בנציון מאיר חי עוזיאל, לפיה אפשר לגייר אדם שקיבל על עצמו להיות יהודי והתחייב לשמור מצוות – גם אם עדיין אינו מקפיד בפועל על כולן. אכן, קיימות בהלכה גישות מחמירות, שדורשות הקפדה על אורח חיים דתי מלא מצד המתגייר בשעת הגיור. אבל, מי שבוחר להחמיר בקריטריונים לגיור ובכך דוחה גרים, מקל בנישואי תערובת, גורם בוודאות להתבוללות רחבת היקף בישראל בעוד שנים אחדות, ומזיק לחוסנה של החברה הישראלית. 

בכדי להביא לגיור המוני, יש צורך בשינוי רדיקלי במדיניות הגיור של המדינה ומוסדותיה. האם לא הגיעה העת להפסיק להתעלם מבעיית נישואי התערובת ומזעקת אחינו שבחרו לכרוך את גורלם בגורלו של העם היהודי?

ד"ר אסי קניאל

מנכ״ל 'עתים', המפעילה את רשת 'גיור כהלכה'