חגי לובר ספד: יצאת בני להכרית את הרוע המרוכז - סרוגים

חגי לובר ספד: יצאת בני להכרית את הרוע המרוכז

בהר הרצל מובא למנוחות, סמ"ר יהונתן לובר, תושב הישוב יצהר, שנפל בקרב בדרום רצועת עזה רצועת עזה. "עכשיו הוא לא רק הבן שלי, הוא הבן של כולכם, נהריה, רעננה, סעד ושדרות"

author-image
חגי לובר ספד: יצאת בני להכרית את הרוע המרוכז
  (צילום: אתר צה"ל)

בשעה זו מובא למנוחות בבית העלמין בהר הרצל בירושלים סמ"ר אלישע יהונתן לובר, תושב יצהר נשוי ואב לבת. הוא בנו של איש התאטרון חגי לובר תושב בית אל.

אמש קרא אביו של יהונתן לכל עם ישראל להגיע להלוויה: "מי שיכול ויש לו שעה פנויה ולא פוגע בשגרת חייו, זה יחזק אותנו".

צפו: הלוויתו של סמ"ר יהונתן לובר הי"ד

יהונתן לובר (24) מהישוב יצהר, לוחם חרמ"ש בגדוד 8104 בחטיבה 197, הוא בן דודם של הלל ויגל יניב הי"ד שנרצחו בפיגוע בחווארה. הוא גדל כאמור בבית אל, היה אברך בישיבת "רועה ישראל" בישוב יצהר, רכז נוער בישוב בעברו ועובד מועצה אזורית שומרון כסייע.

בפתח ההלוויה המשפחה ביקשה לנגן את ניגון הבעל שם טוב, אותו ניגון בו יהונתן נכנס לחופתו.

עוד חודשיים ללידה אתה בא!

אשתו של יהונתן, אביה, ספדה לבעלה בדמעות וכאב גדול כשאביה תומך בה: "יונתן שלי, האור שלי, המשפחה שלי, איזה לב, לב שלך, לב שלי, כמה אהבת את הארץ הזאת, היית מדבר עליה, הייתי מקנאה. לא ראית בעיניים רק ארץ ישראל, לא היית מוכן לחזור לפני שאתה עושה הכל, הכל. התנדבת להיות ראשון, תמיד ידעתי משהתארסנו ידעתי, התחננתי לפניך אל תמות לפני. תבטיח לי שיגעתי אותך אמרת לי את גיבורה. מי ינחם אותי מי? "

"מהרגע שחזרת הביתה נחמן שלנו לא היה עוזב אותך, איזה אבא, היית גאה בו היית מאוהב בו , היית אומר לי כל הזמן אני לא יכול, יום ראשון ביקשת שאעדכן אותך בכל דבר בהריון, כל כך רצית ילדים, רצית הרבה הרבה. נחמן למד למחוא כפיים, הוא גדל, אין אבא כזה"

"חיים שלי תודה תודה, היית הכל הכל הכל. בשבוע שעבר היה לי יום הולדת 22 התקשרת מעזה אמרת לי: "זו השנה הזוגית שלנו", אין לי זוג אתה לא פה, אמרתי לך איך אני אתקשר אליך ביום הולדת? אין לי מספר, שבוע הבא אמרתי לי: אל תדאגי נחגוג ביחד את היום הולדת, אין חגיגה, אני לבד, אתה לא פה. קניתי לך מתנות רציתי לשמח אותך, שתשמח, אמרת לי: "יש לי הכל!. משפחה זה הדבר שהכי משמח אותי". כמה דאגת לי, איך את מרגישה, את חולמת? את מגשימה? מה את רוצה לעשות בחיים? "

אביה לובר ליד קברו של בעלה יהונתן (יונתן זינדל/פלאש90)

"תתפלל שנצליח, רצית רק שמחה, שנכתוב בדלת "רק שמחה". כמה היה חשוב לך הקשר עם ה', רצית להיות קרוב, התאמצת, חיפשת, לא ויתרת, עכשיו אתה קרוב"

חיים שלי, תראה כמה יש לידך, תגיד די די כמה יתומים אלמנות, תגיד די די די, אי אפשר יותר, אתה יכול הכל אתה שם, מגיע לך הכל, תגיד להם שכולם יקומו כבר, עוד חודשיים ללידה אתה בא! אתה בא! אני לא הולכת לבד, נחמן לא יכול בלעדיך הוא שרוף עליך"

כל כך הרבה סיפורים, שנתיים זה לא מספיק, כל כך הרבה תכניות"

לאחר דברי האלמנה הספיד חמיו של יהונתן: "כולך פנימיות, נכנסת אלינו הביתה כולם התאהבו בך, נח לבריות אהוב, קורן, חסיד אמיתי בחיצוניות ובפנימיות, זכית לקיים בגוף ובנפש כאן את כל דברי הרמח"ל בדרכי החסידות. שנתיים דאגת והגנת על אביה יצאת להגן על הארץ, להגן על האור שימשיך להופיע ולהאיר. אל תפסיק. תמשיך להגן על כולם על אביה ונחמן ישראל והתינוק שבדרך, על עם ישראל ועל החיילים, אתה החולם והלוחם תשלח לנו גם החלמה ומחא ה' דמעה מעל כל פנים".

הספדו של חגי לובר, אביו של יהונתן:

דברי האב: "בני יהונתן, אני רוצה להספיד היום בארבעה קולות, קול אחד לבני האהוב, קול אחד לעם ישראל במיוחד ללוחמי צהל, קול אחד למנהיגים שלנו, וקול אחד למשפחה שלנו. זכינו בך, אתה ילד כל כך עדין כל כך בעל רגש, בלי גרם אחד של ציניות מכוערת, אתה שלא נוגע בסמאטרפון, אתה שנועדת להיות חולם ולא לוחם. מאז שמחת תורה הפכת להיות לוחם עז נפש, הבטנו בך בהשתאות. האסון בשמחת תורה חרט בנו שריטה גדולה מעולם לא אמרת השבת השחורה, השבת היא קדושה ולא קראת למלחמה מלחמה ארורה המלחמה אין צודקת ממנה, לא חיפשת אשים. בחדות של ילד רגיש שהאשם נמצא אך ורק ברוע של המחבלים השפלים. ידעת שהם השחורים הארורים ורק האשמים. השנאה המטורפת שגדלה לנו בחצר האחורית איבדו צלם אנוש"

"לא טייחת, לא שיקרת לעצמך, יצאת להיפרע מהשוחטים, לא רק כדי להגן, אתה יצאת, בני האהוב יונתן בשליחות מוסרית שאין נעלה ממנה, להכרית את הרוע המרוכז, הטוב והשלום לא קונים במילים אלא במעשים. יצאת להציל את החטופים האהובים שאנחנו כל כך אוהבים ומצדיעים לעמידת הגבורה שלכם. לפני שנכנסת לעזה, רבת עם המ"מ שלך להיכנס, שלחת הקלטה למשפחה ואמרת משפט שאנחנו גאים בו: "עכשיו תורנו" ככה בפשטות. תודה שסיכמת בשתי מילים רעות, אהבה ועוצמה".

"עכשיו הוא הבן של כולכם, נהריה, רעננה, סעד ושדרות"

עם ישראל אומר לנו משתתפים בצערכם, אני מציע משתתף בצערנו כי הוא כבר לא רק הבן שלי, אלא גם הבן של האמא מנהריה, בסעד, עלומים, רעננה. זה כל כך קשה, פאות גדולות וחיוך ענק הוא הבן שלכם. אבות ואימהות יקרים הוא האח, הנכד הנין שלכם מוגש לכם במגש של כסף. אני משתתף בצערו העמוק על מסירות הנפש של הבנים שלנו".

פה ליד הקבר צריך להגיד את זה, לפני שמחת תורה עברנו כולנו תקופה קשה, כל כך קשה, על השפה הבוטה, כלפי איש ואחיו. אנחנו הרגשנו שהעם שלנו מתפרק, באנו האויבים והזכירו לנו שאנחנו עם אחד. יונתו מיצהר ויוסף גיטרץ מתל אביב. אני יחד עם כל עם ישראל, חרדנו יחד מהדפיקות בדלת זו חרדה שכל כך הרבה אנשים מבינים אותה, הפחד שידפקו אצלך בדלת, אבל יותר מזה אני חרד מהיום שאחרי, הזאבים כבר מכינים ועדת חקירה ממלכתית שחצי מהעם לא יקבל אותה. אני קורא למנהיגים שלנו, תנו לעם להחליט העם יחליט את מי הוא משאיר את מי הוא ממליך. לא מספיק להגיד הגיע הזמן לאחדות"

"אם העם בחר שמאל ויוציא אותי מביתי בבית אל אני אלך, כי ככה בחר העם".

"יש לי נגב אני ארוץ קדימה"

"אין לנו שום טענה לצה"ל, הגיע אלינו קצין שסיפר לנו איך יונתן נפל בקרב, נלחם, הרגו כמה ארורים ואז הם עמדו להכנס למבנה ויונתן אמר לזה שהלך לפניו: לי יש נגב אני ארוץ קדימה. וההולכים ראשונה קיבלו כדור".

"מודים לכולכם שבאתם, מודים למי שבא להודיע לנו בעדינות, והחברים שלא יכלו להגיע, מי ינחם אותם?"

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
5 תגובות - 4 דיונים מיין לפי
1
מנוחתו בגן עדן...
מיכל עמר. | 27-12-2023 12:47
מנוחתו בגן עדן אמן אמן אמן.
2
3 נכדים של הרב שמואל יניב בהר הרצל לא נתפס
אריק | 27-12-2023 12:53
עוד לא עברה שנה מאז ליווינו את הלל ויגל והאסון של יהונתן אלישע היד . זה לא נורמלי שסבא קובר תוך פחות משנה שלושה חודשים. רבונו של עולם חייבים אנו ישועה מיידית
אמו היטיבה להתפלל
מורה בישראל | 27-12-2023 14:37
אנא ה' הושיעה נא!!
3
אמו היטיבה להתפלל
מורה בישראל | 27-12-2023 14:36
אנא א-דני הושיעה נא!!!!
4
אמו היטיבה להתפלל
מורה בישראל | 27-12-2023 14:37
אנא ה' הושיעה נא!!!