הרב דוד לייבל, ראש ישיבת 'תורת ודעת' ונשיא קהילת 'אחוות תורה', מתייחס לדיון אודות לימוד תורה מול שירות צבאי, ומערער על התפיסה הרווחת של הביטוי "תורה מגנא ומצלא".

במכתב שפרסם כותב הרב לייבל תחילה: "ותלמוד תורה כנגד כולם'. התורה היא נשמת אפנו ומקור חיינו, והגשמת תכליתה היא ללמוד ולקיים, כלומר לעשות את כל העניינים המחוייבים על פי תורה".

לגבי הסברא הרווחת בנוגע לביטוי 'התורה מגנא ומצלא' כתב הרב לייבל: ומה שאמרו חכמים תורה מגנא ומצלא' (סוטה כא) – א. בסוגיית הגמ' שם מוכח דמגנא רק על עצמו ולא על אחרים. ב. כדפי' רש"י היינו מגנא – מייסורים (ולא ממיתה, עיין מהרש"א) ומצלא – מיצר הרע. ג. מצווה אף היא מגנא, כמפורש שם, וממילא אם מבקר פצוע מלחמה או משתתף בלוויה הרי הוא בכלל אותה הגנה. ד. והעיקר, פשיטא שאין הכוונה שסומכין על כך למעשה לעניין הצלה, שהרי אין חולק שחובת כל אדם להציל עצמו בשעת סכנה ולהפסיק מלימודו בשביל כך, ואם נשמעת אזעקה לכולע צריך לפסוק ממשנתו ולרדת למקלט".

בסוף דבריו כותב הרב לייבל: "וכמו כן אין זה פוטרו מכל חובות ההשתתפות והנשיאה בעול", ומוסיף כי מי שתולה את ההגנה על עם ישראל בלימוד התורה, צריך לקחת אחריות על הטבח שאירע בשמחת תורה: "וממה נפשך, מי שתולה את ההגנה על הכלל בלימודו ופוטר עצמו בשל כך מחובות הציבור – צריך גם ליטול אחריות אישית על כישלון ההגנה, הן ביחס לטבח הנורא בשמחת תורה והן ביחס לקורבנות המלחמה הנופלים בכל יום ויום".