יוני אשר, שאשתו ושתי בנותיו נחטפו לעזה בשבת השחורה והוחזרו בפעימה הראשונה, בפוסט קורע לב. הוא משתף את שיחותיו עם אשתו ובנותיו הקטנות שלא הבינו מדוע אנשים רעים לוקחים אותם מביתם ואיך יכול להיות שאבא לא בא להציל אותן.

"דקות ספורות מהרגע בו פגשתי לראשונה את רז ואביב, ילדותיי הקטנות בנות 4.5 ו- 2.5 ועד לרגע זה, הן לא מפסיקות לדבר", משתף יוני. ""רז (ביתו בת 4.5): אבא, מזל שלא נסעת איתנו בטרקטור". אביב: "הרשע הרים אותי ובכיתי". רז: "אבא, פגשת את סבתא?" (שנרצחה)

אביב: "הרשעים לקחו לאמא את הטבעת". רז: "הכנתי לך ברכות ולא הרשו לי לקחת". אביב: "אבא, הרשעים בכלא?" רז: "אולי סבתא נפצעה?" אביב: "אבא, לא היית איתנו בטרקטור. "אני: "נכון.." אביב: "למה?"

"מחזיק את עצמי, אני עונה ברוגע ומסביר בסבלנות", כותב בכאב יוני. "כך אני במשך שבוע, צמוד אליהן, לא עוזב, רק מחבק. דורון, שהיא הגיבורה בכל הסיפור, החזיקה אותן 49 ימים בשבי עם עין אחת פקוחה בלילה שלא יופרדו.

הגוף והנפש של שנינו תשושים. אבל כרגע זה לא מה שחשוב, הסיפור עוד יסופר. כרגע חשובים אחינו ואחיותנו שעדיין מוחזקים בשבי".

בהמשך הפוסט כתב יוני על החטופים שהכיר שעדיין מוחזקים בשבי חמאס: "גדי מוזס (79) מהמבוגרים שבחטופים, לו רז ואביב קוראות "סבא גדי" כי הוא בן זוגה של חמותי ז"ל מזה 20 שנה. אבא, סבא, אח, שאיבד את זוגתו שאהב כ"כ, וכעת הוא עוד שם, חטוף.

כפיר ביבס (11 חודשים) הצעיר שבחטופים, התינוק המתוק שאי אפשר לישון בלילה בגלל שהוא ואחיו אריאל מוחזקים שם בשבי, לאחר שסבא וסבתא נרצחו ואמא ואבא נחטפו. בלתי נסבל, בלתי מתקבל על הדעת.

כולם מגדול ועד קטן, הם אחים ואחיות שלנו, הילדים שלנו, התינוקות שלנו, מי היה מאמין שייחטפו? אסור לעצור, אסור לנשום, עד שהם בבית!", סיים.