"יהודה היה מחונן בשחמט, בנה אסטרטגיה בנחל עוז"

רס"ן יהודה נתן כהן גדל בשדמות מחולה, למד בישיבה התיכונית בחיספין, שנה במכינה בעלי ומשם התגייס לפלס"ר גבעתי. הוא נפל כמ"פ סיירת גבעתי בלחימה בצפון עזה.

ת', ממשפחתו של יהודה, שוחח עם סרוגים על יהודה וסיפר כי "המשפחה בה גדל יהודה היא עם שורשיות עמוקה, ערכית, מלאה ביראת שמיים, הם הגיעו לבקעת הירדן כדי ליישב את הארץ, בית ספוג בתורה, שיח של ישיבה בבית, היו מארחים את בחורי הישיבה בכל הזדמנות, מכאן יהודה צמח".

עושה דברים גדולים ומתייחס אליהם כקטנים

בדבריו ת' תיאר את התכונות של יהודה, כשלדבריו: "יהודה היה ערכי, מחובר לארץ, לתורה וליראת שמיים אבל מה שהכי מה אפיין אותו הייתה הצניעות, הוא היה עושה דברים גדולים ומתייחס אליהם כמו דברים קטנים".

כשבוע לאחר שפרצה המלחמה, היתה ליהודה הפסקה של חצי שעה והוא החליט ללכת לבקר את ת' שגם היה מגוייס. יהודה סיפר לו איך הוקפץ לדרום בשמחת תורה, "ונסע כמו מטורף" כדי להגיע לקיבוצים בעוטף. כשהגיעו השלבים בסיפור בהם יכל להתגאות, על הלחימה והגבורה, הפסיק את הסיפור כי "לא היה לו אגו".

את מה שבאמת קרה בנחל עוז בשמחת תורה גילתה המשפחה מאוחר יותר. יהודה, שהיה שחקן שח-מט מחונן, החליט לבנות אסטרטגיה ולהכין את המהלכים לפני שהוא נכנס ללחימה. הוא למד מה קורה בנחל עוז, איך הישוב בנוי, מה יש בפנים, וכמה מחבלים נמצאים בקיבוץ – ובעזרת המידע ניהל את הקרב.

"נחל עוז צמודה לבארי, זה יכל להיגמר כמו בבארי, בגלל הלחימה והגבורה של הפלוגה של יהודה, מנחל עוז היו עשרה הרוגים וחמישה חטופים, החיילים חזרו לשלום" סיפר ת'. עוד אמר כי כשיהודה היה מתקשר מהמלחמה הוא "היה טוען 'אנחנו עושים שמירות בנחל עוז'. היום אנחנו יודעים שהוא ניהל קרב מול עשרות מחבלים".

לדבריו של ת', יהודה היה מתעסק בנושאים כבדי משקל, ברומו של עולם. "עם אביו אימו ואחיו בשולחן שבת היו תמיד דיבורים של משמעות, 5 דקות אחר כך הוא היה הולך לשחק עם האחיינים בני חמש "תופסת", ואחר כך מתיישב עם אדם מבוגר בן 70 לשחמט, זה היה יהודה, ידע להתחבר לכולם".

רצה לחיות את התורה ליישם אותה בפועל

"השנה במכינה בעלי עשתה לו טוב. אנחנו במשפחה הרגשנו שהוא באמצע התהליך, ואולי כדאי שישאר עוד קצת, התורה ממש החייתה אותו, אבל יהודה רצה כבר לחיות את התורה, ליישם אותה, לא רק לשמוע  עם ישראל וארץ ישראל אלא לעבור לעשייה. 6 שנים יהודה שירת בצבא וכל הזמן הזה הוא היה בקשר עם בית המדרש. בכל רגילה הוא הלך למכינה, גם כשהיה לו חל"ת של שלושה חודשים הוא סידר את הלו"ז להיות במכינה, הוא הגיע לשם כטירון, כלוחם, כמ"מ וכמ"פ".

על צניעותו מספר ת' עוד סיפור קצר: "בימי הכיפורים יהודה היה נוסע למכינה בעלי, אבל עם השנים הוא הרגיש שזה שהוא מ"פ בפלס"ר גבעתי זה ממש מעניין את החברה' והם רצו לדבר איתו על זה, יהודה לא הרגיש בנוח עם השאלות. והוא מצא פיתרון פשוט: ביום כיפור הוא בתענית דיבור. ככה נמנעה ממנו המבוכה לספר על המסלול שעבר. "בהלוויתו של יהודה, סיפרו כי הוא רצה מאד להתחתן אך מעומס התפקיד לא עלה בידו, לכן בהלוויה שרו את ארבע באבות, הניגון החבד"י שמנוגן רק בזמן חופה".

"יהודה נהרג בזמן הנכון, ברגע הנכון, בתפקיד הנכון"

בשבעה, מתאר ת', הגיעו "כולם כולל כולם. נציגים מנחל עוז, הורים של חיילים של יהודה בעזה שלא יכלו להגיע בגלל הלחימה, הגיעה מישהי שארוסה הוא קצין של יהודה, היה לה ברור שהוא היה מגיע לפה אם הוא לא היה בלחימה והיא הגיעה במקומו".

שדמות מחולה מונה 150 משפחות, ובשבוע האחרון היא קברה שלושה מבניה. "ההנהלה בישוב מאד חזקה, אנחנו מרגישים יחידים פה" סיפר ת'. "כולם עוזרים, לוקחים את הילדים, מבשלים, שולחים פינוקים מכל הישובים בארץ, העיקר שנהיה מרוכזים בשבעה".

ת' מסיים את דבריו באמונה: "משפחתו של יהודה היא משפחה של שורדי שואה משני הצדדים. יהודה לא נהרג מהכרח, הוא בחר כזה. זהו חלק מגאולת ישראל, מהתקומה, וזה מאד מחזק את המשפחה. אפשר היה להכנס לתחקירים למה לא הרסו, ולמה לא עשו – אבל אנחנו מאמינים שהוא נהרג בזמן הנכון, ביום הנכון, בדקה הנכונה, בתפקיד הנכון ואנחנו מאד מתחזקים מזה".