שנת השמיטה תחל אמנם רשמית רק בצאת הכוכבים של ראש השנה תשע"ה, אך יש הלכה אחת שנכנסת לתוקף כחודש וחצי לפני כניסת השנה החדשה.

ההלכה נוגעת פחות לחקלאים, שרובם מבצעים 'היתר מכירה' ויותר לבעלי גינות פרטיות, שאינם מודעים לאיסור ועלולים חלילה לעבור על איסור דרבנן.

בעוד כאמור, רובן המוחלט של איסורי שמיטה חלות רק מראש השנה, איסור נטיעה חל קודם לכן, בשל הצורך של העץ להיקלט בקרקע עוד לפני שנת השמיטה. וכך פוסק הרמב"ם בספרו 'משנה תורה' בהלכות שמיטה ויובל פרק ג, הלכה יא:

"אַף בַּזְּמַן הַזֶּה אֵין נוֹטְעִין אִילָנוֹת וְאֵין מַרְכִּיבִין וְאֵין מַבְרִיכִין (שיטות של השרשה) עֶרֶב שְׁבִיעִית, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתִּקְלֹט הַנְּטִיעָה וְתִשְׁהֶה אַחַר הַקְּלִיטָה שְׁלשִׁים יוֹם קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלִּשְׁבִיעִית. וּסְתָם קְלִיטָה – שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת (שבועיים). וְדָבָר זֶה אָסוּר לְעוֹלָם מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, שֶׁמָּא יֹאמַר הָרוֹאֶה: בַּשְּׁבִיעִית נִטְּעוּ.

נִמְצֵאתָ אוֹמֵר, שֶׁהַנּוֹטֵעַ אוֹ הַמַּבְרִיךְ אוֹ הַמַּרְכִּיב עֶרֶב שְׁבִיעִית קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּאַרְבָּעָה וְאַרְבָּעִים יוֹם – יְקַיֵּם; פָּחוּת מִכָּאן – יַעֲקֹר. וְאִם לֹא עָקַר – הַפֵּרוֹת מֻתָּרִין. וְאִם מֵת קֹדֶם שֶׁיַּעֲקֹר – מְחַיְּבִין אֶת הַיּוֹרֵשׁ לַעֲקֹר."

44 ימים לפני ראש השנה הוא ט"ו באב, שהשנה לא יצוין רק כחג האהבה, אלא גם כתאריך האחרון לנטיעת עצים. ולכן בעלי גינות פרטיות או משותפות המעוניינים לנטוע עץ פרי או עץ סרק צריכים להקדים את הנטיעה עד שקיעת החמה של יום שני בערב, כדי לא לעבור על האיסור.

יש לציין כי שתילה של ירקות או פרחים כמו שאר עבודות הגינון (כיסוח דשא, זמירת ענפים, זיבול ודישון וכדומה) מותרות עד ערב ראש השנה.