הקומונרית של שדרות משחזרת: דאגתי רק לחניכים

הדס נדב, בת השירות הלאומי מעמותת בת עמי והקומונרית של בני עקיבא סניף שדרות משחזרת את השבת הנוראה בשמחת תורה ומתארת את המטרה היחידה שהיתה לנגד עיניה: "דאגה לחניכים"

בפתח דבריה היא מציינת את האחריות הגדולה שרבצה על כתפיה "הבאנו 100 חברה' מישיבת סוסיא לשדרות כדי לשמח בחג, בערב היה שמח מאד והיתה אווירה של חג ושמחה, הסתובבנו ברחוב עד ארבע לפנות בוקר, החברים מהסניף החליטו להשאר ערים כבר עד התפילה, הם חששו שאם ילכו לישון יפספסו את זמן התפילה"

הדס חזרה לדירתה, ותוך שעה התחיל הבלאגן, היא מתארת את הנהלים הידועים בשדרות "ברגע שיש צבע אדום בשדרות, ידוע לכל החניכים כי פעילות תנועות הנוער מתבטלות ל-24 שעות אוטומטית, עד שיבררו מה קורה, אבל החברים שהגיעו לשמח מבחוץ לא הכירו את הנוהל".

הדס ואיילת, בת שירות לאומי נוספת, רכזת חבריא ב' בסניף, חשבו רק על דבר אחד: החניכים. "לא הייתה לנו דרך לתקשר איתם, היו לנו 200 חניכים ועוד 100 אורחים ולא ידענו אם הם בכלל יודעים שיש מחבלים, כי הם נשארו להתפלל בסניף"

"ראינו כל מה שקורה, המרפסת שלנו משקיפה על עזה"

השתיים רצו לצאת אליהם, להסביר שלא יצעדו לתפילה בסניף, כי הכל בוטל, אך כשהן באו לרדת שכנה אמרה להן להכנס מהר כי יש מחבלים "לא האמנו לה, אבל חזרנו בכל זאת לדירה" שם הדס צלצלה למשטרה כדי לדווח להם על החבורה שהגיעה מחוץ לשדרות "המטה במשטרה כבר נתפס ע"י מחבלים, לא ענו לי שם, הכל הופנה למרכזיית יהודה ושומרון, לא ידעו מה לעשות איתנו"

הדס הבינה כי המשטרה לא יכולה לעזור לה כרגע והיא התחילה להתקשר לעובדים בעיריית שדרות "כל השבת דאגתי לילדים שהיו ברחובות, שיקחו אותם למקום מוגן וטוב יותר".

בינתיים בנות השירות הלאומי התבצרו בדירה "לא האמנו למה שקורה בחוץ, עד שראינו חוליות מחבלים ושוטרים שרצים עם אקדחים שלופים, הקרב היה ממש מתחת לבית שלנו, הגפנו את הדירה, אף אחד לא הבין את הגודל של הדבר הזה שקרה, הרבה יריות , ראינו מסוקים מפציצים את עזה, המרפסת שלנו משקיפה על עזה"

"בתוך האבל צריך להמשיך, זו השליחות שלנו עכשיו"

בסיום דבריה מספרת בעצב כי במוצאי שבת גילו שיש לסניף 5 נרצחים, הורים ואחים של חניכים.

בנות השירות נחלצו בשלום מדירתן למחרת ב14:00 "לא עזבנו עד שביררנו שאחרון החניכים והאורחים במקום בטוח"

הדס ואיילת לא מפסיקות את הקשר עם חניכי הסניף והמשפחות "אנחנו בקשר רציף עם כל החניכים והמשפחות שפזורות בכל רחבי הארץ במלונות,  זו המשימה שלנו ואסור לנו להפקיר אותם לא משנה מה קרה".

בימים הקרובים ייסעו למרכז הפינוי באילת, שם יתאחדו מחדש עם הקהילה הפגועה, וינסו לבסס מחדש את שגרת הסניף, הרחק מהבית "בתוך האבל צריך להמשיך בשגרה מסוימת, זה השליחות עכשיו"