הספד לאהוב נפשי משה אוחיון שנפל בקרב על הבית - סרוגים

הספד לאהוב נפשי משה אוחיון שנפל בקרב על הבית

תמיד בתקופת בלבול הייתי שולח לך הודעה: "מה עכשיו?". והיית מחזיר כמעט תמיד את אותה תשובה: "כמו שהיה עד היום, רק הרבה יותר טוב". ובאמת היה הרבה יותר טוב, משה. הבטחת וקיימת

author-image
הספד לאהוב נפשי משה אוחיון שנפל בקרב על הבית

רק עכשיו יושב לכתוב. לך. עליך. עלינו. כבר כמעט שבוע עבר מאז שבישרו לנו שנפלת כגיבור בקרב עם מחבלים. האמנתי שכל עוד אין הלוויה, כל הסיוט הזה לא באמת קרה. אבל לצערי הגדול מאוד, מה שרציתי שיתברר כחלום, התגלה כמציאות שחורה משחור.

כמו שחיית כך נפלת, משה. נחוש. אמיץ. רץ לעזרה. אני בטוח שאם היו שואלים אותך: 'משה, איך אתה רוצה למות?', זו הדרך בה היית בוחר. היית משרטט אותה רגע לרגע. פרט לפרט. בלי להתחרט על כלום.

בימים האחרונים אני מקבל עשרות טלפונים והודעות. אנשים מתקשרים לנחם אותי משל הייתי בן או אח. ואז אני מבין, הייתי בן והיית אח. כבר 24 שנים.

'בן כמה הוא היה?', הם שואלים. ואני משיב '52'. ואז אותו משפט אצל כולם: 'חבל עליו. מת צעיר'. ולכולם אני אומר: 'הוא לא מת צעיר. הוא חי מהר. מהר מאוד'.

חיית מהר, משה אחי היקר. לא עמדנו בקצב שלך. בזמן שעוד לא הבנו מה הבעיה בכלל, לך כבר היו פתרונות, תכנונים ותכניות מגירה. מי היה יכול עליך, משה? מי היה יכול לעצור אותך בכלל? אם היית רוצה משהו הוא היה קורה ולא משנה מה. וגם הסקפטיים שבינינו מצאו את עצמם בסוף מאמינים באמונה שלמה ביוזמה שרק לפני רקע נראתה להם משוגעת.

כי היית מגנט, משה. מגנט ענק של אהבה, ועשייה, ויוזמה, ושמחה, ותקווה, ואופטימיות. וכל אחד הצליח להיתפס מצד אחר של המגנט. לא פספסת אף אחד. ידעת לראות בעיניים של האדם מולך מה הוא צריך. למי שהיה צריך היית אבא, לאחרים היית אח, מורה, מחנך, יזם, ובעיקר מצפן.

תמיד בתקופת בלבול הייתי שולח לך הודעה: "מה עכשיו?". והיית מחזיר כמעט תמיד את אותה תשובה: "כמו שהיה עד היום, רק הרבה יותר טוב". ובאמת היה הרבה יותר טוב, משה. הבטחת וקיימת. יזמת, והצעת, וקידמת, ותכננת. ובאמת הפכת את העולם שלנו להרבה יותר טוב. כל דבר שרק נגעת בו הפך לזהב.

הגעת לאופקים לפני 24 שנה. אז בן 28. ואני בן 14. נפשי נקשרה בנפשך. דיברנו את אותה השפה. ידעת מה יש לי, מה אני צריך ובעיקר מה אני רוצה. כיוונת, סללת דרך, ובעיקר חסמת דרכים שלא רצית שאלך בהם.

'אתה אחר', היית אומר לי, ו'אחר צריך לצעוד בדרך אחרת'. אז צעדתי בדרך האחרת. ואתה לא עזבת לרגע. אחרי שהבנת שלמדתי לצעוד לבד, שחררת. אבל הרגשתי כל הזמן את העיניים שלך על הגב שלי. מחכות לרגע שאפול, כדי להיות שם להרים. ונפלנו משה. לא פעם ולא פעמיים. והרמת אותי, משה, בלי לשאול שאלות. בלי לשפוט. בלי להטיף. עם המון אהבה.

אהבת. פשוט אהבת. כמו שאנשים כבר לא יודעים לאהוב היום. אהבה נקייה. שקטה. פשוטה. שיוצרת אדוות אחרי אדוות ומציפות את העולם באהבה שאינה תלויה בדבר.

כמה משברים, הצלחות, הפסדים, הישגים, טלטלות, נפילות, פסגות ותהומות, עברנו יחד. וכל רגע כזה רק חידד לי את ההבנה שאני בר מזל. שפגשתי אותך. שהכרתי אותך. ששינית אותי. שסללת לי דרך. שהיית לי מים קרים על נפש עייפה.

ועכשיו, מה? איך ממשיכים לצעוד בלי האמונה שלך בכל צעד שלנו? בלי הוראות הפעלה. בלי לדעת בכלל אם אנחנו בדרך הנכונה. מי ישלח הודעה בשתים עשרה בלילה עם שגעון אחר. עם יוזמה שאיש לא חשב עליה. עם תכניות שאנשים אפילו לא מצליחים לדמיין אותן.

יש לנו מזל אחד, משה. שבכל דרך בה צעדת השארת עקבות. טביעות אצבע. נגיעות מיוחדות שרק אתה יכול לגעת אותן. ולנו רק נותר לצעוד באותן דרכים, לעקוב אחרי הסימנים בזהירות וללכת אחריהם בענווה, ביראת כבוד ואהבה גדולה. אהבה שאינה תלויה בדבר.

ומהדרכים האלה, נסלול דרכים חדשות לאנשים שלא זכו לצעוד איתך. והדרכים החדשות האלה שנסלול, יהיו שלך, משה, הרבה יותר ממה שהם יהיו שלנו.

=======

גיא עזרא הוא תושב אופקים ועורך משנה באתר 'סרוגים'

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
הספד מרגש עד דמעות
שמעון בן קימון | 15-10-2023 11:49
גיא היקר...כמה רגש וכמה כאב במילים חודרות לתוך הלב הפצוע שלנו...הכרתי את משה היד ...אדם מדהים...מקסים.. מוכשר ברמות...בכל מפגש בינינו היה תמיד אופטימי ..אובדן קשה מאוד ...גיא היקר...המילים שכתבת מרגשים אותי עד דמעות...אנצור בליבי את זכרו של משה היקר והאהוב שלנו...יהי זכרו ברוך
2
"איך נפלו גיבורים"
דניאל צברי | 15-10-2023 13:22
איך נפלו גיבורים גיא היקר ושמעון היקר, כולנו פצועים והמומים מנפילת הגיבור משה אוחיון היד ובנו הגיבור אליעד היד אשר נפלו מתוך יוזמה אישית ורצון אישי להגן על תושבי אופקים. איך נפלו גיבורים משה היה גיבור גם בחיים הרגילים ולא רק בחג שמחת תורה תשפד בה העיר תושבי הדרום והעיר אופקים הותקפו... משה היה גיבור חברתי. כך גם בנו אליעד. משה ראה את הצלם אלוקים בכל אדם ללא הבדל חילוני, דתי וכיוצב. הוא ראה הקשיים עמם מתמודדים בני החברה מהעיר אופקים ובכלל ותמיד ידע, כפי שכתבת, לדייק את הבעייה ולהניח את הפתרון ותמיד בחיוך, בחן, בדרך ארץ, ובביישנות כובשת ונעימה הייתה בו חכמת הפשטות והייתה בו במקביל גם חכמת חיים עדכנית. הוא ידע לדבר עם הגדול והקטן. הוא אהב את המלאכה, ובעיקר זו החברתית, ושנא את הכבוד שיש ברבנות בליל הושענא רבא האחרון, תשפד, כמידי שנה, הוא ארגן בביתו לימוד ושיח בהם נכחו עשרות, עשרות, מתושבי אופקים אשר למדו ושמעו 'יהדות' מנקודת מבט חברתית מטובי בניה ובנותיה של הארץ הזאת. אצטט את דברי האלוף נמרוד שפר, בליל הושענא רבה בביתו של משה אוחיון זל אך לפני ימים משה פתח את ביתו הערב ולא פחות מכך הוא פתח את ליבו... כדי להביא לחברה הוגנת, צודקת בדרך של הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָֽה־יְהוָ֞ה דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ: ס (מיכה פרק ו פסוק ח)) יהי זכרם ברוך
3
אכן, מלח הארץ,...
גלי ביתאן | 15-10-2023 21:57
אכן, מלח הארץ, מטובי הבנים. אדוניי ינקום דמו, יהי זכרו ברוך,אמן