הפספוס המרכזי של ד"ר חנה פנחסי וגם של הרב אברהם סתיו היא שהחוברת בכלל לא עוסקת במה לא אלא במה כן. כנראה שאדם קרוב אצל עצמו, ולא תמיד פוקח עיניו לראות מה קורה סביב.

נשים לומדות תורה בדור הזה הרבה יותר מאי פעם, וגם הרבה תנועות משמעותיות ובעלות ערך קמות. אין חולק. אך כאשר מתבוננים על מכלול הציבור ואוחזים בעין שאינה צבועה בגוון פמיניסטי אלא שואלת את עצמה על מקומה של התורה בחיינו כציבור, עדיין דרכנו ארוכה.

מי שקרא את החוברת (וטוב יעשו המגיבים אם יקראו אותה מתחילתה ועד סופה) יגלה שהיא באה לתת מענה גם עבור אלה שעד כה נמנעו מלהציע מענה כזה, בגלל החשש מהשפעות פמיניסטיות על גווניהם השונים. היא באה לקרוא דווקא, ואולי במיוחד, לציבור שעד כה מסיבות "שמרניות / תורניות" או כל כיוצא בזה, נקט בגישת שב ואל תעשה בכל הקשור לחג שמחת תורה ולשיוכו לעולם הנשים, להרחיב את המבט ולפתוח את החשיבה, להבין את ערכו של שמחת תורה כמפתח לאהבת תורה ולחיבור אליה ומתוך כך להשקיע חשיבה מיוחדת בחיבור שלו לבנות ולנשים.

ובזה, אם יורשה לי, גדולתו וענוותנותו של מו"ר הרב יעקב אריאל שהבין את הצורך והציע מענה. במחילה מהכותבים החשובים, כל אחד כבודו במקומו מונח, אך להבדיל מכם לי ברור שבנושאים אלו הרכבת לא יכולה לצאת מהתחנה לפני שהיא תוודא היטב שכיוון הנסיעה שלה נכון ומדוייק לפי הנחיותיהם של גדולי התורה של הדור, שאת מימיהם אנו שותים שאם לא כן היא עלולה להתרסק אל התהום.

ורק להבהיר שוב (והדברים כתובים בפנים למי שמטיב לקרוא אותם) ראשיתה של החוברת וגם עמודיה הראשונים נולדו לפני מספר שנים עם הבנת הצורך הגדול של נשים ובנות רבות, שכפי שמתואר בחוברת דנן לא יצאו מהבית (לפחות במשמעות האליגורית של המילה) לאורך החג כי "זה חג של בנים" (וכדאי שכל אחד יבדוק במקומו כמה כאלה יש).

שטחתי אז את הסוגיה בהרחבה ובאריכות לפני מו"ר הרב אריאל ולא העזתי לנקוט בשום פעולה בלי הנחיותיו. וזה לא בגלל שאני לא מכירה את הקהילות שציינה ד"ר פנחסי ואת הגישות ההלכתיות שהיא מצדדת בהן, אלא בגלל שאני מבינה שבסוגיה שהיא כל כך כבדת משקל ובעלת השפעה ציבורית רחבה, ובדיוק בגלל שאכפת לי לא רק מהקהילות הליברליות (שבמילא לא חיכו לחוברת הזאת) אלא מהציבור הרחב שחלקים רבים ממנו נזהרים מלנקוט פעולה אקטיבית בנושא בגלל הסיבות שתוארו קודם, הבנתי שרק עם מתווה שנבנה בדקדקנות בהנחיית תלמיד חכם כמו מו"ר הרב יעקב אריאל ובחסדי ה' נוסה בהצלחה – יהיה אפשר לצאת לדרך ולהציע קריאת כיוון לציבור הרחב.

ושוב, מי שחש כי החוברת מכוונת כנגדו, טוב יעשה אם יבדוק את עצמו. כי לפחות כוונתי שלי היתה להוסיף טוב ואור ובעיקר אהבת תורה ושמחה בה.

=======

הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה היא ראש מדרשת נועם-אביב ורבנית אולפנת בנ"ע אמנה