לפני חודש בערך נכחתי במפגש בו שמעתי עדויות בגוף ראשון על עבירות שביצע לכאורה הרב טאו. מאז שנתי נודדת, משהו בי השתתק, מוצאת את עצמי מתקשה לתפקד במשימות היומיומיות. כמה פעמים אמרתי לעצמי שאני אעזוב את הסיפור.

הסר ממנו יגון ואנחה. המילים האלה בתפילת עמידה זועקות לי מאז. כמה יגון ואנחה יש בהסתר פנים שאין ודאות מי רשע ומי צדיק ולמי להאמין. כמה געגוע יש לארץ המאירה מכבוד ה' ולמשיח שלפי הגמרא ישפוט אנשים לפי הריח בבחינת "והריחו ביראת ה'". ובתוך המציאות המלאה בספק אני מבינה שאין לנו פטור מלנסות להגיע אל הצדק אף על פי שתמיד נדע שהוא חלקי ונכאב את האפשרות ששפטנו צדיקים וזכים לכף חובה שהתבררה בדיעבד כך שלא בצדק.

פגשתי בחיי נפגעות תקיפה מינית רבות, ראיתי את הסבל והייסורים שלא ניתנים לתיאור ואת החרדה הפסיכית לקום ולתבוע את הפוגע לדין בפנים גלויות. הרוב המוחץ שהכרתי בחרו שלא להתלונן, וגם אלו שהתלוננו נמנעו מלדבר בפנים גלויות. העדיפו להתעסק בשיקום האישי שלהן ולחסוך לעצמן סבל מיותר.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

נחמה תאנה על הרב טאו (מתוך שידור לייב בפייסבוק)

כאב גדול יש בתוכי על פגיעות שאני יודעת עליהן מעדות ראשונה והפוגע ממשיך להסתובב חופשי ואני חסרת אונים כי הנפגעות מסרבות להתלונן. וכשאני רואה אנשים יוצאים בפנים גלויות, ויותר מדמות אחת, אני יודעת כמה יסורים יש בדרך וכמה הסיכוי שהכל המצאה קלוש ביותר.

מצאתי את עצמי בימים האחרונים מדברת עם כמה אנשים מחוגי הר המור, מבקשת לשמוע את הצד השני. בפלפולי בחורי ישיבה שכליים הוכיחו לי באותות ובמופתים את חוסר אמינות העדים. מצאתי את עצמי אילמת, ואפילו קצת הרגשתי טיפשה מול הטיעונים שאין לי מה לומר מולם. וככל שהטיעונים גוברים אני שמה לב איך כל גופי מתכווץ, והלב אומר אחרת.

אחרי בירור עמוק בתוכי עם הקשבה לליבי ולאחר שבחנתי את הדברים גם בשכל, אני כותבת את המילים הבאות. בתפילה גדולה שלא תצא תקלה תחת ידי.

קטונתי מלומר אם העדים אמינים. ובמסגרת הספק בו אנו נתונים אין לי אלא להאמין למערכת המשפט ש "אִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ", ובנוסף אני מסתמכת על מספר אנשים שפגשתי ששמעו את העדויות מכלי ראשון (לא רק את אלה שהתפרסמו בתקשורת) ואני מעריכה מאוד את שיקול דעתם המקצועי שהעידו על אמינותם.

האם עדיין יש ספק בדבר? בוודאי. טיעון נוסף שאמרו לי, שעד שלא הוכח באופן חד משמעי ללא שום צל של ספק שהוא פגע חפותו וצדקותו קיימת כי הוא גדול דור ויש לנו אמונת חכמים והוא מוחזק כירא ה'. פרסו לפניי גם חיזוקים הלכתיים לטענה זו. והאשימו אותי שיראת שמים רעועה אצלי וכמי שמבזה תלמידי חכמים.

כאן הבנתי את המחלוקת הערכית העקרונית ביני לבינם, עמדה ערכית תורנית שהתבהרה בתוכי שאותה אני רוצה לצעוק בקולי קולות, ואיתה אני אומרת ללא צל של ספק: אני שמרנית, מאמינה בהלכה, יש לי אמונת חכמים תמימה, אוהבת בתי כנסת שנראים כמו שטייטל של פעם. כשמדברים איתי על שינויים בהלכה דבר ראשון אני מתכווצת, רוצה להישאר במוכר והידוע, ואני מבינה שהלכה מתהלכת ומשתנה כל הזמן, והמפגש בין מצוקות הדור לתורה יוצר תנועה המולידה חידושי תורה לקולא ואף לחומרא.

הרב אוהד טהרלב (צילום: Gershon Elinson/Flash90)

ואני רוצה לדבר על השינויים לחומרא שבעיניי צריכים להשתנות בדורנו מתוך מצוקת הדור. בדור מועד לעבור על עבירות חמורות מאוד שההשלכות שלהן קשות מנשוא שם ראוי להציב גדר נוקשה ויציבה שתבטיח גם מציאות בה יצר לב האדם גובר והוא אולי עלול ליפול. כשם שאני צועקת כבר זמן רב, שבדור שלנו ראוי להחמיר בענייני צניעות בקשר בין אנשים נשואים עם בני המין השני מחוץ לנישואין, להחמיר הרבה יותר מההלכה הפסוקה של שמירת נגיעה וייחוד – גם להימנע מקשר רגשי וידידותי כי ראיתי בחיי אנשים טובים וישרים שנפלו שם, ואיזה חורבן עצום זה משפחות שמתפרקות, כך בעיניי, קל וחומר בנושא של פגיעות מיניות שהאיסורים חמורים יותר מבחינה הלכתית ומוסרית וההשלכות שם הרסניות ברמה שלו תתואר.

וכשאני אומרת שראוי להחמיר שם, אני מתכוונת במקום שלצערנו ראינו שהוא מסוכן ומועד לפורענות לפגיעות מיניות – אנשים בעלי מעמד וכוח היכולים לנצל את מעמדם הרם לפגוע בציבור שקיבל אותם כמנהיגם. זה נכון לכל עמדות הכוח וגם לרבנים. ויש שם סכנה כפולה – גם ניצול עמדת כוח לפגיעה, וגם ניצול מעמדם להשתקה אלימה.

מאחר וזו המציאות, בעיניי ההלכה צריכה להשתנות לחומרא והמציאות צריכה להתהפך – כשיוצאים מספר אנשים בפנים גלויות, מתוך נקודת מוצא כמה קשה לנפגעים להתלונן, וכמה קל לעמדות כוח להשתיק, מי שצריך להוכיח את חפותו ויושרו זה האדם שמתלוננים עליו. את העדים יחקרו אנשי מקצוע עם רגישות וניסיון בנושא פגיעות מיניות ולא הציבור שבנושא זה תמיד הידע שיגיע לידי הציבור הוא חלקי. איש ציבור עם השפעה רחבה עליו האחריות להשיב את אמון הציבור.

אינני מכירה את הרב טאו באופן אישי. שומעת ממקורביו איזה איש גדול הוא ביראת שמים ורגישות אנושית, ואני מאמינה להם במאה אחוז שהם מעידים על כך. וכשאני שואלת: למה הוא לא תובע את חפותו בציבור, מוכיח לכולם שאינו מזלזל בנפגעי תקיפה מינית והנושא יקר לליבו, עושה תשובה על הגנתו על מורשעים קודמים ומנסה להשיב את אמון הציבור? והם משיבים לי שזה בדיוק תפיסת עולמו עליה הוא זועק שכבודם של תלמידי חכמים נרמס שהם צריכים להוכיח את חפותם.

וכאן אני אומרת שהוא נופל בבור שהוא חפר לעצמו בתפיסת עולמו, גם אם הוא חף מפשע. ואני זועקת, בתוך שמרנית. במציאות הקשה שלנו, אם אנחנו רוצים שאמונת חכמים תמשיך לדורות, לא יכול להיות מצב בו אסור לערער על תלמידי חכמים לא משנה כמה מעמדם רם. אם אנחנו רוצים שכבוד תורה לא ירמס אנחנו חייבים להיפטר מהדפוס השמרני ההרסני של השתקת פגיעות מיניות מתוך רצון לשמור על הממסד. ובאופן אבסורדי, הפחד הנוראי שנאבד אמונת חכמים הוא זה שגורם לכך שכבר אין אמון באף רב.

אמונת חכמים בדורנו חייבת להיבנות על כנות ושקיפות, על החשיפה של רבנים ורבניות את חולשתם ואנושיותם. על כך שהם מבינים שטבעי שיחשדו בהם. רק כך הם יכולים לזכות לאמון ולכבוד שכבודם הוא כבודה של תורה.

לא אני הקטנה תכריע אם הרב טאו זכאי או חייב. אך איש ציבור כשיש עליו סדרה של תלונות שנחקרות, בעיניי ראוי שלא ישמש כראש ישיבה וכמורה דרך ושלא ילמד תורה עד שתוכח חפותו. כאימא החרדה לשלום ילדיה הלומדים במוסדות תורניים, ורוצה לעשות הכל להבטיח את שלומם, אשלח אותם רק למוסדות בהם יש לי אמון בצוות שאם תגיע תלונה היא תתקבל בכבוד, ברצינות ובמשקל רב.

למען שלום ילדינו נערינו ונערותינו בדור הזה ובדור הבא, עלינו לשים גדר לתלמידי חכמים ולכל אנשי ונשות הכוח, למען יראו ויראו, שלא נשתוק על אף תלונה עד שתוכח חפותו של המתלוננים עליו. ומסיבה זו, אפילו שאני יודעת שיש ספק ולא בטוח במאה אחוז שאכן הרב טאו פגע ,אני מביעה את תמיכתי במאבק המתלוננים והמתלוננות, וקוראת להביא את הרב טאו לדין ולעודד עוד מתלוננות ומתלוננים אם ישנם לא לפחד ולמען הדור הבא להשמיע קולם. ולהסיר ממנו יגון ואנחה. וְכָל הָרִשְׁעָה כֻּלָּהּ כְּעָשָׁן תִּכְלֶה. כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדון מִן הָאָרֶץ.

=======

הרבנית רחלי וינשטוק היא מנחת סדנאות תפילה, מלמדת חסידות, מדריכת כלות, מנחת זוגיות ומנחת מיניות בריאה