זה לא משנה אם אתם בעד או נגד החקיקה המשפטית, מה שבטוח זה שהשנה החולפת תיזכר בתור אחת המשמעותיות ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל.
המהפך הפוליטי וחזרתו של נתניהו וממשלת המחנה הלאומי לשלטון, נתנה את האות לתחילתו של הוויכוח הפוליטי הכי נוקב שהתרחש בחברה הישראלית אי פעם, שמידה רבה אמורה לעצב את דמותה העתידית.
מה שהחל במסיבת עיתונאים מפתיעה בתחילת חודש ינואר, פתח תיבת פנדורה עוצמתית וחשף ברגע את העצבים הכי כואבים ורגישים שקיימים בין המגזרים השונים במדינה.
מצד אחד מובילי הרפורמה המשפטית, שר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן, מגובים בחברי קואליציה רבים וחלקים גדולים במחנה הלאומי שדורשים שינויים טקטוניים בכוחה של מערכת המשפט ומנגד כוחות אדירים באגף השמאלי, שמחזיקים במוקדי הכוח הגדולים במדינה.
קשה להאמין שבקואליציה העריכו שהחקיקה המשפטית תוביל לכזו אנרכיה במדינה ויצירת תנועת התנגדות כל כך משמעותית, שמצליחה לסחוף עשרות אלפי לרחובות מידי שבוע.
הפגנות השמאל שסחפו את המדינה, יצרו גם תגובת נגד מצד גורמי ימין, שדרשו לא לוותר על פסיק מהרפורמה על מנת שלא להיראות תבוסה מול המחאה, וככל שהזמן חלף והלחץ הציבורי גבר – ההיגיון והשפיות נסוגו לאחור.
זו הייתה שנה שהקיצוניים משני הצדדים הרימו ראש, פתחו פה ויצרו כוח מאיים על הנציגים שלהם בכנסת. במקום שהפוליטיקאים יובילו את העם, השוליים של כל ציבור גרר אותם לקצה, רחוק מגבול הפשרה.
בכל הסקרים הרוב המתון רצה פשרה, הידברות ומתווה מוסכם שישנה את המצב הנתון בין רשויות השלטון אבל יבטיח את אופייה הדמוקרטי של המדינה, אבל הפוליטיקאים חששו מהרחוב הזועם.
גם כאשר כבר התקיימו מגעים, בעיקר דרך בית הנשיא, המשתתפים מטעם הקואליציה והאופוזיציה חששו יותר מהנציגים הקולניים של המחנה שלהם, ופחות מידי על האינטרס הציבורי הרחב.
וכן, גם לתקשורת יש אחריות לחלק מהכאוס שנוצר בשנה החולפת – תוך שהיא מדגישה קולות קיצוניים, מנפחת חששות ותרחישים דמיוניים ונותן ביטוי לשוליים שמביאים רייטינג, אבל לאו דווקא ערך מוסף.
למנהיגים אין ברירה אחרת
בין שורפי האסמים מימין ומשמאל – עומד הרוב הדומם הישראלי שמייחל לפתרון מוסכם והגיוני, שמסתכל לכל הצדדים ולא מבין איך הלכידות הישראלית התדרדרה בצורה הזו.
שנת תשפ"ד עומדת בפתח, וכל שנותר לקוות שבקרוב למנהיגים של כולנו יהיה את האומץ להקשיב באמת לקול השפוי והמתון, שמאס בהתנהגות שלהם.
זה לא פשוט, ומשבר האמון עמוק מאוד – אבל זו לא תהיה קלישאה להגיד שאין להם ברירה אחרת.
לטובת עתידה של מדינת ישראל, הגיע הזמן להגיד לשולים הקיצוניים מספיק – עכשיו התור של הקול הישראלי השפוי, שרוצה לחיות יחד.
תגובות
תן שלום בארץ ????
אם בנציון רובין חושב שהוא המייצג הקול השפוי.. אולי הוא עצמו לא שפוי. כל הטענה של השתלטות הקיצוניים היא חלק מובנה מההתארגנות של ברק וברק אהרן ואהוד, ושליחיהם בכל אתר ואתר. מה שאתה קורא קיצוניים משני הצדדים ומתכוון לבן גביר וסמוטריץ בקצה הימני, זו הסטה פרועה של הדיון האמיתי מה צריכים להיות פניה של מדינה דמוקרטית, ומה שנראה בעיניך ובעיני ברק+ברק זה רחוק מדמוקרטיה כרחוק מזרח ממערב
צריך להוריד עליהם ההפגנות פצצות מיצרר והרבה ואז יהיה שמח פה בלעדיהם.
רק שתדע הבת שלך בהפגנות וגם האח שלך (זה שעובד)