אפשר להכריז בהתרגשות שאנחנו רואים קיץ מרשים והיסטורי לספורט הישראלי. יש פה מדינה שלמה שנפעמת מההישג של השוער הצעיר דניאל פרץ, הכוונה היא לא לקשר עם נועה קירל, גם, אבל גם להחתמה ל-5 שנים במועדון הפאר הגרמני, באיירן מינכן. ההחתמה הזו מתרחשת בשבוע שבו נבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית זוכה במדליית הזהב באליפות העולם בוולנסיה.
קצת לפני כן, הג'ודקא שגיא מוקי, זכה במדליית זהב בתחרות הגראנד פרי ג'ודו בקרואטיה; שחר טיבי מאילת, הוכתרה כאלופת העולם בגלישת רוח וקטי ספיצ'קוב הישראלית הוכתרה כסגנית שלה.
בחודש יוני חגגנו את מדליית הארד ההיסטורית שהשיגה נבחרת הנוער הישראלית במונדיאליטו; והנבחרת הישראלית לטיסנאות הביאה מדליות כסף וארד באליפויות העולם ואירופה שהתקיימו בצרפת. בנוסף, 23 מדליות הגיעו לישראל באליפות העולם למאסטרס בשחייה והרשימה עוד מתמשכת. מקבץ יוצא דופן של ספורטאים צעירים שעם ההכוונה הנכונה, מגיעים להישגים עולמיים ומביאים נחת וגאווה, במקום שמאד זקוק להשראה הזאת.
קודם תחלמו את זה
מה קורה פה? מה הם ההסברים לכך שדווקא בשנה דרמטית וסוערת שעוברת מדינת ישראל, אנחנו זוכים לנחת דווקא בתחום הספורט?התשובה המיידית היא שהסיכוי של ספורטאים להצליח, תלוי לפני הכל במנגנון הפנימי שלהם. הגוף והמיינד של הספורטאי הם הכלים העיקריים שלו ובתקופה מאתגרת זו של המשק הישראלי, אני מלווה יזמים ומנהלים ומעודד אותם לחשוב כמו ספורטאים. למשל, אחד הכלים החשובים שספורטאי צריך לסגל הוא שחרור מאמונות מגבילות.
יעל ארד (צילום: עמית שיסל, באדיבות הוועד האולימפי בישראל)
מאז שיעל ארד עשתה היסטוריה וזכתה במדליית כסף ב-1992, נפרץ המחסום החשיבתי והתחושה שההישג הזה אפשרי, עזרה לאחרים שבאו אחריה, להתקדם בנתיב החרוש ולהמשיך את הדרך. למציאות הטכנולוגית הנוכחית, שמאפשרת לנו להיחשף להמוני סיפורי הצלחה מכל העולם, יש פוטנציאל להרים מוטיבציה ולחזק את האמונה שהצלחה גדולה היא נגישה ואפשרית.
הדור הצעיר הנוכחי גדל עם אמונה בניצחון הסופי ולא נאלץ כמו קודמיו לצמצם את החלומות שלו. אדם פיטי, שחיין החזה האגדי אמר "קודם אני מדמיין בראש שניצחתי ורק אז נכנס למים". אסור להגביל את עצמנו ולכוון ליעד סביר. למה לא לכוון ליעד גבוה? מקסימום תצליחו.
דוגמא אישית
באימון ספורטיבי וגם עסקי, כדאי לזכור שאין כמו דוגמא אישית להגברת המוטיבציה. ההצלחה הישראלית, שהתחילה עם הכדורגלן אבי כהן ז"ל בליברפול והמשיכה עם רוני רוזנטל, סיפקה השראה ואמונה לשחקנים שבאו אחריהם וגדלו עליהם: אייל ברקוביץ, יוסי בניון. אחרי דור המייסדים, קריירה ספורטיבית בינלאומית, יותר מפעם, הפכה למשהו שאפשר וסביר לפנטז עליו. בני הנוער של היום, שגדלו על סיפורי הסינדרלה של מסי ורונלדו, מרשים לעצמם יותר, לחלום על סיפורי הצלחה מטאוריים.
כריסטיאנו רונאלדו, (צילום:שאטרסטוק)
אותו הדבר בעסקים – כל בעל עסק חייב לדעת מה החזון שלו מה יגרום לו להתאמן באדיקות עד להשגת המטרה. גם צה"ל מכיר במעמד ספורטאי מצטיין בצבא, מתוך הבנה שמדובר בהתחייבות פול-טיים, במקצוע. זה השלב הראשוני שאחריו קל יותר להשיג נותני חסות שיאפשרו לספורטאי לעבוד כל הזמן למען המטרה.
יזמים, בעלי עסקים עצמאיים, ומנהלים, צריכים להתמסר בטוטאלית דומה. לתת את כל מה שיש ובמקביל לדעת לצאת מאזור הנוחות ולשלם את המחירים של ההצלחה.
רוח הצוות קובעת
בדומה לספורטאים גם בעסקים, צריך להיות מוכנים גם להפסד. ספורטאי חייב להתמודד עם כישלונות. ובספורט קבוצתי כמו כדורגל יותר קל להפסיד כאשר אתה מוקף בקבוצה. כשאתה חלק מקבוצה, יש גישה ווינרית מדבקת ואנרגיה קבוצתית גבוהה שאי אפשר להתעלם ממנה. בקבוצה, האחד מחזיק את שני וכולם מאמינים יחד שאפשר לשנות ולקום גם מהפסד, כמו שכבר קרה בעבר, פעם אחר פעם.
גם לבעלי עסקים ומנהלים, מומלץ להקיף את עצמם בווינרים. באנשי צוות שלא ממהרים להרים ידיים, שהאינסטינקט הטבעי שלהם הוא לרוץ קדימה ולהתמודד. כמו שאמרו חז"ל: אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה.
תחבורה ציבורית בישראל, פרויקט חשוב (צילום: אבשלום ששוני/פלאש 90)
כמובן שצוות טוב שעשיר ברוח לחימה זה לא מספיק. הצלחה דורשת סבלנות לתהליכים, תוכניות עבודה ארוכות טווח והפקת לקחים. המשק הישראלי ומדינת ישראל כולה, הגיעו ב- 74 שנים להישגים מדהימים. יצאו מכאן חברות בינלאומיות, יוניקורנים רבים וחדשנות טכנולוגית.
מצד השני ישראל מתקשה עדיין בפרויקטים חשובים כמו תחבורה ציבורית טובה, תמיכה בעסקים קטנים ובינוניים, הפרדת דת ומדינה, הבעיה הפלסטינית ועוד. אנחנו קצת לפני ראש השנה וזה עיתוי מצוין להשאיל חוקים חשובים מתחום הספורט לתחומים אחרים בחיים. החברה הישראלית אולי מתוקף היותה חברה שמצופפים בה אנשים מוכשרים רבים, לא ידועה בסבלנות רבה. אבל התבגרות מגיעה אחרי תהליכים ארוכי טווח של צמיחה, הבשלה ואז קצירת פירות.
המשק הישראלי צריך ללמוד מנבחרת ארצות הברית
דוגמא ספורטיבית לסיום: עד שנות ה-70, ארצות הברית לא הייתה אימפריית כדורגל. המשחק כמעט לא היה נפוץ ביבשת ואמריקה היתה אאוטסיידרית בכל הקשור לספורט הפופולארי והנפוץ ביותר בעולם. זה כנראה הפריע לאמריקאים וסומנו שםיעדים. מרגע זה, התחילה המחשה ברורה לכך, שעם השיטתיות האמריקאית קשה להתווכח.
בעקבות יעד שהוצב לעשור קדימה ובעזרת השקעת משאבים וחינוך, החלה הפופולאריות של הכדורגל בארה"ב לצבור תאוצה, עד שבניינטיז כבר הוקמה בארה"ב ליגת ה-MLS וב-1994 ארצות הברית אירחה את משחקי מונדיאל.
נבחרת ארצות הברית מול אנגליה (צילום: שאטרסטוק)
מאז שומרת נבחרת ארצות הברית על יציבות יחסית והופיעה כבר עשר פעמים בגביע העולם בכדורגל. הדירוג הנוכחי של נבחרת ארצות הברית ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-11 בעולם. 30 שנה קודם, דירוג כזה היה נשמע מגוחך. אבל מישהו שם הרשה לעצמו לחלום.
==
ניר מקובסקי הוא מנכ"ל TAB XCELERATOR, מאמן עסקי ושותף ב- TAB ישראל
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
