בחודשים הללו כשבית המשפט נמצא בעין הסערה טוב לעצור ולקרוא את הספר החדש 'צדק אנושי' של השופט העליון יעקב טירקל ז"ל שהלך לעולמו לא מזמן. בספר מגולל טירקל את סיפור חייו מילדות ועד לזקנה. טירקל נולד בשנת 1935 בתל אביב וגדל בירושלים, והוא משתף אותנו בזיכרונות ילדותו שם בשנים שטרם הקמת המדינה.

הכרזת המדינה ומלחמת השיחרור זכורות לטירקל היטב כנער בוגר. בהמשך טירקל מתגייס לצבא וחטיבת גבעתי, ולאחר מכן עובר לחיל התותחנים, יוצא לקורס קצינים ואף נוטל חלק במבצע קדש.

טירקל מספר על אירוע קשה שנחרט בזיכרונו. לאחר שהסתער עליו ועל חבריו כוח של חיילים מצריים, ובזכות תגבורת שהופיעה פתאום והגיבה באש נהרגו כל החיילים למעט אחד. אחד מחבריו של טירקל ירה בחייל המצרי הפצוע והרגו. כל חייו הרגיש טירקל מועקה על שלא מנע את ההרג הזה.

(באדיבות: כנרת זמורה דביר)

החלק העיקרי של הספר מוקדש, כמובן, לתקופת היותו פעיל במערכת המשפט: משלב ההתמחות, עורך דין, שופט שלום, מחוזי ועליון. טירקל נותן לנו זוויות מיוחדת מאחורי הקלעים של פסיקות השופטים. הוא מתייחס לכמה וכמה תיקים, מוכרים יותר ומוכרים פחות, ומשתף אותנו בשיקולים ובהחלטות השונות שעלו לדיון והביאו להחלטה בסופו של דבר. הוא לא חוסך מהקוראים גם את המחלוקות הפנימיות בין השופטים במחוזי ובמיוחד בעליון.

כבר בשם הספר מבהיר לנו טירקל שחשוב לו להביא לבית המשפט את הצדק האנושי. כוונתו היא שפסקי הדין שלו יהיו מובנים ובהירים לכל אדם, גם מבחינת הניסוח שלהם ובעיקר מבחינת ההיגיון שבהם, והוא מדגים את העיקרון הזה שוב ושוב בדוגמאות שהוא מביא. בתיוגים שעולים וצפים בעת האחרונה, טירקל היה מתויג כשופט שמרן וכך עולה גם מדבריו ופסיקותיו.

לצד הפרק המשפטי אי אפשר להתעלם ממערכת היחסים ששררה בין טירקל לרעייתו מרים. בספר שזורים לכל אורכו קטעי אהבה וגעגוע למרים שהלכה לעולמה לפני מספר שנים. הצד הזה באישיותו של טירקל מאיר אותו באור נוסף רך ואישי.

מועד צאתו של הספר הפך אותו גם למסמך פרידה, שכן השופט יעקב טירקל הלך לעולמו ממש ימים ספורים לפני פרסום הספר, והעובדה הזו מוסיפה עניין לקריאת הספר. הספר קצר מאוד וכתוב בצורה פשוטה וזורמת, ואני שאוהב מאוד ביוגרפיות, מצאתי בו לא מעט קטעים למחשבה ולהשראה.

צדק אנושי, השופט יעקב טירקל (יחד עם חיותה דויטש), 191 עמ', כנרת זמורה מוציאים לאור