הפוסטר של "חיים שלמים" מצטט שתי חוות דעת של מבקרים: אחת מהן מעידה שהסרט "חוצה יבשות וזמן" והשנייה קובעת שזה "ללא ספק הסרט הכי טוב שיצא השנה". הראשונה לא חוטאת למציאות; הסרט אמנם מתרחש בכמה יבשות ומתפרש על פני תקופה של 24 שנים. השניה מוגזמת: "חיים שלמים" הוא סרט מרענן מאוד באקלים הקולנועי של שנת 2023, אבל לא מדובר בסרט הכי טוב שיצא בה או בסרט שמצדיק זכייה בפרסים יוקרתיים.

הסרט מלווה את הקשר המתמשך של נורה והא־סונג, זוג חברי ילדות שנאלצים להיפרד כשנורה מהגרת עם משפחתה לקנדה. הרומנטיקה החרישית שהנצה בין הילדים נגדעת באיבה, וחולפות שנים רבות לפני שהשניים מחדשים את הקשר. כעת נורה היא מחזאית אמריקאית בראשית דרכה שגרה בניו יורק, והא־סונג הוא סטודנט קוריאני מבויש.

(באדיבות: בתי קולנוע לב)

הם מתוודעים זה לזה בעזרת הסקייפ (זוכרים?), וההתרגשות ההדדית מתחדשת במהרה. עם זאת, המחיר שגובים המרחק ביניהם והזמן שעבר נותנים את אותותיהם ומעמידים מחיצות שמקשות על פריחתה של הרומנטיקה ביניהם. עד שהשניים יפגשו שוב חייהם יסתעפו עוד מספר פעמים ומערכות יחסים חדשות יצמחו.

"חיים שלמים" הוא סרט הביכורים של היוצרת סלין סונג, והוא באופנים רבים מבוסס על סיפור חייה ועל חוויותיה כקוריאנית־אמריקאית. סונג לא מתביישת לחטט בזוגיות האמריקנית שלה או ברגשות המורכבים שלה כלפי הקוריאניוּת שאבדה לה ונעשתה דבר־מה זר עבורה. העובדה שהסרט הוא בגדר וידוי אישי הופכת אותו לפרויקט מסקרן ומזמין, בשעה שהיה יכול להיראות מעט מצומצם מדי כיצירה בדיונית לחלוטין המבקשת לעמוד בפני עצמה.

כך או כך, ברי שסונג לא מבקשת לעסוק רק בביוגרפיה שלה או בעלילה הרומנטית – אלא גם בגורל, ובאופנים המסתוריים והעדינים שבהם הוא נקבע ומשתלשל. את הסרט מלווה הביטוי "אין־יאן", מושג קוריאני שמתייחס לקשר שיש לכל אדם עם כל מי שנקרה בדרכו בחייו.

כל אדם שבו אתה פוגש – בין אם חלף על פניך ביעף או אם זה אחד מאהוביך הקרובים ביותר – כבר עמד אתך בקשר כלשהו בגלגולי חייכם הקודמים. כל הקשרים של נורה בסרט נבחנים לאור העקרון הזה: אילו מיני קשרים היו לה בגלגולים הקודמים עם הא־סונג? האם בגלגול הזה ייעד להם האין־יאן גם הגשמה של אהבה רומנטית?