הפוסטר של "חיים שלמים" מצטט שתי חוות דעת של מבקרים: אחת מהן מעידה שהסרט "חוצה יבשות וזמן" והשנייה קובעת שזה "ללא ספק הסרט הכי טוב שיצא השנה". הראשונה לא חוטאת למציאות; הסרט אמנם מתרחש בכמה יבשות ומתפרש על פני תקופה של 24 שנים. השניה מוגזמת: "חיים שלמים" הוא סרט מרענן מאוד באקלים הקולנועי של שנת 2023, אבל לא מדובר בסרט הכי טוב שיצא בה או בסרט שמצדיק זכייה בפרסים יוקרתיים.
הסרט מלווה את הקשר המתמשך של נורה והא־סונג, זוג חברי ילדות שנאלצים להיפרד כשנורה מהגרת עם משפחתה לקנדה. הרומנטיקה החרישית שהנצה בין הילדים נגדעת באיבה, וחולפות שנים רבות לפני שהשניים מחדשים את הקשר. כעת נורה היא מחזאית אמריקאית בראשית דרכה שגרה בניו יורק, והא־סונג הוא סטודנט קוריאני מבויש.
(באדיבות: בתי קולנוע לב)
הם מתוודעים זה לזה בעזרת הסקייפ (זוכרים?), וההתרגשות ההדדית מתחדשת במהרה. עם זאת, המחיר שגובים המרחק ביניהם והזמן שעבר נותנים את אותותיהם ומעמידים מחיצות שמקשות על פריחתה של הרומנטיקה ביניהם. עד שהשניים יפגשו שוב חייהם יסתעפו עוד מספר פעמים ומערכות יחסים חדשות יצמחו.
"חיים שלמים" הוא סרט הביכורים של היוצרת סלין סונג, והוא באופנים רבים מבוסס על סיפור חייה ועל חוויותיה כקוריאנית־אמריקאית. סונג לא מתביישת לחטט בזוגיות האמריקנית שלה או ברגשות המורכבים שלה כלפי הקוריאניוּת שאבדה לה ונעשתה דבר־מה זר עבורה. העובדה שהסרט הוא בגדר וידוי אישי הופכת אותו לפרויקט מסקרן ומזמין, בשעה שהיה יכול להיראות מעט מצומצם מדי כיצירה בדיונית לחלוטין המבקשת לעמוד בפני עצמה.
כך או כך, ברי שסונג לא מבקשת לעסוק רק בביוגרפיה שלה או בעלילה הרומנטית – אלא גם בגורל, ובאופנים המסתוריים והעדינים שבהם הוא נקבע ומשתלשל. את הסרט מלווה הביטוי "אין־יאן", מושג קוריאני שמתייחס לקשר שיש לכל אדם עם כל מי שנקרה בדרכו בחייו.
כל אדם שבו אתה פוגש – בין אם חלף על פניך ביעף או אם זה אחד מאהוביך הקרובים ביותר – כבר עמד אתך בקשר כלשהו בגלגולי חייכם הקודמים. כל הקשרים של נורה בסרט נבחנים לאור העקרון הזה: אילו מיני קשרים היו לה בגלגולים הקודמים עם הא־סונג? האם בגלגול הזה ייעד להם האין־יאן גם הגשמה של אהבה רומנטית?
חיים שלמים
ציון כללי
מדד
הצניעות
למה תכה
רעך
מי ומי
צופים
מעלתו של הסרט היא בכך שהוא לא מתמסר לאין־יאן, ולא מתפתה לבחון את ההשתלשלויות האלטרנטיביות של הקשר ביניהם בגלגולים קודמים או עתידיים. גם השאלה מה היה קורה אילו לא פנה כל אחד מהם למסלול שבו התקדמו חייו לא מקבלת מענה. במובן זה, "חיים שלמים" הוא מחווה של התנגדות לסרטים כמו "הכל בכל מקום בבת אחת" או למבול סרטי היקומים המקבילים של מארוול ודי־סי.
נורה חיה רק פעם אחת, וכל הבחירות שלה נקבעות, ונגזרות זו מזו. האלטרנטיבות, ה"מה היה אילו", תמיד מונחים לפתחן של הדמויות – אבל מן ההכרח תמיד לבחור באפשרות אחת בלבד. ההתנגדות הזו לאופנה השלטת בהוליווד המסחרית כיום בהחלט מזכה את הסרט בכמה נקודות.
האמור לעיל מקנה יתר תוקף ומשקל להזדמנויות ולהחמצות של הדמויות בסרט. כיאה למחזאית, סונג שמה בפי דמויותיה גם דיאלוגים ארוכים של הגייה בשאלת הגורל; אבל ברגעים החזקים יותר של הסרט (ובסצנה אחת במיוחד) דווקא מחסום השפה והשתיקה הכבדה הם שמביאים אותו לשיא, שמציב בפני הקהל לא רק את השאלה "מה היה אילו", אלא גם את השאלה הדוחקת מאוד, "מה יהיה באמת".
(באדיבות: בתי קולנוע לב)
לצד כל זה, יש להודות גם שמדובר בסרט קטן ולא מתוחכם מדי שמעלה לעתים על הדעת דווקא מלודרמות טלויזיוניות (דוגמה שעולה על הדעת מהשנים האחרונות היא "אנשים נורמליים" על פי ספרה של סאלי רוני). הוא סובל גם מלאות שמצטברת בחציו הראשון, שאחוזים ניכרים ממנו מושתתים על דיאלוגים בסקייפ.
הקולנוע טרם מצא את הפתרון המושלם לייצוג של תקשורת במסכים – אבל כשהקהל נדרש לבלות זמן רב מול הודעות טקסט, מול פריימים סטטיים מפוקסלים של הדמויות המשוחחות (או מול דמויות שיושבות ומשוחחות עם פריימים מפוקסלים), נדרש טיפול סנמטי יצירתי מאוד כדי להפוך את זה לחומר שווה צפייה.
(באדיבות: בתי קולנוע לב)
לאחר שלב הסקייפ נפתח הפרק המוצלח של "חיים שלמים", שכוחו בפשטותו, אך גם הוא נוטה לעתים לעודף רגילוּת.
הפשטות הזו, האמינה מאוד בזכות צוות השחקנים הקטן והמצוין, הופכת את הסרט למומלץ עבור מי שמחפש משב אויר לברוח אליו מהחום של אוגוסט ומגודש שוברי הקופות המסחריים. לעתים מדובר בסרט צנוע מדי, ואין בו הברקה חד פעמית, אבל בנוף הקולנועי הנוכחי "חיים שלמים" הוא אמנם סרט די נדיר. אולי בזה טמון ההסבר לגוזמה שמתנוססת על הפוסטר שלו.
