הפסקת אש עכשיו תעלה לנו ביוקר

הדיבורים ההולכים ומתגברים על הפסקת אש בין ישראל לחמאס, בנקודת הזמן הנוכחית של מבצע 'צוק איתן' מחייבים להזהיר כי עצירת המבצע עכשיו תביא למתקפה קטלנית יותר, קשה יותר ואכזרית יותר בסיבוב הבא, שההכנה אליו תפתח כבר למחרת הפסקת האש. המוסריות העקומה, המעדיפה לרחם על האויב במקום לשבור אותו, איננה שייכת לעם ישראל, היא נובעת ממקורות נוצריים. דווקא רחמנות זו שלכאורה באה לחסוך בחיי אדם, היא הגורמת לדם רב יותר להשפך.

האויב שלמד את דרכי הפעולה הרחמניות-נוצריות של מדינת ישראל, איננו נכנס לעימות כולל. הוא יוצא למבצעים קצרים וכואבים. האוכלוסייה האזרחית שנותנת לו גב, יודעת כי גם אם ישראל תגיב, התגובה תהיה קצרה ומוגבלת. יום-יומיים, מקסימום חודש, והחיים יחזרו למסלולם. גם המחבלים יודעים כי הם לא צריכים להתחבא הרבה זמן. נכנסים לזמן מוגבל למקלטים ומחכים שישראל תרגע. דווקא העימות המוגבל הזה, בו אין חיסול שיטתי והמוני של שטחי טרור, הוא הגורם להתארכות הסכסוך.

מדינת ישראל נלחמת כבר קרוב ל-100 שנה באויב הערבי. את צבאות האויב היא הצליחה להכריע בתוך 30 שנה. העימות האחרון בקנה מידה גדול של צבא מול צבא היה לפני כ-40 שנה. מאז האויב עבר למלחמת טרור בחסות האוכלוסייה האזרחית. הוא יודע כי צה"ל לא יגיב, וגם כשהוא חוטף מכות הוא מכין את הסיבוב הבא. מדינת ישראל לא מצליחה לנצח את הטרור משום שהיא אינה מסוגלת לכך, היא אינה מסוגלת להתאכזר לאויב.

להכניע את  האויב

מלחמת העולם הראשונה, הסתיימה בכניעת גרמניה, אבל לא בהכרעתה. מיד לאחר המלחמה היו כבר את אלה שתכננו את הסיבוב הבא, שבדיעבד התברר כרצחני עוד יותר. מלחמת העולם השנייה הסתיימה בחיסולה של גרמניה. ערים גרמניות רבות נמחקו והפכו לעיי חרבות על ידי המפציצים האמריקאיים. הרוסים שפרצו ממזרח, רצחו, אנסו ושדדו כל מה שעמד בדרכם. אחרי טראומה כזו, אפילו האומה המלחמתית הגרמנית, הפכה לפציפיסטית ולא השתתפה בקרב אחד כבר קרוב לשבעים שנה.

שתי פצצות אטום שחיסלו מיידית 150 אלף איש ועוד כפול מזה בשנים שלאחר הטלתן, הצליחו להפוך את האומה היפנית, שהייתה אכזרית לא פחות מהגרמנים, ליצרני אלקטרוניקה נטולי שאיפות לאומיות. ייתכן שהשימוש המופרז בכוח גרם להרוגים מיותרים באותה נקודת זמן, אבל לטווח ארוך, הוא הציל מיליונים אחרים. במזרח הרחוק ובאירופה (למעט יוגוסלביה) לא נורתה ירייה כבר למעלה מ-65 שנה, שקט ממושך כזה לא היה כבר מאות שנים.

דווקא העימות המוגבל אותה כופה ישראל על עצמה, בה לצד ירי מאפשרת ישראל הזרמת סחורות לתוך הרצועה הוא שגורם להתמשכות הלחימה. מה שישראל לא ניסתה, הוא הטלת מצור כולל על עזה. לא רק ששום סחורה לא תיכנס לרצועה, אלא יש גם להפסיק את אספקת המים, החשמל והדלק, כמה ימים של החזרת עזה לתקופת הפלשתים תעשה את העבודה. כמה ימים של תת-תנאים אנושיים, בחום מעיק וברעב מציק יגרום לאוכלוסייה למאוס בשלטון החמאס ולדרוש את חזרת שליטת ישראל במקום. מכות קטנות מביאות רצון לנקמה, מכות קטלניות גורמות לכניעה.

רק יצירת טראומה אצל האויב, על ידי מכה חזקה וממושכת ללא ויתורים וללא רחמנות מיותרת היא שתביא לקיצור זמן המלחמה ולהשכנת שלום לזמן ארוך יותר.