19 שנה שאבא שלי לא היה בקולנוע, לא דרך במרחבי השטיחים מקיר לקיר ולא ראה את בובות גיבורי העל, האורות והקולות. כשיצא לאקרנים הסרט "המזח", ידעתי שזו ההזדמנות שלו לחזור לקולנוע ולצפות בו. "אתה יודע," הוא אמר לי "השתחררתי ממוצב המזח חודש לפני המלחמה".

הסיפור האמיתי לגמרי של הסרט מבוסס על הספר "האופציה של הדוקטור" מאת ד"ר נחום ורבין, בו הוא מתאר את מהלך הימים הקשים במוצב המזח ומה דחף אותו לעשות את המעשה שלא יעשה ולעודד כניעה.

הסרט נפתח בסצנה מוכרת ומחויכת של מוצב, שכל קשר בינו ובין מבצעיות מקרי בהחלט, כשהרופא המילואימניק נחום ורבין (מיכאל אלוני) מגיע וננזף על ידי החייל הוותיק שהעז להתיישב במקום שלו, תוך כדי שהוא גורר בחבל את כפכף המחמד שלו "אמיץ". ורבין שבדיוק הגיע למוצב, השאיר בבית אישה בחודש תשיעי שמחכה שיחזור אליה מיד בצאת החג.

(קרדיט: דני שוורצמן, סרטי יונייטד קינג)

בקושי 25 חיילים נמצאים במוצב, נכנסים ליום כיפור רגוע ושליו במוצב הכי מבודד שהיה אי פעם בישראל. "כל נדרי" מתנגן ברקע ופתאום חולפים מעל ראשיהם ארבעה מטוסי מיג מצריים והכל מתחיל. ארטילריה כבדה מרסקת את שלוות יום הכיפורים ומרעידה את כולם.

בשוך האבק, המפקד שלמה ארדניסט (דניאל גד) רואה עשרות סירות מצריות צולחות את התעלה. ירי מסיבי של כלל החיילים במוצב לא מצליח למנוע מהם לגמרי לחצות והם עולים על המוצב, שם במשך שבוע הם נלחמים בכל כוחותיהם, בהמוני מצרים שעולים עליהם, עם בזוקות, RPG, טנקים ועוד, בעוד התחמושת והציוד הרפואי במוצב הולך ואוזל והם נאלצים לאסוף ציוד לחימה מהגופות המצריות.

לאורך הסרט העולם מתחלק לשניים, יש את מה שקורה מעל הקרקע, הירי האינסופי, השמירות במשך שעות רבות ואימת המוות. ולמטה, בבונקר התאג"ד, ורבין מתרוצץ בין עשרות הפצועים, החזן שמסר את נשמתו לבורא עולם, ופצועים שלאט לאט אוזלות לו האפשרויות לטפל בהם בעוד בחדר הקשר הבטחות ריקות על אספקה ופינוי עוד מעט, והעוד מעט הזה לא יגיע.

לאט לאט ההבנה מחלחלת שהמלחמה עברה אותם ושאין להם שום סיכוי להינצל וגם שום השפעה על מהלך המלחמה.

הדוקטור מבין את זה, ורואה את החיים של עשרות הפצועים שלו נמוגים לו מול העיניים כשהמורפיום ,האנטיביוטיקה והתחבושות נגמרות, והוא מבין שבתוך יום יומיים אין לו יותר במי לטפל וכולם ימותו, גם הפצועים הקלים. ובמאבק חסר התוחלת מול המלחמה ששכחה אותם למות, הדוקטור יודע מה חשוב באמת – חיי אדם.