כשפרצה מלחמת לבנון השנייה, סרן בניה ריין יצא פעם ראשונה כמפקד לרגילה "כמו שצריך". זמן קצר לפני כן סיים לפקד על פלוגת טירונים וחיכה לתפקיד הבא, בכל יום היה מתקשר לשאול אם קראו לו לחזור להצטרף ללחימה. אבל הטלפון לא הגיע. לא בניה יחכה וימשיך לטייל.

הוא מקצר את הטיול חוזר הביתה ועולה על המדים לנסוע צפונה, לבדוק איפה הוא יקח אחריות. כשהגיע לגדוד אמר לו המג"ד, אין לך מה לעשות פה תלך הביתה! בניה ענה בשלווה: כל עוד תושבי הצפון לא חזרו הביתה, גם אני לא חוזק הביתה בשביל זה אני קצין בצה"ל מכיוון שלא היה לו צוות ותפקיד מוגדר הוא בנה לעצמו כוח חילוץ משני טנקים די-ניין (D9) ונגמשי"ם. ברשת הקשר הוא נקרא "כוח בניה".

כוח בניה פעל ועשה דברים שאף אחד לא העז

כוח בניה אין לו מסגרת ואין לו מי שעליו, הוא מתפקד ופועל לפי הצורך הוא עבד ישירות תחת מפקדי החטיבות, צנחנים שריון ונח"ל והם נעזרו בו רבות. כוח בניה פעל ועשה דברים שאף אחד לא העז או לא הספיק לעשות כמעט לאורך כל הלחימה. כשבניה מפקד באורך רוח ובשקט בתוך כל מהומת המלחמה.

כוח בניה חילץ צנחנים שנתקעו בבית שהופגז, פצועים תחת אש והכניס אספקה ותחמושת לחיילים בשטח. כשחילץ שמונה לוחמי הנדסה מהכלי שלהם, מיד לאחר החייל האחרון, נפגע הכלי מפגיעה ישירה. את כל שמונת הלוחמים העביר לטנק שלו , לוחמי ההנדסה התלוננו כי העשן שפיזר בניה חונק אותם. בניה ענה, עדיף שתחנקו מהעשן ולא תהרגו מפגיע ישירה.

טנקים במלחמת לבנון השנייה (פייר טורג'מן/פלאש90)

בניה ריין נולד לפני 44 וחצי שנים בישוב קרני שומרון לשמעון וחגית. מגיל צעיר ניחן בניה, במסירות, נתינה אין סופית, דבקות במשימה ואומץ לב. יכול היה בניה ללכת לכל יחידה מבוחרת שהיה בוחר, אך בחר דווקא בשיריון. כל מה שעשה עשה בשלימות ובהצטיינות. קורס קצינים, למודים באקדמיה הצבאית, מ"פ טירונים, את הכל סיים בהצטיינות בצניעות ובענווה.

בניה ריין: "אמא, אתם חינכתם אותנו לתת הכול"

כשהיה מ"פ טירונים החליט בניה ריין כי בכל יציאה הביתה לחופשה, יצאו ביום חמישי. וביום שישי מתייצבים להתנדבות חובה, בבית לאנשים עם צרכים מיוחדים. במוצאי שבת, י"ט אב תשס"ו (12.8.2006), בעת שהיה בדרכו למשימת חילוץ נוספת, נפגע הטנק שבו שהה בניה מטיל נ"ט, וכל אנשי הצוות נהרגו.

בצוות הטנק היו אורי גרוסמן ממבשרת ציון, אדם גורן ממעברות, אלכס בונימוביץ מנתניה. יהודים, אחים, לוחמים, מכל גווני החברה. לאחר נפילתו הועלה בניה לדרגת רב סרן, וכל אנשי הצוות קיבלו את צל"ש אלוף הפיקוד על תפקודם באומץ לב תחת אש. באחת הפעמים אמר בניה לאימו: " אמא, אתם חינכתם אותנו לתת הכול, ולפעמים הכול זה הכול, ואת זה תזכרי. ואנחנו נזכיר לעצמנו"