מהשכול לאהבה: הסיפור המרגש של הבן השכול והמתנדבת

סיפור האהבה המרגש, של בני הזוג שהכירו מהמקום הכי כואב והפכו לאהבה הכי גדולה אחד של השנייה. שי אודסר שאיבד את אביו ודודו בפיגוע באינתיפאדה השנייה לפני כ-21 שנה הכיר את אשתו כשנה לאחר מכן כשהתנדב בארגון לנפגעי פעולות האיבה והיא שירתה שם בשירות לאומי. לרגל ט"ו באב סיפר שי על הקימה מהאובדן הקשה בזכות ההיכרות המרגשת.

"הכאב היה קשה מנשוא"

שי, בן למשפחה שכולה איבד את אביו בפיגוע ירי לפני כ- 21 שנה בתקופת האינתיפאדה השנייה. באותה תקופה היה שי חייל, ושירת בצפון הארץ, כך הוא תיאר את רגע קבלת הבשורה המרה: "את הידיעה על הפיגוע ראיתי בתקשורת בתור התחלה, אחר כך באו והודיעו לי בעדינות שאבא שלי נרצח ודוד שלי פצוע קשה, מה שלא ידעתי באותם רגעים זה שגם הוא נרצח אבל הם לא רצו להכביד עלי. כשהגעתי הביתה כבר ידעתי שגם דוד שלי נרצח בפיגוע והכאב היה קשה מנשוא".

מיד לאחר הפיגוע פנו למשפחה האבלה,  ארגון נפגעי פעולות האיבה, ארגון יציג אשר מאגד בתוכו אלפי משפחות שכולות, אלמנות, יתומים ונכים, שהוכרו על ידי מדינת ישראל כנפגעי פעולות איבה, סיפרו להם על הארגון ומשמעותו בחייהם מאותו הרגע. שי סיפר: "הם ניסו לצרף אותי לפעילויות שלהם, בהתחלה חששתי, הרגיש לי שזה לא בשבילי להצטרף ליציאות שלהם, הייתי אז חייל, אומנם לאחר הפיגוע עברתי לתפקיד של יומיות אך לא רציתי להשתחרר ובאותו זמן חשבתי שהיציאות הללו יותר עבור ילדים ונערים צעירים, פחות בשבילי".

"במקום זה, החלטתי להתנדב בארגון, בערך כשנה לאחר הפיגוע, היה לי חשוב לעשות את זה למען המשפחות השכולות, זה הרגיש כבר חלק ממני והיה לי צורך לעשות משהו משמעותי".

"לא הייתה לנו התחלה אידיאלית, רוב השיחות היו על שכול ופיגועים"

מאותו הרגע שהחל שי להתנדב בארגון נפגעי פעולות האיבה החל גם סיפור האהבה המרגש שלו ושל מי שבעתיד תהיה אשתו: "כשהתחלתי להתנדב, ראיתי שם ילדה בשם שרית, בת 19, שהגיעה לארגון כחלק מהשירות הלאומי שלה וישר החלו המבטים והניצוצות". שי צוחק ומספר:  "אחת האחראיות של הארגון שהיא זו שעזרה לי להיכנס להתנדב בו שמה לב למתח שהיה בינינו, ניצוצות כאלה של נעורים שמרגשים כל אחד, היא הייתה באה ומספרת לי ששרית הולכת להתארגן, להתאפר, לעשות ספורט לפני שאני מגיע".

"אני חייב לציין שזה היה מוזר, חשבתי שבטווח זמן כזה אני אכיר את אשתי ועוד בנסיבות האלו. אפשר לומר שחששתי בליבי שהיא יוצאת איתי בגלל שהיא מרחמת עלי אבל זו הייתה תחושה פנימית. בהרבה מצבים כשדיברנו על הפיגוע היה לה קשה לשמוע ולראות, לרוב היא נמנעה. ההתחלה של הזוגיות שלנו לא הייתה התחלה אידיאלית כמו של בני זוג שפשוט מתחילים להכיר ויש פרפרים, רוב השיחות התחילו על שכול ופיגועים, אבל אפשר לומר כי בעקבות ובזכות הפיגוע זכיתי להכיר את אשתי ולהקים משפחה".

הקימו משפחה, הביאו 4 ילדים לעולם, ועדיין מתנדבים בארגון

כעבור שנתיים ששי ושרית אשתו החלו לצאת, הם התחתנו. היום, הם זוג נשוי ל-4 ילדים ויש להם משפחה שמחה ומאושרת, השכול תמיד נמצא שם, אבל הם חיים לצידו ולא איתו. שי עדיין מתנדב בארגון נפגעי פעולות האיבה ומרגיש שזה חלק בלתי נפרד ממנו. הוא מסכם ואומר: " מהכאב הכי גדול שלי יצאה האהבה הכי גדולה שלי".