פגיעות מיניות וטשטוש גבולות: סכנות החופש הגדול

הציונות הדתית נשאה כמה דגלים לאורך השנים, ארץ ישראל, תורת ישראל, עם ישראל. אידאלים נשגבים הצמיחו אנשים גדולים וקהילות חזקות. אבל בין כל ההוד הזה יש גם סדקים – קהילות סגורות היוו כר פורה לפגיעות מיניות, נערים ונערות שגדלו על ערכים של תורה וצניעות לא תמיד למדו על מוגנות.

במחקר שפורסם לפני כמה חודשים עלה כי כמות הפגיעות המדווחות ביו"ש היא פי 4.3 מבשאר הארץ, נתון מטלטל שדורש מאיתנו חשבון נפש גדול. בפרויקט חדש של סרוגים נפתח את הפצעים הכואבים ונעסוק בנושא ההטרדות המיניות, ההשתקה והבושה במגזר הדתי-לאומי.

הכל אני יכול בחופש הגדול?

בשיאו של הקיץ והחופש הגדול, בו נערים ונערות נמצאים רוב היום מחוץ למסגרת ולרוב גם ללא השגחת מבוגר, הגבולות מטשטשים והרצון להתנסות בדברים חדשים ולספק את יצר הסקרנות גובר, "החופש הגדול זה פריקת עול, להשתחרר מהבית ספר" מספר נער בן 17 מירושלים ומוסיף "יש לנו גם את האפשרות לחזור מאוחר הביתה ולצאת לטיולים של כמה ימים – אין לנו מחויבות".

מה שקורה בחופים נשאר בחופים

אחד הדברים המוכרים בימי החופש הגדול בקרב נערים ונערות, מכל המגזרים, זה טיולים של כמה ימים לבד עם חברים רחוק מההורים, "השנה תכננו טיול של שלושה ימים לחוף בצפון" מספר נער נוסף שמשתף על הבילויים בחופש: "בחופש אנחנו בעיקר יושבים בערב אצל חברים, יוצאים, מתכננים את הטיולים שלנו".

על האווירה הכללית בחופים הם משתפים בזהירות: "כשמתחיל להחשיך הוייב משתנה – במהלך היום אנחנו בתכל'ס נכנסים למים והכל טוב אבל יותר מאוחר הנוער מתחיל קצת יותר להתערבב אחד עם השני מכירים אנשים חדשים על החוף". על אלכוהול, סמים ומה שביניהם הוא אמר: "סמים אנחנו לא לוקחים אבל אנחנו כן מביאים אלכוהול, תמיד מי שנמצא מסביבנו גם מביאים", נער אחר אמר: "בגלל שאנחנו עוד לא בני 18 אז אנחנו לוקחים איתנו רק בירות וכאלה".

תחושת השחרור על החופים מביאה איתה גם התנסויות מיניות חדשות: "אנחנו יוצאים בנים בנות, זה לא ממש משנה משהו, אבל הרבה פעמים בני נוער שמכירים לראשונה על החוף מתנסים שם כל מיני התנסויות מיניות".

נער דתי יותר שיתף בחוויה האישית שלו מהחופים: "בגלל שאני דתי אני יוצא לטיולים ארוכים רק עם בנים אבל אני כן רואה מה הולך בחופים ויש שם הרבה זוהמה, ותמיד עולה השאלה איך להתנהל שם מבחינת צניעות אבל מסתדרים".

דובי גלר, מתאם הרשות למלחמה בסמים במועצה אזורית גולן מחלק את סוגי הנוער המבלים בחופים לשלוש קבוצות: "קבוצה אחת הם הנורמטיביים לחלוטין, בחופשת הקיץ הם יוצאים לחופים בשביל הטיול וההנאה ונמנעים מסכנות ומחציית גבולות.

הקבוצה הקיצונית לה הם הנוער שבשפה הפשוטה נקרא נוער בסיכון, הם לרוב ישהו בחופים מסוימים בכינרת או בירדנית וישארו שם אפילו ליותר משבוע, מבחינתם החוף הוא מקום מפלט, הם מביאים איתם אלכוהול וסמים. בניהם יש נערים ונערות שמשקרים להורים ולא מספרים להם לאן הם נוסעים ולבסוף זה נגמר בשיחה ממיון כי הנער עם הרעלת אלכוהול או משהו כזה או אחר.

ויש את הקבוצה שבאמצע, שהם בשגרת היומיום נחשבים הנערים והנערות הטובים, מגיעים ממקומות איכותיים כמו ישיבת הסדר, מכינה ועוד,  אבל בחופש הם יוצאים מהשגרה ומתנהגים שונה מהרגיל, מתנסים, בודקים את הגבולות מסתקרנים ורוצים לפרוק עול".

"יש אווירה של התנסויות חדשות, מתיחת גבולות" מסבירה רות פולד, מנחה צוותים לטיפול בפגיעות מיניות בילדים ונוער, על המרחב הבלתי מוגבל שנוצר לבני ובנות נוער בחופש הגדול ולפגיעות המיניות שזה מזמן.

ארגון נאמני תורה ועבודה בחנו את נושא הפגיעות המיניות בחברה הדתית, וחשפו נתון משמעותי – מספר המטופלים ברווחה בעקבות פגיעה מינית (ל-1,000 תושבים) גבוה במחוז יהודה ושומרון פי 4.3 מיתר המחוזות, גם בהתחשב בשיעור הגבוה יותר של ילדים במחוז זה, מדובר בנתון גבוה.

"בחופש הגדול בני נוער לא נמצאים בתוך המסגרת השגרתית והרבה פחות תחת השגחת ההורים ובוודאי המורים" מסבירה פולד: "הם מבלים הרבה לבד והרבה יחד והשוני מהשגרה לחופש הגדול הוא שדפוס הפגיעות המיניות שקורות בשגרה הן בדרך כלל אדם מבוגר מול קטין, בחופש הגדול הדפוס קצת שונה וזה יותר קטין מול קטין".

אך היא מסבירה כי לא בהכרח כל אינטרקציה מינית מתפרשת כפגיעה: "התנסות מינית לא מותאמת" היא מדגישה ומפרטת, "מה שקורה בין בני ובנות נוער זה קצת שונה ונבדיל ביניהם – יש התנסות מינית, שלרוב בגילאים האלה היא ראשונית ויש פגיעה מינית. נבחן את זה בעיקר כאשר ננסה להבין האם הצדדים יצאו ברגשות חיוביים מהסיטואציה ורק רצו לבדוק ולבחון את הגבולות או האם מדובר בניצול וצד אחד נפגע מהסיטואציה, למשל הנער הכי מקובל מול הנערה הכי פחות מקובלת בשכבה".

גלר מחדד ומדבר על האתגרים מולם עומדים בני הנוער בייחוד בימי החופש הגדול: "גם אם יש חינוך טוב, הורים טובים, בית ספר איכותי שמלווה את המתבגר, אם האנשים הללו לא יכנסו לתוך העולמות של הנערים והנערות ויכירו איך הוא מתנהל, הם לא יבינו עם איזה קשיים המתבגרים מתמודדים, המציאות שלהם הרבה יותר מורכבת מבעבר. היום הכל יותר נגיש הכל יותר נמצא, קל להגיע לסמים, לאלכוהול, להימורים, קל להגיע לתכנים פורנוגרפיים ומכל אלו המתבגרים לכאורה צריכים להישמר. לכן חשוב להכיר את העולמות שלהם וליצור איתם שיח פתוח יותר חברי יותר על ההתמודדויות שלהם".

במגזר בו השיח על מיניות הוא מוקצה הנפגעים נמצאים מול קונפליקט עמוק יותר

מבחינת נתונים, במגזר הדתי-לאומי יש יותר פגיעות פנים מגדריות, כלומר, בנים פוגעים בבנים ובנות פוגעות בבנות. דווקא בחופש הגדול התמונה קצת משתנה כי נוצרים יותר מפגשים של שני המינים.

הפער העיקרי בהתמודדות של נער או נערה מהמגזר הדתי-לאומי לעומת נער או נערה חילונים קיים בעיקר בגלל חוסר מודעות: "יש פחות מודעות במגזר הדתי, וזה גם חושף את הנפגעים לפגיעה עמוקה יותר וגם את הפוגעים שלא מספיק מבינים את העולם הזה ויכולים לעבור את הגבול מבלי להבין שהם עוברים את הגבול".

תחת מעטה ההסתרה והצניעות, הרבה פעמים הנפגעים נותרים 'ללא מילים' לאחר הפגיעה: "אין שמות לאיברים הפרטיים, לא מדברים על מיניות כי זה לא צנוע וזה יוצר מצב שלנפגעים אין מספיק מילים להסביר מה קרה ולהבין את גודל הפגיעה", מה שישפיע אוטומטית על הדיווחים לאחר הפגיעה. הפחד לספר את הדבר הנורא, הבושה והאשמה, שאומנם חוצה מגזרים אבל במגזר בו השיח על מיניות הוא מוקצה זה מעמיד את הנפגעים בקונפליקט עמוק יותר.

"נערות מהמגזר מרגישות שהן חוללו" בשל האיסורים ההלכתיים מסבירה רות, הפגיעה הופכת להיות עמוקה יותר: "זו לא רק הפגיעה עצמה, זה עמוק יותר, זה פגיעה בזהות היהודית שאותה הנערה האמינה בה ועכשיו התחושה היא תחושה של חילול הגוף והרוחניות".

למרות זאת, בשנים האחרונות ניתן להבחין בשינוי מגמה במגזר הדתי-לאומי בנושא במודעות למוגנות המינית: "היום יש צורך במגזר הדתי לאומי להגביר את המודעות" אומרת רות ומספרת: "יש הרבה יותר שיח בנושא מיניות, יש קורסים שמכווינים הורים איך לגשת ולדבר עם הילדים וקורסים שמעבירים בגילאי בר\בת מצווה בבתי ספר דתיים".

הרגע שאחרי

"רוב הנערים והנערות לא מספרים שעברו תקיפה מינית, בטח לא מיד. יש להם את כל הסיבות למה לא לספר, הם מרגישים אשמה נוראית. אבל זה מתחלק: "יש את אלה שיבואו ויספרו אחרי זמן קצר ויש את אלה שיסחבו את הפצע מדמם לכמה שנים קדימה ואז נראה שהם עוברים את כל גיל ההתבגרות עם הרבה קשיים והתנהגויות קיצוניות – התמרדות, הפרעות אכילה, ירידה בלימודים, התכנסות עצמית, זעם שיוצא לכל מיני כיוונים".

"אחד הדברים הכי קריטיים בהתחלה זה איך הסביבה מגיבה – במידה מסוימת אפילו יותר מאשר כמה חמורה הפגיעה"

רות מסבירה כי הרגע בו נער או נערה באים ומשתפים על הדבר הכי נורא שעברו, יש דרך להגיב כדי לעזור להם בהחלמה: "ברגע שהסביבה נותנת תוקף לדבר, ברגע שהחברה שמה נקודה ואומרים נפגעת ואסור היה שזה יקרה, אני אעזור לך מעכשיו. עצם נתינת התוקף מבודדת את הרוע וזה נותן להם תקווה למציאות".

הצלקות נשארות אבל יש דרך להחלים היא מדגישה: "עצם נתינת התוקף והכתף מאפשר החלמה – הדברים לא נעלמים, צלקות נשארות אבל אפשר ללמוד לחיות עם זה ולפתח חוסן מהדבר הזה".

עוד היא מסבירה על משמעות השיחה הראשונית ואומרת: "חשוב להזכיר לנפגע או הנפגעת שאנחנו בצד שלו ולהגיד אנחנו מאמינים לך, טוב שסיפרת, אני אעזור לך".

איך להתנהג מרגע השיתוף

"אם זה טרי חשוב מאוד לעשות בדיקות רפואיות כדי לשלול חלילה מחלות מין או הריונות לא רצויים" ממליצה פולד ומוסיפה: "היום יש מרכזי סיוע שפרוסים בכל הארץ, אפשר לפנות אליו אנונימית ולקבל ליווי במשך שנים באנונימיות ולקבל את כל הליווי שצריך. במידה והנפגע רוצה לפנות למשטרה,, מרכזי הסיוע מכוונים אותו איך לפנות למשטרה, נותנים מענה בטיפולים רגשיים ובדיקות רפואיות".

כמו כן, בבתי חולים ישנו חדר מיוחד המאפשר לעשות את כל הבדיקות בחדר אחד ולתעד אותן. אם יום אחד אותה נפגעת תרצה לפנות עם זה למשטרה אז הכל מתועד.

מרכזי הסיוע: מרכז תהל – מרכז סיוע יעודי לציבור הדתי / חרדי, לחדר בבית חולים – בהדסה עין כרם הוא נקרא חדר בת עמי, בבני ציון חיפה, סורוקה ב"ש, פוריה טבריה, יוספטל , אילת, החדר נקרא – חדר אקוטי.

תלונה במשטרה יכולה להחוות כאונס נוסף

פולד מציינת כי תלונה במשטרה היא אירוע משמעותי וקשה לנפגע\ת: "לא כדאי ללכת ישירות למשטרה, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כי זה יכול להחוות כאונס נוסף".

היא מסבירה כיצד עדיף לפעול "חשוב לשאול את הנפגע או הנפגעת מה המוטיבציה לפנות למשטרה? ולהבין אם באמת כדאי כי ברוב המקרים התיקים נסגרים מחוסר ראיות וחוסר עניין וצריך להכין מראש את הפונה".

וממליצה: "עדיף להגיד לנפגע או הנפגעת להתחזק קצת לפני הגשת התלונה במשטרה".

"להכניס בקונטקסט היומיומי את כל הנושא של מוגנות ומיניות בריאה"

רות פולד ממליצה איך כדאי לנו כהורים או מבוגר אחראי לנהוג על מנת להכניס למודעות את נושא המוגנות המינית ולנסות למנוע את הפגיעה הבאה, "להכניס בקונטקסט היומיומי את כל הנושא של מוגנות ומיניות בריאה" מסבירה פולד ונותנת דוגמאות: "נלמד מגיל צעיר מאוד ש'הגוף שלך הוא רק שלך' בזמן מקלחת נסגור את הדלת ונגיד שזה 'פרטי' נצא עם מגבת מהקלחת 'כי זה הפרטיות שלך'" .

"בדרך כלל הורים מתגייסים לשיחה אחת בגיל ההתבגרות וזהו" אומרת רות, "אבל יותר חשוב השיחה היומיומית, החזרתיות, להכניס את זה בכל מיני הזדמנויות, בייחוד בגיל ההתבגרות שזה מורכב יותר הייתי ממליצה ליצור שיחות למשל על פרשיות שמתפרסמות בחדשות, לשאול מה דעתם לדבר על זה, לא בהכרח ממקום יודע אלא ממש לדבר וליצור שיח".

דבר נוסף שהיא ממליצה הוא לתת הכרה לרגשות, ותוקף לתחושות: "אם ילד לומד שהרגשות שלו חשובים ויש מקום למה שהוא מרגיש הוא ידע גם לתת לעצמו מקום לזה"  עוד היא מוסיפה "ללמד הילדים מגיל מאוד צעיר להיות מסוגלים להגיד לא. לחזק את היכולת לאסרטיביות".

ברוח החופש הגדול היא מציינת כי לפני טיול חשוב לישון שיחה: "הייתי יוזמת שיחה שתתחיל מהנער או הנערה, לשאול אותם מה אתם מתכננים, עם מי תשנו איך תסעו ואיך תתנהלו, לגרום להם לדמיין את הסיטואציה, לא לתת הוראות אלא לחשוב יחד איתם".

"ברור שלא כל נער יגיד וישתף אבל עדיף לנהל שיחה על ניהול סיכונים ומוגנות וחשוב להזכיר שאנחנו נמצאים ונגישים, לא רק בנושא תקיפות מיניות אלא בכל תחום" היא אומרת "אם נכניס את המסר שאנחנו נמצאים זה יהפוך אותנו ליותר נגישים".