את תכנית ההתנתקות מגוש קטיף וצפון השומרון ליוותה הסיסמה השקרית "יש פתרון לכל מתיישב", והממשלה לכאורה הקימה את מנהלת סל"ע, שהייתה אמורה להכין את התשתית לטובת קליטת משפחות המגורשים והטיפול בהם לתקופה שאחרי ביצוע ההתנתקות.

עם זאת, בחינה של התקופה מאז ביצוע הגירוש מראה שהממשלה כשלה בטיפול באזרחים שהוצאו בכוח מהבתים שלהם, ולקח שנים רבות עד שתוקנו הליקויים הרבים.

מטרתה של מנהלת סל"ע (סיוע למפוני חבל עזה) הייתה לדאוג למגורשים ביום שאחרי הפינוי, בעיקר מבחינת דיור חלופי (הן זמני והן קבוע), קבלת הפיצויים לפי החוק, דאגה לפרנסה וסיוע פסיכולוגי להסתגלות.

המנהלת, שמאז שינתה את שמה ל"מנהלת תנופה", החלה את דרכה תחת משרד ראש הממשלה ומאז נדדה תחת משרדים שונים לפי דרישות קואליציוניות, ובממשלה הנוכחית היא נמצאת תחת משרד נגב, גליל וחוסן לאומי של השר יצחק וסרלאוף (עוצמה יהודית).

בעבר היו כוונות לסגור את המנהלת ואף היו תאריכים לסיום עבודתה, אך כל פעם פעולתה הוארכה לאור העובדה שעדיין יש משפחות שזקוקות לסיוע, גם לאחר שנים רבות, וגם כעת אין לה תאריך סגירה מיועד.

נווה דקלים, 2005 (צילום: נתי שוחט/פלאש 90)

לאורך השנים פורסמו מספר דו"חות חמורים של מבקר המדינה על התנהלות המנהלת ואופן הטיפול הכושל במפונים – גם בפן הדיור וגם בפן התעסוקה – שאף הוגדרו "מחדל".

ועדת החקירה קבעה: "מחדל"

בשנת 2009 הכנסת הקימה את ועדת חקיקה ממלכתית שבחנה את הטיפול במפוני גוש קטיף וצפון השומרון, ובראשה עמד השופט בדימוס אליהו מצא.

חברי ועדת החקירה, ארכיון (צילום: פלאש 90)

בדו"ח הסופי שפורסם שנה אחרי, הוועדה מצאה כי מדינת ישראל כשלה בטיפולה במפונים ובמילוי חובתה להעמיד את טיפולה במפוני חבל עזה וצפון השומרון "כמשימה לאומית דחופה", וכן שהתפיסה שהנחתה את המדינה בעיצוב הוראות החוק ליישום ההתנתקות הייתה שגויה.

עם זאת, הוועדה גם הפנתה אצבע מאשימה אל עבר המשפחות: "גם לחלק מן המפונים עצמם הייתה תרומה משמעותית להתהוות המציאות העגומה הנוכחית, רבים מתוכם יכלו להקדים וליטול את גורלם בידיהם".

יישוב המפונים ניצן, ארכין (צילום: הדס פרוש/פלאש 90)

חברי הוועדה דרשו למקד מאמץ ממשלתי וקבעה שתאריך היעד לסיום המעבר לבתי הקבע, צריך להיות עד סוף שנת 2011, אך בפועל המשך שיקום המשפחות נמשך עוד שנים קדימה.

מה המצב כיום?

כאמור, מנהלת תנופה עדיין קיימת ונמצאת תחת האחריות של משרד נגב, גליל וחוסן לאומי, אך בשנתיים האחרונות אין שם כמעט עובדים המיועדים בלעדית לה והם למעשה עובדי המשרד שמתעסקים בין היתר גם בפניות של תושבי גוש קטיף לשעבר.

התקציב השנתי של המנהלת עומד על כ-65 מיליון ש"ח, עם זאת הוא לא מנוצל במלואו לאור מיעוט הדרישות. עדיין ישנם מספר מצומצם של תיקים ופניות פתוחות שמטופלות.

למעשה כמעט ואין שום משפחות ותושבים לשעבר ללא פתרון דיור קבע. כמו כן נותרו מיעוט שטרם ניצלו את מלוא הזכאות הכספית שלהם, כאשר חלקם עדיין מתעקש שלא לקבל את הפיצויים שנקבעו לפי החוק.