בימים האחרונים הצטרפו שורה של רבנים חשובים לקריאה לצעדת אחדות משותפת 'שרשרת אנושית לכותל'. אלה חברו לגורמים אנרכיסטיים מראשי המחאה שמשתוללת ברחובות בחודשים האחרונים, ומאיימת לפורר את החברה הישראלית. כן כן. עם ראשי הבריונים, פורעי החוק! שמקומם יכירם מאחורי סורג ובריח.

אין כמעט אחד שאינו מגייס את הסיפור התלמודי של קמצא ובר קמצא כדי לשכנע את כולם שהרוב הדמוקרטי שנבחר ליצור שינוי חוקתי, הוא זה שמחולל שנאת חינם ולכן יש לעצור את החקיקה, טיעון מושלם.

בתוך כל המהומה השתוממתי לשמוע כמה רבנים שמבקרים בחריפות את אלו העושים שימוש במשנתו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל, שלכאורה נוגדת את אחדות האומה. יש לי הרבה מה להשיב על דבריהם, אך אין כאן המסגרת לדון מהו היחס הנכון לאנרכיה החברתית לאור משנת הרב זצ"ל.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

(צילום: סרוגים)

אך מה שהפליאני ביותר היו אלו דבריו של אחד הרבנים שביקש להסביר את החלטתו להצטרף ל'צעדת האחדות' לכותל, באומרו "הדמוקרטיה היא התשתית של משיח בן דוד. שורש הדמוקרטיה היא החזרת הכח למדינה וזה קודש הקודשים, ולכן יהדות ודמוקרטיה זה רזא דאחד ולא שני דברים".

טיעון תמוה בעיניי לכרוך צורה שלטונית הנתונה לרצון העם בתהליך משיחי ולהפוך אותה לקודש קדשים, ובכלל הקשר בין גאולה לצורה שלטונית שהתעצבה באתונה לפני 2500,שנה והקשר למשיח ב"ד גם אינו ברור. אך גם אם נקבל הנחה זאת יש כאן כשל לוגי חריף ביותר; הרי הרב דנן מבקש מנהמת ליבו למנוע קרע בחברה הישראלית ויוצא מתוך נקודת הנחה כי בקידום הרפורמה המשפטית יש פגיעה בלכידות החברתית, שתגרום להרס הדמוקרטיה ואז לאנרכיה ולכן יש לעצור אותה מיידית.

וכאן הבן שואל: רגע, מישהו התבלבל? וכי הרפורמה המשפטית הינה תוצר של הפיכה שלטונית הכופה את עצמה על שלטון דמוקרטי נבחר? וכי לא היו בחירות דמוקרטיות בהן העם אמר את דברו? אם כן, מהי דמוקרטיה בכלל? וכי קולו של רוב העם אינו נספר אם המיעוט 'הנאור' אינו מסכים עם תוצאות הבחירות, ובפרט כאשר הוא נוקט באלימות בריונית ומנסה לעקר את הדמוקרטיה ובסיוע 'מושלם' עם התקשורת מהלך אימים על חברה שלמה.

האם דמוקרטיה ראויה תיכון כאשר המיעוט האלים והנאור יצליח לכפות את מדיניותו על רוב העם, ורק אז נזכה לאחדות החברתית המיוחלת? הידברות לא מקיימים מתוך אלימות ואולטימטום בסגנונן של כנופיות פשע, ההיענות לכך תכונן נורמה של עולם שלישי, כלפיהם יש להפעיל את רשויות החוק כבכל מדינה מתוקנת.

בספרו "החברה הפתוחה ואויביה", כותב הפילוסוף היהודי הנודע קרל פופר: "סובלנות ללא גבולות מוליכה בהכרח להיעלמה של הסובלנות. אם ננהג בסובלנות חסרת גבולות אפילו באלה שאינם סובלניים, אם לא נהיה מוכנים להגן על חברה סובלנית מפני התנקשות של הלא סובלניים, או אז יישמדו הסובלניים עימם".

האפילוג בתיאור הסיבות שגרמו לחורבן הבית לאחר המעשה של קמצא וב"ק, בקביעה שאינה ברורה אומרים חז"ל: "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו". התמיהה זועקת, שכחנו את הקיטוב החברתי שהוביל לחורבן? וכי בשל משגה בשיקול הדעת בהתנהלותו של רבי זכריה מטילים עליו את האשם העיקרי לחורבן הבית?

אחד מאחרוני מפרשי התלמוד המהרי"ץ חיות מבאר, בהיות ובר קמצא היה רודף ומסכן את האומה, היה על רבי זכריה שהיה מגדולי ירושלים באותה עת לגלות אחריות מנהיגותית ואומץ לב ו'לסלק' את בר קמצא מהמרחב בכל בדרך אפשרית, כדי למנוע את ההרס שהוא עשוי להמיט על אומה שלמה, אך יחסו הסלחני וסבלנותו כדברי רש"י, שיתכן ונבעה מניסיון לא ללכת רחוק מדי ולהסתכן, גרמה לחורבן הבית.

הנגזרת העולה ממהלך טראגי זה, כי במצבים בהם קיימים גורמים אלימים וקיצוניים שמבקשים לפגוע בחברה כולה, סלחנות אליהם הינה רשלנות וחוסר אחריות לאומי.

בשולי הדברים חשוב לי לציין, כי ידנו פשוטה וליבנו פתוח לכל אחד ואחד מבני עמנו האהוב באשר הוא שמבקש אחדות כנה גם ולמרות שדעותיו קוטביות משלנו, אין לי ספק כי זהו רובו של העם. מאידך כניעה לאלימות משמעותה הרס הדמוקרטיה ופגיעה אקוטית בשלומה וחוסנה של החברה הישראלית.

אני מאמין שחוסנו ולכידותו של עם ישראל רב הוא מכל המהומה שהתקשורת המגויסת מנסה ליצור, המשותף רב על המפריד, לכן איני נבהל ממחול השדים האינדוקטרינציה ומצג השווא שמנסים ליצור כקיצה של הדמוקרטיה וחורבן שלישי, זוהי מניפולציה שחוקה, ההפך הוא הנכון ,אנו מאמינים בעוצמתו ונצחיותו של זקן העמים עלי אדמות, "וְגַם֙ נֵ֣צַח יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יְשַׁקֵּ֖ר וְלֹ֣א יִנָּחֵ֑ם".