ג'ינו ברטלי הוא רוכב אופניים שנחשב לאחד מהרוכבים האיטלקים הגדולים בהיסטוריה. הוא זכה ב-16 תארי מסלול לאורך השנים. אבל התואר החשוב ביותר שקיבל היה "חסיד אומות העולם", על הצלת יהודים במהלך השואה. חלק גדול מהתארים שלו השיג תחת השלטון הפשיסטי באיטליה, מה שגם מנע ממנו להשתתף מספרם פעמים בטור דה פראנס.
ברטלי נולד ב-18 ביולי 1914, בפונטה א אמה שליד פירנצה ומגיל צעיר התגלה כרוכב אופניים כשרוני. בשנת 1935 בגיל 21 הפך לספורטאי מקצועי. כבר בשנה הראשונה ניצח בקטע מתוך המירוץ החשוב ג'ירו ד'איטליה וזכה בתואר "מלך ההרים" של הג'ירו. זה היה הראשון מבין שבעה תוארי "מלך ההרים" בג'ירו שאסף במהלך שנותיו כרוכב.
רוכב אופניים מוכשר מגיל צעיר
ב-1936 זכה לראשונה במירוץ כולו, בג'ירו ד'איטליה ובג'ירו די לומברדיה. באותה שנה נהרג אחיו ג'וליו בתאונה בעת מרוץ אופניים וברטלי היה על סף פרישה מהספורט. הוא שוכנע להישאר, ובשנה לאחר מכן ניצח שוב קטע בג'ירו דה איטליה. הוא לבש את החולצה הצהובה (שמסמלת את השחקן המוביל במירוץ), למרבה הצער, למחרת הוא פרש מהמירוץ בגלל פציעה.
בסרט של אחת מרשתות הטלוויזיה האיטלקיות ששודר ב-2006, נטען כי ברטלי רצה להמשיך במירוץ למרות הפציעה, אך אולץ לפרוש בגלל שלא הקדיש את הניצחון בקטע למשטר הפשיסטי. בשנת 1938 השתתף לראשונה בטור דה פראנס, תחרות האופניים הנחשבת בעולם. כדי שיתמקד בטור דה פראנס התאחדות האופניים האיטלקית, אסרה עליו להשתתף באותה שנה בגי'רו דה איטליה.

בטור דה פראנס נקלע לפיגור אחרי שאחד מגלגליו קרס, אך הוא הצליח לסגור את הפער בדרך לזכייה ראשונה בטורניר היוקרתי. שנה לאחר מכן כמחאה נגד השלטון הפאשיסטי, עצרו הצרפתים על האיטלקים להשתתף בטור דה פרנאס.
יריבות דתית: יריבו המושבע היה פאוסטו קופי החילוני
היריב המשמעותי ביותר של ברטלי היה רוכב אופניים איטלקי בשם פאוסטו קופי, וכמו כל יריבות ספורטיבית טובה היא חצתה את גבולות הספורט. ברטלי בטוסקנה גדל במשפחה דתית, ובשל כך קיבל את הכינוי "ג'ינו הפיוס" (כשמם של האפיפיורים שכיהנו בעת פעילותו כרוכב). הוא נהג להתרעם על חבריו לקבוצה שקיללו והקפיד על תפילת לפני הארוחות. לעומתו, קופי, שהיה צעיר בחמש שנים , גדל בפיימונטה שבצפון איטליה והיה חילוני.

ברטלי השמרן והקתולי האדוק היה נערץ באזורים הדרומיים והכפריים באיטליה שנחשבו ליותר נוצריים ואילו קופי, נחשב כאיש העולם הגדול, החילוני והחדשני ברעיונותיו, קיבל את תמיכתו של הצפון התעשייתי באיטליה.
בתחילת מלחמת העולם השנייה לחמה תמכה איטליה לצד גרמניה הנאצית ואף חוקקה חוקי גזע נגד היהודים. ב-1943 לאחר שמדינות הציר היו בדרך להפסד במלחמה, החליטה איטליה להדיח את מוסילני, להיכנע ולהצטרף לבעלות הברית. כתוצאה מ"הבגידה" בגרמניה החליט היטלר לפלוש לאיטליה וכבש את הצפון, דרום איטליה נשלט בידי בעלות הברית.
רוכב אופניים ולוחם מחתרת
ברטלי הצטרף למחתרת אסיסי שפעלה להציל יהודים מהנאצים, הוא העביר מסמכים מזויפים שהסתיר בשלדת האופנים ובספר התפילה. כשקבוצות יהודים ניסו להימלט נסע הרוכב לתחנות הרכבת, שם הסיח את דעתם של השומרים הנאצים שהתלהבו מהספורטאי המפורסם.
כשנחקר על ידי המשטרה הפשיסטית הבריח את משפחתו למקום מסתור, אך הוא עצמו המשיך בפעילות. הוא הציל כ-800 יהודים במהלך המלחמה, כולל משפחה אחת שהחביא בביתו.

אחרי המלחמה חזר להתחרות ואחרי מספר זכיות בטורנירים האיטלקים, הדהים את כולם כשעשור אחרי הזכייה בטור דה פראנס זכה שוב בטורניר היוקרתי. באחד הערבים שבמהלך הטורניר (שמחולק למספר ימים) כשהיה בפיגור, קיבל שיחה גורלית. בשיחה נאמר לו כי נעשה ניסיון התנקשות בפלמירו טוליאטי, מזכיר המפלגה הקומוניסטית האיטלקית שנפצע קשה וכי איטליה עומדת על סף כאוס.
ברטלי הבטיח כי יעשה הכול כדי לזכות ולעזור לרגיעה במדינה, בסופו של דבר עמד ברטלי בהבטחתו עם ניצחון הירואי, הרוחות באיטליה נרגעו ורבים זוקפים זו לזכות זכייתו של ברטלי. ב-1950, היה לו הזדמנות לזכות בטור דה פראנס, אך סכסוך בין האיטלקים לצרפתים הביא את ההתאחדות האיטלקית להכריח את רוכביה לפרוש.
חסיד אומות העולם
הוא נפטר ב-5 במאי 2000, ומעשיו פורסמו שלוש שנים מאוחר יותר. כשנשאל במהלך חייו על מעשיו סירב לשתף ורק ענה, "את הטוב יש לעשות לא להגיד". רק 13 שנים מאוחר יותר הוכר ביד ושם כחסיד אומות העולם, לאחר עדויות של יהודים רבים שהציל אותם. בשנת 2018 נחנך ביער חרובית שבחבל עדולם, שביל אופניים של 13 ק"מ לזכרו, בטקס החניכה השתתפה נכדתו ג'ויה ברטלי.

קלאוס וואורייט, העניק לו מדליה (צילום:שאטרסטוק)
באותה שנה התקיים בירושלים הג'ירו ד'איטליה , הקטע הראשון במירוץ נקרא "קטע ברטלי". הקטע הוקדש לפועלו ולזכרו ובסיומו העניקה נכדתו פרס בדמות לוחית ציון למנצח הקטע. בישראל קיימת גם תנועת נוער לזכרו שמתעסקת ברכיבת אופניים. כשנשאל פעם על ההצלחה הספורטיבית אמר: "מדליות ספורטיביות מוצמדות לחזה שלך, מעשים טובים נצמדים לנשמה שלך".
בזכות מעשיו העניק לו בשנת 2006 קרלו אזליו צ'אמפי נשיא איטליה את מדליית הזהב עבור גבורה אזרחית. בהענקת המדליה אמר "זו דוגמה נאצלת לגדלות רוח ההקרבה ולסולידריות אנושית"

מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים