בראשית – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם", שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל.
ומה טעם פתח בבראשית? משום "כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם  נחלת גוים", שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.

בכך מתחיל פירושו על התורה של רש"י, העיקרי שבפרשני התורה, והוא כדרכו, מצטט מדרש כדי לבאר את הפסוק. אלא שעיון במדרש זה מעלה שאלה חריפה. הקב"ה, כותב את תורתו ופותח בבראשית ובתיאור הבריאה, ואז מגיע ר' יצחק, אמנם הוא אמורא אבל עדיין הוא בשר ודם, ואומר בעצם לקב"ה, היית צריך לכתוב את זה אחרת. אנו מכירים את המושג חוצפה ישראלית, אבל זה כבר עובר גבול.

אלא שר' יצחק לא בא לבקר את הקב"ה, חלילה לנו לומר, שאמורא יעשה מעשים שכאלה. ר' יצחק בא לשלול צורת חשיבה בה אנשים תופסים את התורה. ישנם אנשים הרואים בתורה רק כספר חוקים, אוסף של מצוות. מבחינתם, כל תיאור הבריאה, סיפורי האבות וירידת עם ישראל למצרים הוא מיותר. "עזוב אותי מהסיפורים, מה תכל'ס צריך לעשות?". עבור אנשים כאלה, באמת התורה הייתה צריכה להתחיל מ"החדש הזה לכם" שהיא מצווה ראשונה.

ומדוע אם כן, בכל זאת התורה מתחילה קודם כל בסיפורי הבריאה והאבות? ועל כך עונים "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים". התורה אינה ספר היסטוריה ואינה קובץ חוקים. אמנם היא מלמדת אותנו אירועים היסטוריים ומכילה קובץ של חוקים, אבל לא זאת עיקרה. עיקר התורה היא "כח מעשיו הגיד לעמו", היא ספר מוסר. היא ספר המתאר את השגחת הקב"ה בעולם.

השגחה זו מתגלה דרך סיפור הבריאה ודרך מעשי האבות. היא מתגלה בירידת בני יעקב למצרים ודרך המסע המופלא ביציאה משם. מתוך סיפורי התורה מתגלה כיצד ה' פועל בעולמו, כיצד הוא משגיח על בריותיו.

המצוות גם הן חלק מן המערך המוסרי, מטרתן היא רצון להדבק במעשי הקב"ה: "מה הוא נקרא רחום, אף אתה הייה רחום, מה הוא נקרא גומל חסדים, אף אתה הייה גומל חסדים". ועל כן, כל המצוות מכילות תוכן מוסרי. ועל כן כאשר העמים ששלטו בארץ ישראל, נהגו בצורה לא מוסרית, הם סולקו מן הארץ על ידי עם יותר מוסרי. וכאשר עם ישראל התנהג בצורה לא מוסרית, גם הוא הוגלה מכאן. לכן התורה לא מתחילה במצוות אלא קודם כל בהשגחה, בשרשרת הדורות של בחירת עם ישראל וייחודו המוסרי מול שאר העמים.

ר' יצחק מלמד אותנו, כי המאבק של עם ישראל איננו בהכרח לאומי, אלא הוא מאבק על מוסריות – מי שיהיה מוסרי ישלוט בארץ ישראל. והמאבק של אומות העולם כיום נגד מדינת ישראל והעם היהודי היא בדיוק בנקודה זו – להוכיח שהמדינה לא מוסרית ובשל כך אין לה זכות קיום.

כאשר אדם מתחיל לכתוב ספר, הוא בדרך כלל כותב לו הקדמה, בה הוא כותב מה עתיד להיות בספר. רש"י בחר לפתוח דווקא בדיבור זה את פירושו על התורה, כדי שהלומד את פירושו יגש לתורה מתוך הראייה הזו. כלומר, עוד לפני שאתה מתחיל ללמוד את התורה, תדע מה הולך להיות תוכן הספר.

אתה הלומד את הפירוש על התורה, דע לך, שלא מדובר רק בקובץ חוקים או רק בסיפורי עם, מדובר כאן בספר שהעיסוק המרכזי שלו הוא המוסר הא-לוהי.