דרור ניקר, אשתו של המאבטח מוראל ניקר מעלי, מתארת בראיון לסרוגים את רגעי הפחד כשהיא עוד לא ידעה מה שלום בעלה אחרי הפיגוע שהתרחש בשבוע שעבר בתחנת הדלק מחוץ לעיר.

"אני הייתי עם הילדים בגן שעשועים, לא בשכונה שלנו, ופתאום מישהי קיבלה הודעה שיש חשד לפיגוע" סיפרה. "אמרתי, חשד? מה הסיכוי שזה באמת?  נתקשר למוראל, בטח הוא יגיד לי, סתם, לא קרה כלום. ואז הוא ענה לי, הוא אמר לי, 'הורדתי אותו, נפצעתי, אני לא יכול לדבר', והוא לא המשיך לדבר והיה מלא מלא רעש שלא הבנתי מה קורה".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

אשתו של המאבטח_1

"עוד לא הספקתי לעשות כלום וכבר הייתה אזעקה שנכנס לבתים" המשיכה. "זוג צדיקים פשוט יצאו אלינו ורצו ואמרו, תבואו מהר, תבואו מהר אלינו, כי בכלל לא הייתי ליד הבית. וזהו, ואז התחלתי לנסות להתקשר לצוות צח"י (צוות חירום ישובי) ולחמ"ל שמישהו ייתן לי מידע מה קורה. לקח הרבה זמן עד שידעתי מה קורה".

"הרגשתי שאין לי אוויר יותר"

דרור תיארה מה חוותה כשהבינה שהמצב יותר קשה ממה שחשבה: "אחרי שפרסמו שיש כבר הרוגים ,אני כבר הרגשתי שאין לי אוויר יותר, התקשרתי עוד פעם למוראל, אמרתי, אולי מישהו יענה לי. והוא ענה לי, הוא היה כבר באמבולנס, אז הוא ענה לי והוא אמר לי, "נפצעתי בכתף וברגל, מפנים אותי לבלינסון". ואז כבר קצת יותר נרגעתי ובאיזשהו שלב גם שחררו אותנו ולקחו אותנו לבית חולים, ואז נפגשנו".

עוד סיפרה על הפגישה עם בעלה: "היה מרגש מאוד מאוד, ותחושות מעורבות, כי אנחנו בדרך לבית חולים, אני אומרת, איזה נס יש לנו שהוא ניצל בזמן שאנחנו יודעים שיש פה משפחות שעכשיו הולכות לקבור את המשפחה שלהם, את האנשים שלהם. זה תחושות מאוד מעורבבות, אבל באמת מודים על הנס ממש".

"זה הבית שלנו"

ביסוכם דרור ציינה כי היא לא מתכוונת לעזוב: "זה קשה, אבל זה ברור לנו שזה המקום שלנו, זה הבית שלנו, זה הארץ שלנו. זאת אומרת ביום יום אנחנו לא מרגישים איזו תחושת שליחות מטורפת, זה הבית שלנו, זה ברור לנו שזה הבית שלנו, ופה אנחנו חיים. כן, לפעמים יש תקופות יותר קשות, וזה מעלה שאלות איך שומרים, אבל אנחנו סומכים באמת על אנשי הביטחון שישמרו עלינו".